קין והבל

הדס ילינק

דף לימוד על קין והבל- שמם, המקצוע שלהם, היחסים בינהם, הקשר וההבדל בין עבודת אדמה לרעיית צאן, בעריכת תמיר ניר והדס ילינק, טבע עברי.


קין והבל

בראשית ד', א'-כ"ו

קראו את הפסוקים, ורשמו לפניכם שאלות שעולות לכם מתוך הפסוקים.

שאלות נוספות להעמקה ועיון:

1. מה משמעות השם קין, הבל (רמב"ן).
2. איך בוחרים מקצוע מתאים? האם קיים קשר בין השם למקצוע? (כלי יקר)
3. למי מגישים מנחה , על מה ולמה?
4. וכי למה סירב אלוהים לקבל את מנחת קין?
5. האם האדמה קוללה שוב? למה, במה חטאה? (רד"ק, כלי יקר, ספורנו)
6. עובד אדמה, רועה צאן, נע ונד? מה ההבדל, מה עדיף ולמה?
7. קין- טיפוס עירוני? איך זה קשור לסיפור?

פתחו את המדרשים, פרשנים- ותוך כדי לימוד משותף בררו את התשובות.

מקורות נוספים לעיון:

דברים י"ב
טו רק בכל-אוות נפשך תזבח ואכלת בשר, כברכת יהוה אלוהיך אשר נתן-לך--בכל-שעריך; הטמא והטהור יאכלנו, כצבי וכאייל. טז רק הדם, לא תאכלו: על-הארץ תשפכנו, כמים...
כג רק חזק, לבלתי אכול הדם, כי הדם, הוא הנפש; ולא-תאכל הנפש, עם-הבשר. כד לא, תאכלנו: על-הארץ תשפכנו, כמים. כה לא, תאכלנו--למען ייטב לך ולבניך אחריך, כי-תעשה הישר בעיני יהוה.

דברי הלל צייטלין:

"התבוננתי היטב בדבר וראיתי: בכתבי הקודש מבכרים כמעט תמיד את הרועה על פני עובד האדמה. קין היה עובד אדמה והבל היה רועה צאן. מנחתו של הבל נתקבלה ברצון, ומנחתו של קין לא נתקבלה ברצון. על נח מסופר שהיה 'איש אדמה' ולא לשבח, שהרי הכתוב מסיים (ט', כ"א): 'וישת מן הין וישכר ויתגל בתוך אהלה'. האבות היו רועי צאן, יעקב היה 'יושב אהלים', ועשיו 'איש שדה', השבטים היו רועי צאן, 'משה היה רעה' (שמות ג', א'), דוד היה רועה צאן אביו. בשבח מרעה הצאן נאמר במשלי... (ראה כ"ז, כ"ג-כ"ז), עמוס היה מן הנוקדים אשר בתקוע (עמוס א',א'), יונדב בן רכב ציווה לבניו לאמור... (ראה ירמיהו ל"ה, ו'-ז'). אבל מדוע מבכרים כתבי הקודש את מרעה הצאן על עבודת האדמה? הלא ה' הניח את האדם בגן העדן "לעבדה ולשמרה"? הלא "לא תהו בראה, לשבת יצרה (ישעיהו מ"ה, י"ח)? את המפתח להבנת העניין צריך לבקש... בנימוקים סוציאליים - מוסריים... עבודת האדמה קשורה במושג הקניין הפרטי של העובד, ואין כתבי הקודש מודים בזכות שיש לאדם פרטי על האדמה, בלתי אם בהגבלות ידועות ובתנאים ידועים. ... כל המקומות הנזכרים ועוד רבים כמוהם, מלמדים לאדם שהארץ כולה לה' היא, והאדם הפרטי, אם גם קונה הוא את יבול אדמתו בזיעת אפיו, הנה צריך הוא להניח אותה הפקר לכול בשביעית, להשיבה לבעליה הראשונים ביובל, להפריש ממנה תרומות ומעשרות ומתנו עניים, ולזכור תמיד, כי לא הוא האדון עליה, כי אם שכירה או אריסה הוא, אשר ממנה יאכל כפי עבודתו".

 

דברי הרש"ר הירש:

עבודתו הטבעית של האדם היתה החקלאות. האדם היה זקוק "לעבד את האדמה" כדי למצוא לו מזון למחיה... וזה גם ייעוד ישראל על פי התורה". התורה הקדימה רפואה לסכנות הכרוכות בחקלאות, והתקינה תקנות כנגד האלהת הרכוש. השבת והשמיטה מעידות לעד, כי לה' הארץ, והאדם הוא עבדו. חוקי החקלאות, כדוגמת כלאיים וערלה מחד, וקט שכחה ויאה מאידך, מזכירים לאדם את מציאות ה', ומזהירים על אחווה ורעות. כך פותרת התורה את הבעיה האוחנית של החקלאות, כך היא מקימה מדינה של חקלאים עובדי ה', שכולם חברים באחווה ושוויון. אך מחוץ לתחום התורה נשקפת סכנה לאמונה בה' ולחירות ולשוויון של כל בני האדם".