איך לשמוח – דף לימוד לסוכות

איך לשמוח – דף לימוד על חג הסוכות

בחג הסוכות יוצאים מהבית, אל הבית הארעי, הפגיע:
דווקא בזמן בו האדם חש סיפוק עצום מאיסוף עמלו בשדה, דווקא אז הוא יוצא לחוש את הרוח של חילופי העונות ולזכור כי יש לו שותפים לשמחת העמל ותוצאותיה – לא רק כוחו ועוצם ידו עשו לו את החיל הזה. הוא אינו לבדו בשמחתו; דווקא כשצבירת הרכוש החדש עלולה להדאיג אותו, עליו לשמוח בחברותא ולהיות “אך שמח”, להיפרד מרכושו ולשמוח מהדברים הפשוטים, אלו שלכאורה מובנים מאליהם:  משפחה, חברים והטבע שסביב.
האדם מתנתק מחייו השגרתיים, מטרדות ומ”רעשים” של יום-יום ועובר למקצב של חיים אחרים, בהם יש פנאי להאזין, להקשיב ולשוחח עם אנשים, עם עצמו ועם העולם שבו הוא חי.  זוהי שמחה הפתוחה לעולם – לטבע ולשותפים שנוח , לרוב, להתעלם מהם – השמחה אינה שלמה ללא שיתופם – “האנשים השקופים” מצטרפים לשמחה – היתום, האלמנה, העבד והגר – התורה מחייבת את שיתופם ומבקשת מאתנו לחשוב על אורחי הסוכה שלנו – את מי עלינו, כיום, להזמין לסוכה שלנו?
בדף הלימוד לסוכות, נלמד את המקורות לסוכות ולשמחת החג ונתוודע לשמחתו ולאכזבתו של קהלת – המלך שבע הימים והמעשים. גם הוא שמח בשמחת העשייה, אך עשייתו שונה מאוד מזו המתוארת בתורה. מגילת קהלת נקראת בסוכות, והשוואת העמל והשמחה בציווי המקראי ובמגילה עשוי להביא אותנו לתובנות על חיינו שלנו, כאן ועכשיו.
 

המקורות

 על חג הסוכות בתורה

מקור א’

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת וְעַרְבֵי-נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים.  מא וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה’ שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה  חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ.  מב בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל-הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת.  מג לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם  אֲנִי ה’אֱלֹהֵיכֶם.  מד וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת-מֹעֲדֵי ה’אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  {פ}

ויקרא, כג, מ- מד

מקור ב’

יג חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים  בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ.  יד וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ  אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.  טו שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה’ אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה’ כִּי יְבָרֶכְךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ.

דברים, טז, יג-טו

מקור ג’
על הסיבה לישיבה בסוכה – רשב”ם:

למען ידעו דורותיכם: פשוטו כדברי האומרים במסכת סוכה: סוכה ממש. וזה טעמו של דבר […] למען תזכרו – כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה – בלא יישוב ובלא נחלה ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתים מלאים כל טוב ואל תאמרו בלבבכם כֹּחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה […]   ולכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אסיפה ויושבין בסוכות לזיכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת. ומפני הטעם הזה קבע הקב”ה את חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב לבלתי רום לבבו על בתיהם מלאים כל טוב, פן יאמרו ידינו עשו לנו את החיל הזה.  

רשב”ם על ויקרא כ״ג:מ״ג:א׳
* הרשב”ם – רבי שמואל בן מאיר, חי בצרפת בתחילת המאה ה-12. היה נכדו של רש”י ונודע כפרשן המקרא ומבעלי התוספות

לדיון:
•    מדוע, לדעתכם, נבחרה דווקא עונת האסיף לישיבה בסוכה?
•    אלו רגשות ותחושות מעורר האסיף ואלו מעוררת הסוכה? האם משלימים זה את זה? האם הם מנוגדים זה לזה?
•    האם אתם מסכימים לדעתו של הרשב”ם לגבי הסיבה לישיבה בסוכה?
•    על פי התיאור במקרא, מה מאפשר לאדם לשמוח? עם מי עליו לשמוח, ומדוע?
•    במה שונה שמחת הסוכות משמחה המתרחשת בבית של קבע? מה היא מאפשרת לאדם לחוש ולהבין?

מקור ד’
קהלת: האנושות, המחזוריות ושאלת משמעות הדברים

א דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם.  ב הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל.  ג מַה-יִּתְרוֹן לָאָדָם  בְּכָל-עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.  ד דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת.  ה וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְאֶל-מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם.  ו הוֹלֵךְ אֶל-דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל-צָפוֹן סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ וְעַל-סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ.  ז כָּל-הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל-הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא אֶל-מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת.  ח כָּל-הַדְּבָרִים יְגֵעִים לֹא-יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר לֹא-תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת וְלֹא-תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ.  ט מַה-שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל-חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.

