ירוקים לדבר ה’

ירוקים לדבר ה’

עד לפני כמה עשורים, התמקד המינוח הלשוני שהתייחס ליחסים בין האדם והעולם שסביבו במושג “טבע”, והשיח הציבורי עסק ב’שמירת הטבע’ או ב’הגנת הטבע’. מאוחר יותר עבר השיח  להתמקד ב’סביבה’ ודיבר על ‘שימור הסביבה’ או על ‘איכות הסביבה’, ואילו כיום מרבים להשתמש במונח החדש יחסית ‘קיימות’, המתורגם מהמילה האנגלית sustainability. השתנות המושגים משקפת את התעצמות הבעיה, ואת ההתפתחות שחלה בהבנת דרכי ההתייחסות אליה. בזמננו גלוי וידוע לכל שהנזקים הסביבתיים ודלדול המשאבים שגורמים בני האדם אינם פוגעים רק בעולם הטבע (דומם, צומח וחי), ואינם משפיעים רק על טיב הסביבה שבה אנו חיים, אלא הם מאיימים על עצם הקיום האנושי.

ניתן היה להישאר אדישים לנוכח גורלם של מאות מינים של בעלי חיים שהולכים ונכחדים באזורים שונים של כדור הארץ, רובם רחוקים מהעין ורחוקים מהלב, אולם אי אפשר להישאר אדישים לנוכח הִתְרבות המקרים של פגיעה בבריאות הציבור הנגרמת מזיהומים באוויר, במים ובקרקע, כתוצאה מכמויות אדירות של פסולת רעילה. לתופעות גלובליות כגון פליטת גזי חממה, התחממות כדור הארץ והכחדת צמחיה, נודעות השלכות החורגות מתחומי האסתטיקה ואיכות החיים. פעיל סביבה אמריקני הגדיר את המצב בשנינות וקבע: “מלחמת העולם השלישית היא הקרב בין האדם לבין הטבע. הבשורה הרעה היא: אנחנו מנצחים.”

ברם, ניצחון זה שוברו בצידו, ודומה שהוא חוזר אלינו כבומרנג. מחקר הערכה רחב היקף של האו”ם על מצב המערכות האקולוגיות של כדור הארץ מצא כי שני שליש מהשירותים שהטבע מעניק לאנושות נמצאים במצב של התדרדרות. כדוגמה נציין את משבר המים, שעליו אמר קופי ענאן, מזכ”ל האו”ם לשעבר, כי “צריכת המים המתוקים גדלה ביותר מפי שניים מקצב הגידול של האוכלוסייה האנושית. כבר היום כשליש מאוכלוסיית העולם חיה במדינות שבהן יש עקת מים, כלומר מדינות שבהן הצריכה עולה ב-10% על יכולת ההספקה. אם ימשכו המגמות הנוכחיות, עד לשנת 2025, שניים מכל שלושה אנשים על פני כדור הארץ יחיו בעקת מים”.
 
כדוגמה אחרת נזכיר את הכריתה האינטנסיבית של יערות העד, המהווה כיום בעיה גלובאלית ממדרגה ראשונה. היערות מספקים חמצן לאדם ולבעלי החיים, וסופגים את הפחמן הדו-חמצני שגורם לאפקט החממה. כ-70% ממיני האורגניזמים בעולם מצויים ביערות הגשם, וכריתתם מפרה את המאזן האקולוגי בעולם. המחשה מארצנו הקטנטונת מראה שרק 6% משטחה של מדינת ישראל מכוסה ביערות. מאז החלה הקק”ל בפעילותה ב-1904 ניטעו בארץ מעט יותר מ-230 מיליון עצים, וזאת כאשר החברה בישראל צורכת כ-10 מיליון עצים בשנה לתעשיית הנייר בלבד.
התמודדות עם המשבר האקולוגי אינה יכולה להסתפק בחקיקה מפורטת. היא דורשת גם שינוי בתפיסה הכללית של מעמד האדם ביקום, ותמורה עמוקה במערכת הערכים הרווחת בחברה. בעקבות המהפכות (המדעית, התעשייתית והטכנולוגית) שחולל האדם הוא הצליח לממש את צלם א-לוהים שבו כיוצר וכבעל יכולת שליטה בעולם (כהגדרות צלם א-לוהים במשנות המהר”ל והרב סולוביצ’יק); אולם הוא שכח לממש את המרכיבים האחרים של צלם א-לוהים, שהם ההבנה השכלית, הבחירה החופשית והאפשרות ליישם כישורים אלו מתוך שליטה עצמית (כהגדרות צלם הא-לוהים אצל הרמב”ם, המשך-חכמה ועוד). בתקופת הרנסנס ציטט איש הרוח והמדע פיקו דה-לה-מירנדולה את האימרה של הפילוסוף היוני פרוטגורס “האדם הוא המידה לכל הדברים”. ברם, האדם איבד את חוש המידה, ועל כך הוא נענש מידה כנגד מידה, והוא הולך ומאבד את עולמו. הפתרון נמצא לדעתי דווקא בתפיסה הדתית הקובעת שהבורא הוא המידה לכל הדברים, והדורשת מהאדם לתקן את מידותיו.

