שבת

יָרְדָה הַשַּׁבָּת אֶל בִּקְעַת גִּנּוֹסָר,
וְנִיחוֹחַ עַתִּיק בְּשׁוּלֶיהָ.
וַיַּעַמְדוּ מִסָּבִיב הֲרָרִים שׁוֹשְׁבִינִים
לָשֵׂאת אַדַּרְתָּהּ הַזּוֹהֶבֶת.
תַּעֲלֶינָה יוֹנִים מִכִּנֶּרֶת הַיָּם,
קַבֵּל אֶת רוּחָהּ הַלּוֹהֶבֶת.

שבת הינה היום השביעי בשבוע בו אנו מצווים לשבות ממלאכה -  זכר למעשה בראשית וליציאת מצרים. מהתורה אנו למדים שהשבת היא יום מנוחה לאדם, לאדמה, יום שוויון בין כל המעמדות החברתיים ויום בו אפילו על הבהמה לשבות. בכך, מסמלת השבת את ההרמוניה של האדם עם הטבע - ששה ימים בשבוע האדם פועל בעולם ומנצל את משאביו, אך שבת היא קודש לה', האדם נסוג  לאחור, שובת ממלאכתו, ונזכר כי אין הוא בעל הבית של העולם. יש כאן הזמנה לאדם לצאת מדי שבוע לחירות מחדש (זכר ליציאת מצרים), להתנתק מכל מה שכובל אותו לחיי המעשה, ולהתחבר מחדש לעצמו, למשפחתו ולמקומו.