קהלת, א, א-ט

מקור ה’
קהלת – העמל והבניה של העולם – האם יש טעם?

ד הִגְדַּלְתִּי מַעֲשָׂי  בָּנִיתִי לִי בָּתִּים נָטַעְתִּי לִי כְּרָמִים.  ה עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כָּל-פֶּרִי.  ו עָשִׂיתִי לִי בְּרֵכוֹת מָיִם לְהַשְׁקוֹת מֵהֶם יַעַר צוֹמֵחַ עֵצִים.  ז קָנִיתִי עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וּבְנֵי-בַיִת הָיָה לִי גַּם מִקְנֶה בָקָר וָצֹאן הַרְבֵּה הָיָה לִי מִכֹּל שֶׁהָיוּ לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם.  ח כָּנַסְתִּי לִי גַּם-כֶּסֶף וְזָהָב וּסְגֻלַּת מְלָכִים וְהַמְּדִינוֹת עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְתַעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת.  ט וְגָדַלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי מִכֹּל שֶׁהָיָה לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִּי.  י וְכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עֵינַי לֹא אָצַלְתִּי מֵהֶם  לֹא-מָנַעְתִּי אֶת-לִבִּי מִכָּל-שִׂמְחָה כִּי-לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל-עֲמָלִי וְזֶה-הָיָה חֶלְקִי מִכָּל-עֲמָלִי.  יא וּפָנִיתִי אֲנִי בְּכָל-מַעֲשַׂי שֶׁעָשׂוּ יָדַי וּבֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי לַעֲשׂוֹת וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ וְאֵין יִתְרוֹן תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.

קהלת, ב, ד- יא

לדיון:
•    כיצד מתוארת צבירת הרכוש בתורה? כיצד היא מתוארת אצל קהלת? במה הם דומים ובמה הם שונים?
•    מדוע, לדעתכם, מצווה התורה לשמוח? האם ניתן לשמוח מתוך ציווי?
•    מה שימח את קהלת בעבר? מדוע, לדעתכם, הוא חדל לשמוח?
•    סיפרו כמה פעמים מופיעה המילה “לי” במקור ה’ – מדוע, לדעתכם, מודגשת דווקא מילה זו?
•    האם בציווי לשמוח דווקא עם צבירת רכוש יש רלבנטיות לימינו?
•    האם נוכל ללמוד משהו מחוסר הטעם שחש קהלת לחיינו שלנו?

מקור ו’
זלמן זה לא אתה

זלמן הסתובב בעולם מבולבל
שאל את עצמו “מי אני ובכלל?
אני חקלאי יש לי שטח גדול
ואני מנהל את הכל
אני מגדל פירות וירקות
ומקפיד לדשן לעבד להשקות
אני המושל על חלקת אדמה!”
ואז יצתה בת קול ואמרה:
זלמן זה לא אתה!
הנה תראה, שנת שמיטה
השדה מלבלב בלי עזרתך
אתה לא אדמתך
אתה פשוט
זלמן …

זלמן נשכב על הכורסא בסלון
הביט על הקירות והציץ מהחלון
ביתי מבצרי הוא כמו ממלכה!”
ושוב יצתה בת קול ואמרה:
זלמן זה לא אתה!
סוכות עכשיו צא אל הסוכה
נובו ריש אל תהיה לי מצוברח
הבט לכוכבים הקורצים מהסכך
ביתך לא אתה
אשתך לא אתה
מעמדך לא אתה
גם אדמתך לא אתה
אתה פשוט
זלמן.

זלמן שאל את אביו החולה
“איך אגדיר את עצמי בעולם הזה?”
“אתה הבן שלי” אמר האב החכם
ועצם את עיניו לעולם.

האבא נטמן בחלקת אדמתו
לנכדו קלמן נתנו את שמו
וזלמן נשאר עם אותה שאלה
ויצאה בת קול הפעם עם תשובה:
זלמן אתה זה ששואל
זה שתמיד מתבלבל
בין מה ששלך למי אתה
ובין עבודתך למהות עולמך
זלמן זה לא אתה
מתי כבר תכונן יחסים עם עצמך?
אתה לא רכושך
לא הצלחה
אתה לא סביבתך
אפילו לא שאלתך
אתה פשוט זלמן.

מילים ולחן: קובי אוז

לדיון:
•    האם זלמן דומה לקהלת?
•    האם בת הקול נאמנה לציווי בתורה?
•    מה הייתה, לדעתכם, בת הקול אומרת לקהלת?
•    בת הקול מתארת לזלמן מי הוא לא – “לא אתה” – אם כן, מיהו זלמן ומה אמורה להכיל הדמות שלו?