כדי להמחיש את טענתי אציין תחילה שהתפיסה המגולמת במושג ‘קיימות’ מפנה את תשומת ליבנו לכך שאם בעבר מוצרי הצריכה היו במחסור ואילו הטבע הגולמי היה בשפע, הרי שכיום אנו חיים בעידן של עודף עצום במוצרי צריכה, בעוד שהטבע הולך וחסר. הצריכה המוגברת היא אבי-אבות החטאים הסביבתיים, שכן הנזקים האקולוגיים הגדולים ביותר מתבצעים בתהליכי הייצור. בד בבד עם המשבר האקולוגי, מחריף חוסר הצדק בחברה האנושית. החברה המערבית חיה בתקופה העושר והשפע הגדולה ביותר בהיסטוריה, אולם בה בעת מתים מרעב ברחבי העולם עשרים וארבעה אלף ילדים מידי יום, ומאות מיליונים הולכים לישון רעבים. הבעיה המוסרית קיימת אפוא הן במרחב והן בציר הזמן. מבחינת המרחב אנו חיים בעושר במקביל לעולם של עוני, ומבחינת הזמן אנו מבצעים משיכת-יתר ממשאבי הטבע על חשבון הדורות הבאים.

תפיסת הקיימות שואפת לכך שמתוך המשבר הסביבתי והאילוצים שהוא מציב בפני האנושות, יתחולל שינוי כיוון ויתפתח סגנון חיים שערכים של שימור וזהירות, התחשבות והוגנות יהיו נר לרגליו. הדרך לכך עוברת דרך שבעה עקרונות שסימנם 7-R, על שום שבע המילים באנגלית המציינות אותם ומתחילות באות R. להלן אציין בקצרה עקרונות אלה ואצביע על כך שהם מתיישבים להפליא עם השקפת עולם יהודית.

בין קיימות ליהדות

1.Refuse – לסרב לקניות מיותרות.

היהדות מחנכת למשמעת עצמית; שומר המצוות למד משחר נעוריו לסרב ולדחות פיתויים וסיפוקים כאשר הם כרוכים בבעיות הלכתיות, דוגמת מזון לא כשר, אכילת מוצרי חלב אחרי בשר, בישול בשבת ועוד. ההימנעות ממותרות אף היא ערך בתורת המוסר של היהדות, וחכמינו אף קבעו כי “כך היא דרכה של תורה: פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל” (אבות ו, ד).

