שמיטה

וְשֵשׁ שָנִים, תִּזְרַע אֶת-אַרְצֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ. וְהַשְּבִיעִת תִּשְמְטֶנָּה וּנְטַשְתָּהּ, וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, וְיִתְרָם, תֹּאכַל חַיַּת הַשָּדֶה; כֵּן-תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ, לְזֵיתֶךָ." (שמות כ"ג י'-י"א)

שנת השמיטה מתקיימת אחת לשבע שנים ובה מצווה האדם לשבות מעבודת השדה למשך שנה שלמה ו"להפקיר" את פירות השדה לכל דורש. 
מצוות השמיטה מצמצמת את הפער בין המעמדות, מגדילה את השוויון בחברה, ומאפשרת לבעל השדה להתמודד עם יצר הרכושנות ולהזכר כי האדמה אינה שלו אלא של בורא עולם.
בשנת היובל, חוזרות כל הקרקעות לבעליהן הראשוניים. הקרקע, כמשאב קיומי, אינה נמכרת לצמיתות -  יש חלוקה מחודשת של הקרקע לפי הנחלות, והזדמנות שווה לכל בני האדם להשתקם- העני כבר אינו עני, והעשיר יסתפק בחלק שנתן לו ה'.