ג. בל תשחית
“כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ
לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן
כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת
כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר.” (דברים כ י’ט)
פסוק זה משמש בסיס להלכות רבות תחת הכותרת ‘בל תשחית’ – עקרון שפירושו שאסור לאדם לכלות דבר שלא לצורך, גם אם הוא מוכן לספוג את הנזק הכלכלי שהוא גורם בכך לעצמו.
בעל ספר החינוך מסביר את טעם מצווה זו כך: “שורש המצוה ידוע, שהוא כדי ללמד נפשנו לאהוב הטוב והתועלת ולהדבק בו, ומתוך כך תדבק בנו הטובה ונרחיק מכל דבר רע ומכל דבר השחתה, וזהו דרך החסידים ואנשי מעשה אוהבים שלום ושמחים בטוב הבריות ומקרבים אותן לתורה, ולא יאבדו אפילו גרגר של חרדל בעולם, ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו, ואם יוכלו להציל יצילו כל דבר מהשחית בכל כחם” (מצווה תקכט).
ברוח זו מתאר המדרש בקהלת רבה דברים שאמר בורא העולם לאדם הראשון לאחר בריאתו: “נטלו [לקח אותו] הקב”ה והחזירו [העבירו] על כל אילני גן עדן
ואמר לו: ראה מעשיי כמה נאים ומשובחים הם, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי.
תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שייתקן אחריך” (קהלת רבה, פרק ז’)
אחת ההשלכות הישירות והפשוטות של תודעת איסור ‘בל תשחית’ היא הזהירות מפני השלכה של מזון, זהירות שהיתה בעבר נחלת רוב החברות המסורתיות, אך נותרה כערך מפורש דווקא ביהדות. אין זה עניין פעוט: בעולם המערבי מושלכות בכל רגע נתון כמויות אדירות של מזון שלא נאכל, בין אם מדובר בשאריות, מזון שהתקלקל ואפילו השמדות מכוונות של יבול כדי לצמצם את ההיצע ולשמור על מחיר השוק. חוסר הרגישות להשלכת מזון גורמת לייצור מוגזם של מזון, להגדלת הזיהום, לבזבוז משאבים רבים ולחוסר רגישות מוסרית. קיומו של איסור ‘בל תשחית’ בתודעה של יצרנים וצרכנים תצמצם מאוד תופעה זו.
השלכה מורכבת יותר של מצווה זו הינה התבוננות מחודשת במערכת כלכלת החומרים שלנו – בעוד מחזור הטבע פועל בצורה מעגלית, כאשר לכל דבר בטבע ישנו שימוש ו”גלגל חוזר בעולם”, הרי שהמערכת הכלכלית פועלת ברובה בצורה קווית – למן כריית המחצבים או ניצול משאבי הטבע המתחדשים ועד להשבת הפסולת לטבע באופן שכבר אינו ניתן לפירוק. אימוץ קוד התנהגותי של “בל תשחית” יוביל לחשיבה מחודשת התנהלות בכל מקרה של הוצאת משאבי הטבע ממחזוריות השימוש התמידית, אל מקום של פסולת וזיהום.
במישור המעשי, נראה כי המהלכים הנעשים כיום אל מול היצרנים והצרכנים כאחד, המעודדים לקיחת אחריות על מוצר “מעריסה לעריסה” מצד היצרנים ושימוש חוזר, הפרדת פסולת ומיחזור מצד הצרכנים עומדים לאור מצווות “בל תשחית” וכדאי להמשיך ולהרחיבם לכלל תחומי הייצור והצריכה, בד בבד עם עידוד חסכנות “במקור” .
הצדיק הירושלמי, ר’ אריה לוין, סיפר על מה שלמד ממעשה שהיה בו וברבו הראי”ה קוק:
“זכרתי ימים מקדם, משנת תרס”ה, שזכיתי בחסדי העליון יתברך שמו לעלות על אדמת הקודש ביפו. שחרתי בראשונה את פני רבינו הרב קוק זצ”ל. קבלני בסבר פנים יפות כדרכו בקודש לכל אחד. שוחחנו בדברי תורה.
אחרי תפילת מנחה גדולה, יצא רבינו כדרכו בקודש לשוח בשדה, לצמצם מחשבותיו, ואני התלוויתי איתו. בדרך קטפתי איזה עשב או פרח. הזדעזע רבנו ואמר לי בנחת, כי הוא נזהר מאוד לבלתי קטוף בלי תועלת עשב או פרח שיכול לגדול או לצמוח, כי אין עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה, ואומר לו: גדל! כל ציץ עשב אומר דבר, כל אבן לוחשת איזה סוד, כל הבריאה אומרת שירה.” (ר’ אריה לוין).
מתוך – צמיחה בת-קיימא: עמדה ישראלית ממקורות היהדות . נייר עמדה כלכלי-סביבתי לועידה הבינלאומית לפיתוח בר-קיימא בריו דה-ז’נירו תמוז תשע”ב (יוני 2012)