2-3. Reduce and Refill – צמצום ייצור הפסולת באמצעות הפחתת השימוש באריזות, בכלים חד-פעמיים וכדומה (במיוחד מחומרים שאינם מתכלים במהירות).
אציין כי דווקא בחברה הדתית נעשה שימוש רב יחסית בכלים חד-פעמיים, הן בשל גודל המשפחות והן בשל ריבוי אירועים, כגון קידושים קהילתיים בשבתות, שמחות  משפחתיות, הכנות לפסח ועוד. הנזק שכרוך בייצור כלים אלה ובפסולת שלהם גדול ביותר. לעומת זאת, ספרות ההלכה מעניקה לנו מבט של רב פעמיות על חפצים. אצל חז”ל שברי עריבה ושברי זכוכית ראויים עדין לשימוש (משנה שבת, יז, ה), וחתיכות בד קטנות עדיין נחשבות לכלי (שבת קכה, א). לעומתם, כלים חד-פעמיים אינם נחשבים כלים ראויים לדעת כמה פוסקים חשובים שדנו בנושא לעניין קידוש (שו”ת אגרות משה או”ח ג, לט, מנחת יצחק י, כג). השמדת חפצים בחיפזון מנוגדת לרעיון שעומד מאחורי מצוות “בל תשחית”, ועומדת בסתירה לאתוס היהודי של החסיד, שכן “דרך החסידים ואנשי מעשה… לא יאבדו אפילו גרגר של חרדל בעולם, ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו, ואם יוכלו להציל יצילו כל דבר מהשחית בכל כוחם” (ספר החינוך תקמט). ידוע בהקשר זה סיפורו של רבי אריה לוין על הראי”ה קוק, “שנזהר מאד לבלתי קטוף בלי תועלת עשב או פרח שיכול לגדול או לצמוח, כי אין עשב מלמטה שאין  לו מזל מלמעלה שאומר לו גדל”.

4-5. Recycle and Reuse – שימוש חוזר ומיחזור.

הרמב”ם כתב: “מלמדין את האדם שלא יהא חבלן ולא יפסיד את הכלים וישליכם לחבלה, מוטב לתתם לעניים ואל ישליכם לרמה ותולעה” (הלכות אבל יד, כד). גם בנושא זה יש בעייתיות מיוחדת בציבור הדתי, הנוגעת לריבוי השימוש בחומר כתוב או מודפס שנמנעים מלמחזרו בשל זיקתו לענייני קדושה. כך קורה שעלוני שבת רבים ואף עיתוני מגזר ומחברות בית-ספר מגיעים לגניזה במקום למיחזור. עורכי העלונים, מתפללי בתי הכנסת והגבאים יכולים לעשות מאמץ שימנע את זריקת החומר הזה לגניזה, ובכך לשמור על הסביבה, ובה בעת גם על מעמדם של דברי תורה שבאמת טעונים גניזה.

6.Repair – תיקון.

המושג ‘תיקון’ ספוג כולו בנשמה יהודית. אנו מבקשים לתקן עולם, ומשתדלים לתקן את מידותינו ואת התנהגותנו. ר’ ישראל מסלנט למד מהסנדלר שכל זמן שהנר דולק ניתן לתקן, ואנו צריכים להוסיף שכל עוד ניתן לתקן – הנר דולק. אם נזרוק הכול ולא נתקן, דבר לא יישאר.

7. Recovery – הטמנה.

חז”ל לימדו אותנו שיש להצניע את הקוצים ואת הזכוכיות מחשש לגרימת נזקים (בבא קמא ל, א). כיום החשש מפני אי-הטמנה שינה פניו, אבל סכנתו רק גדלה.
הסיסמא השולטת בתפיסת הקיימות הלכה למעשה היא: “חשוב גלובלית, פְעל מקומית”. סיסמא זו קוראת לכל אדם לראות את הבעיה ברמת המאקרו, וליישם את עקרונות הקיימוּת ברמת המיקרו, בחייו האישיים. גישה זו תואמת להפליא את המחשבה היהודית, שמאז ומעולם שמה דגש על כך שתיקון הבעיות הגלובליות עובר דרך המעשים הפרטיים, אף הקטנים, של כל יחיד. היהדות הדגישה תמיד שתיקון החברה דורש את תיקון המידות של הפרט, וכי על האדם למצוא את סיפוקו בעניינים שברוח, ולא בצבירת נכסי חומר ומותרות. על כולנו להיות ירוקים לדבר ה’.

___________________________________________________________
הרב רונן לוביץ, רב היישוב ניר עציון, מרצה במכללת ‘שאנן’, חבר הוועד המנהל של עמותת ‘אדם, טבע ודין’.

תודתי לאחייני, ישעי צביאל-לוביץ על שיתוף הפעולה. הנתונים במאמר לקוחים מאתרים שונים באינטרנט.

מתוך חוברת זאת ליהודה בהוצאת ישיבת מעלה גלבוע, ערב ר”ח ניסן תשע”ג.