המערה –בעקבות סיפורו של רשב”י

מיקום: חירבת זבד, בואך הציון של רשב”י

קבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון הוא מקברי הצדיקים המפורסמים בארץ ישראל, והאתר הדתי השני בארץ במספר המבקרים השנתי בו (לאחר הכותל המערבי). ההילולא הנערכת במקום מדי שנה בל”ג בעומר, היא האירוע האזרחי-דתי השנתי הגדול בישראל. מנהג נפוץ הוא לבצע במקום את החלאקה – התספורת הראשונה בגיל 3.   (מתוך ויקיפדיה)

משך הפעילות: פעילות מודולרית לטיול, עד חצי יום. 

פתיחה: 

אנחנו הולכים ומתקרבים לקבר של רשב”י לו שמיוחסת לו כתיבת הזהר – ספר הקבלה המרכזי שלנו .

הסיפור המפורסם ביותר על רשב”י הוא הסיפור עליו ועל בנו במערה.

מה קרה שם: ר’ שמעון בר יוחאי ישב ושוחח עם שניים מחבריו על הרומיים. ר’ יהודה שיבח את הרומאים על כך שבנו שווקים, גשרים ומרחצאות לתועלת הציבור. רשב”י  התנגד לכל אלו – כי היה בהם טעם נפגם. בשווקים ישבו זונות, במרחצאות התפנקו הרומים עצמם ומן הגשרים לקחו מכס. המציאות לא היתה טובה לו, היתה לו ביקורת עמוקה ובועטת והוא לא פחד להטיח אותה למציאות .  

לצערו, השיחה לא נשארה בין החברים, ובכמו בכל הסיפורים הללו הגיעה בסופו של יום לרומים שהוציאו עליו גזר דין מוות. 

מכאן התחיל תהליך של בריחה מהרומים, ושל התכנסות. הבה ונקרא: 

לימוד משותף :

הלך הוא ובנו והתחבאו בבית המדרש. 

כל יום היתה מביאה להם אשתו לחם וכלי מים ואכלו. 

כאשר חזקה הגזרה, אמר לו לבנו: נשים דעתן קלה עליהן, שמא יצערו אותה ותגלה להם. 

הלכו והתחבאו במערה. 

נתרחש נס ונברא להם חרוב ומעין מים. 

היו מורידים את בגדיהם והיו יושבים עד צווארם בחול. 

כל היום היו לומדים ובזמן התפילה היו לובשים את בגדיהם ומתפללים. 

לאחר התפילה היו חוזרים ומתפשטים, בכדי שלא יתבלו. 

ישבו שתים עשרה שנה במערה. 

הסבר: רשב”י ברח בהתחלה לבית המדרש עם בנו, ופגש שם את אשתו מדי יום. משם הוא המשיך להתכנס עם בנו למערה – לעולם אידיאלי מבחינתו, לימוד תורה מבוקר עד ליל בלי טרדות, בלי כסף, אפילו בלי לבזבז את הזמן על לבישת בגדים או על בישול ארוחה… הכל זה רק תורה….במערה ישבו הוא ובנו 12 שנה, ושם , כך אומרים, חיבר את ספר הזהר, ספר הקבלה המרכזי של עם ישראל. 

דיון: 

לכל אחד מאיתנו יש ביקורת על המציאות – ברמת האישית, החברתית, הלאומית. לכל אחד מאיתנו יש מקום ודרך חיים שהיא, היא ה”מושלמת” בשבילו, שבה אנחנו במיטבנו. 

שתפו זה את זה :

א. בנקודה אחת של קושי שיש לכם אל מול המציאות 

ב. במשהו אחד שלא תתפשרו עליו, במציאות.  

תרגיל

אנחנו נעשה עכשיו תרגיל “הליכת בדד” – נרד מ”דרך המלך” של שביל ישראל ונצעד בשביל הכחול – בזהירות ובדממה עד למציאת מקום לשבת בו לבדנו.  

