אקו-פואטיקה: אורחים בעולם
חגית מנדרובסקי
עוֹבֶרֶת אֹרַח
פּוֹסַעַת בֵּין שְׁבִילֵי שַׁלֶּכֶת
קַדְרוּת סְתָוִית
עוֹטֶפֶת עַצְבוּתִי בְּחֵיק עָלִים
שֶׁצִּבְעָם מִשְׁתַּנֶּה.
תָּא נָדִיר וְשָׁבִיר בֵּין כָּתְלֵי לִבִּי,
מִקְלָט מִפְּנֵי אֵימַת הַכִּלָּיוֹן,
מִדַּפֵּק עַל קְלִפַּת הָאַטְמוֹסְפֵרָה.
עָלַי לִהְיוֹת אוֹפְּטִימִית
כְּעוֹנוֹת הַשָּׁנָה.
עָלַי לְהִזָּכֵר כִּי אֵינִי
אֶלָּא עוֹבֶרֶת אֹרַח.
הַכֹּל נָע וְחוֹלֵף
לְנֶגֶד עֵינַי.
לאה צבי (דובז’ינסקי)
*
רִמּוֹן מְרוֹקָן
מִתְגּוֹלֵל כְּשַׂקִּית,
נִסְתַּם הַגּוֹלֵל
עַל גַּלְעִינָיו,
שַׂקִּיקֵי דָּם
קְטַנִּים
עֲטוּפִים בשִּׁלְיָה
נִּפְלָטִים אֶחָד, אֶחָד
מִתּוֹךְ רֶחֶם, לְלֹא רַחֵם,
הַאִם אַתָּה
חָשׁ אֶת כְּאֵב
הָאָבְדָן?
שירי ראב
להקת לוותינים חוצים
הרחק מאדמה
להקת לוותינים חוצים.
מתווה פוטנציאלי עתיר רווחים
קצף פלסטיק צף לצד
חרחורי נפט שחורים.
הרחק מאדמה
להקת לוותינים חוצים.
בצד אחד שפלי צינורות
בצד שני גאות רווחים.
מילי שמידט
הים איננו מלא
כָּל הָאֲנָשִׁים בָּאִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא
בִּזְמַן שֶׁדָּבָר אֶחָד נֶעֱלַם דָּבָר אַחֵר מִתְגַּלֶּה
וּלְאוֹר הַשְּׁקִיעָה שֶׁבְּתוֹךְ הַגַּלִּים אֲנִי יוֹשֵׁב מִתְפַּלֵּא
אֵיךְ שֶׁעַל כָּל גַּל שֶׁנִּשְׁבַּר גַּל חָדָשׁ כְּבָר עוֹלֶה
וְכָל הָאֲנָשִׁים מִתְקַהֲלִים בַּכְּחוֹלִים
מֵעֲלֵיהֶם סֻלַּם עֲנָנִים
וְכָל גַּרְגִּירֵי הַחוֹל זוֹהֲרִים
וְקוֹלוֹת כְּמַקְהֵלַת צִפּוֹרִים
הַמַּיִם חַמִּים וַאֲנִי בָּם צוֹעֵד
וְצָף וְנוֹדֵד וְרוֹקֵד
מַבִּיט בִּמְטוֹסִים בַּשָּׁמַיִם
בְּכָל אוֹתָם אֲנָשִׁים
חַסְרֵי שֵׁמוֹת בַּעֲלֵי פָּנִים
מְטַפְּסִים בְּסֻלַּם עֲנָנִים
אֶל מָקוֹם שֶׁשָּׁם הֵם שָׁבִים
כָּל הָאֲנָשִׁים צוֹפִים בַּזָּהָב כְּמֵעֵין חִזָּיוֹן נַעֲלֶה
יֵשׁ אֵיזֶה מִין סוֹד בָּעוֹלָם שֶׁמַּחֲזִיק וְאֵינוֹ מִתְבַּלֶּה
רְמָזִים מְרַחֲפִים עַל רוּחַ וּמַיִם וּבְעוֹרֵק כָּל עָלָה
לוֹחֲשִׁים לִי מִלִּים עַל חֶסֶד הָאֵל שֶׁבֹּעֵר וְאֵינֶנּוּ כָּלֶה
אנשים לבנים כמו נייר
עַל הַמִּרְפֶּסֶת הָרוּחַ בְּרוּרָה מְאוֹד
מוֹשֶׁכֶת בְּגוּפוֹ שֶׁל דֶּגֶל יִשְׂרָאֵל
מַדְגִּישָׁה אֶת סוֹפָהּ שֶׁל עוֹנָה
שׁוּב הַסְּתָיו תּוֹפֵס אוֹתִי לֹא מוּכָן
עוֹד שָׁנָה כְּבָר מִטַּלְטֶלֶת בֵּין עֲלֵי הָעֵצִים
כְּמוֹ תְּרוּעַת הַשּׁוֹפָר בָּרְחוֹב
לַמְרוֹת שֶׁהַכֹּל בָּא וְעוֹבֵר
אֲנָשִׁים מַמְשִׁיכִים לִסְפֹּר אֶת הַיָּמִים
לִרְדֹּף אַחֲרֵי אֱלֹהִים עַל קַבַּיִם
שׁוֹכְחִים שֶׁכָּל סוֹף הוּא גַּם הַתְחָלָה
כְּמוֹ הָעֵץ הַמְּפַזֵּר עֲנָפִים לַשָּׁמַיִם
מְנַסֶּה לִתְפֹּס קַרְנֵי אוֹר אַחֲרוֹנוֹת
וְרַק אֲנִי עוֹד סוֹפֵר שָׁבוּעוֹת
וּמוֹדֵד אֶת הַשִּׁנּוּי בְּגֹבַהּ הַשֶּׁמֶשׁ
אֵיךְ בְּכָל יוֹם הַמֶּרְחָק בֵּינָהּ לְבֵין הַיָּם
הוֹלֵךְ וּמִתְקַפֵּל עַד שְׁקִיעָה
בֵּינָתַיִם הָאֲוִיר מִתְמַלֵּא בִּצְלִילֵי הַשּׁוֹפָר
בַּאֲנָשִׁים לְבָנִים כְּמוֹ נְיָר
ארינה טג’ר
סודות היקום
אומרים שאורות הכוכבים
מנצנצים אלינו
כמצבות.
ברק האור המתעתע –
כל מה שנותר
מהכוכב הנעלם,
גם באינותו
קיים.
מי יגלה סוד
צידו האפל
הלא מוכר,
של הסהר?
מה רוחש
בתוך האדמה,
בעומקים
בהם לבה רותחת
מחפשת דרכה
לצאת במופע
אימים
מעלה?
ובמחשכי האוקיינוסים
בתהומות אין חקר
חיים נסתרים
רוחשים…
על קרום דק
אנו צועדים
ונדמים לעצמינו
בני מלכים.
דפנה שגב
גאולה (שיר מושר – להאזנה וצפייה ביוטיוב)