בדרך אפשר לחשוב מחשבות של “מערה” – מי אני ? מה התכונות המאפיינות אותי ? איפה אני צומח? עם מה אני לא מתפשר? 

נלך לאט, עקב בצד אגודל. אם נראה חבר או חברה הולכים, לא נעצור לשוחח איתם. אם יעלה בנו הצורך לשבת ולהתבונן או לכתוב – דווקא נזרום איתו לגמרי… 

אם נהייה רעבים – נאכל חרובים ונשתה מים. 

נתכנס שוב עם שמיעת השופר שמכריז על הזמן לצאת מהמערה… 

אסיף –  

מעגל שיח – 

מי שרוצה כל אחד משתף במשהו אחד שכתב/הרגיש/הבין על עצמו 

מחשבות ראשונות – מחשבות ראשונות – מה עשה לי השקט והטבע? 

איך היה להיות לבד? למה זה חשוב? 

מה טוב במערה? בהתכנסות ? בהסתגרות עם מה ומי שמתאים לי ? מה מסוכן בזה?

 

סיכום – בציון הקבר של רשב”י 

הסיפור של רשב”י לא מסתיים במערה, אלא מחוצה לה- בעולם. הבה ונקרא יחד את סיפור יציאתו משם:

בא אליהו ועמד על פתח המערה, 

אמר: מי יודיע לבר יוחאי שמת הקיסר ובטלה הגזירה? 

יצאו. 

ראו אנשים חורשים וזורעים, 

אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה! 

כל מקום שנותנין עיניהן מיד נשרף. 

יצתה בת-קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם! 

הלכו וחזרו. 

ישבו שנים עשר חודשי שנה. 

אמרי: משפט רשעים בגיהנם שנים-עשר חדש. 

יצתה בת-קול ואמרה: צאו ממערתכם. 

יצאו. 

כל מקום שהיה פוגע רבי אלעזר, היה מרפא רבי שמעון. 

אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה. 

בערוב יום ערב שבת, ראו זקן אחד שהיה מחזיק שני צרורות הדסים, ורץ בין השמשות. 

אמרו לו: אלה למה לך? 

אמר להם: לכבוד שבת. 

ויספיק לך אחד?! 

אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור. 

אמר לו לבנו: ראה, כמה חביבין מצוות על ישראל. 

נתיישבה דעתם. 

בחברותות:

נסו להבין  מה מסופר כאן. מה קרה לרשב”י ולבנו עם היציאה מהמערה? למה הם חזרו פנימה? מה היה שונה ביציאה השנייה מהמערה? מה בסופו של יום הפיס את דעתם? 

במליאה:

נזמין את החברותות לשתף בהבנת הסיפור, וננסה להבין יחד מה הסיפור אומר לנו.  

יש כאן אמירה חזקה על הפער בין אידיאל טהור לבין התנהלות במציאות היומיומית.

מה קורה לנו כאשר אנו יוצאים מהמערה, מהעולם החלומי שלנו? 

איך מתמודדים עם הפער?

המנחה מסכם-

רשב”י הוא אדם עם הרבה ביקורת על מציאות ה”חול”  ושאיפה לחיים מלאים של קודש. ראינו את זה כבר מתחילת הסיפור. המפגש בסוף הסיפור עם הזקן וצרורות ההדסים מפגיש אותו עם תפיסה אחרת – לא של ביקורת והפרדה – אלא של חיבור ושל גשר – חיבור בין קודש לחול, חיבור בין טבע ותורה. החיבור הזה מרפא את הנפש ואת המציאות. ואיתו נסיים את סיפורנו.

איש השראה

עם סיום יחידה זו כדאי לקיים מפגש עם “איש השראה” המספר על תהליך צמיחה אל תוך עשייה של תיקון עולם. איש ההשראה במחנה יהיה מויש לוי, שזכה להדליק משואה ביום העצמאות האחרון, אחרי שהוא ואשתו תרמו כליה לזרים, על מנת להעלות את המודעות לנושא. 

 

המערך פותח למחנה משותף של טבע עברי והחברה להגנת הטבע “בין שמים וארץ”