סתיו על קו הרוחב

סתיו על קו הרוחב

בין הפילוסופיה הסינית והמחשבה היהודית

ברוריה מזיג ואורי בן דוד

אחד היסודות המשותפים ליהדות ולפילוסופיה הסינית הוא החיבור לזמן, למעגל השנה.

הרעיון שמחזוריות הזמן טומנת בחובה מפגש עם יסודות נפש ורוח שונים. מתוך כך לאדם המתבונן והחי בתוכם מוזמנת האפשרות לעבודה פנימית העוברת דרך חילופי העיתים.

זהו רעיון המופיע באופן משמעותי בשתי התרבויות הרחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב.

רבים ההבדלים בינהם, אבל גם רב המשותף. בשורות הבאות ננסה להכנס לסתיו שבהם ולרוח שהוא מביא בכנפיו.

1. טבע

בשיאו של הקיץ,כמעט בלי לשים לב, מגיעה רוח קלה ועדינה, מופיעים גם  העננים בשמיים, חצבים מתחילים את פריחתם,מתחילה עונת נדידת הציפורים, תנועת נמלים נחפזת ועוד מסממני הסתיו הבא עלינו. הטבע בתוכו כבר מתכונן לחורף.

הסתיו הינו תקופת האסיף. כל תנובת הקיץ הגיעה לבשלות מלאה, ונושרת מן העצים.

כל האנרגיות, אשר החלו את התפשטותם באביב, הגיעו למלוא הפוטנציאל שלהם בקיץ, מתחילות להתכנס בסתיו, לקראת אכסונם בחורף. וזאת לשם התחלת מחזור יצירה חדש שיתפרץ באביב הבא. אנרגיית החום המתפשטת מעלה, לכאורה ללא גבולות, מתחילה לשנות את כיוונה ולהתכנס פנימה.

פנימה. לתוך המחילות, לקראת שנת החורף. ההחצנה של הקיץ מתחילה להתכנס, כאילו לרכז כוחות, לאגור חום ומזון אל תוכנו.

ועם הסתיו השלכת. הטבע מתחיל לאט להשליך מעצמו את אנרגיות הקיץ, את כל הכבד משאת. העלים נושרים ועץ נשאר בעצ-מיותו, רק מה שהוא ללא לבושים ומסכות.

הצללים הולכים ומתארכים, ואנחנו נזכרים שיש גם משהו אחר. הרגשה כאילו צריך לחזור הביתה לחזור לעצמנו.

2. סינית למתחילים

כשם שיממה מחולקת לעשרים וארבע שעות. אשר מתוכם שתים עשרה שעות יום ושתים עשרה שעות לילה. ובהתאמה זוהי החלוקה של אור וחושך, חום וקור. ובסינית יאנג ויין –בהתאמה. כך מעגל השנה הסיני מחולק לעשרים וארבע תקופות, כל תקופה מכילה כ-15 יום.

וכך אנו מגיעים אל הסתיו, אשר למעשה מתחיל  בשבוע הראשון של חודש אוגוסט, או ליתר דיוק ב- 8.8. רובנו לא נחוש בכך, אנו ממשיכים לחוש בחום ובלחות המעיקים המהווים המשך של הקיץ. אולם דקי האבחנה שבינינו יוכלו להתחיל לחוש בסביבות תאריך זה, בסמני הסתיו העדינים.

על פי הסינים, זהו זמן יסוד המתכת, אחד מחמשת היסודות המאפיינים את מהלך מחזוריות השנה (אביב – עץ, קיץ – אש, סתיו- מתכת, חורף – מים ,סוף כל עונה– אדמה ).

המתכת – המאפיינים של המתכת הם חדות, כוח, ארגון וסדר, נחישות וסמכותיות. צבעה של המתכת הוא הצבע הלבן, מחד, הצבע הטהור, הצח והנקי ומאידך,מבחינה פיזיקאלית, הוא הצבע המכיל את כל ספקטרום הצבעים. תכונות אלו הן הנדרשות בזמן חשבון נפש. היכולת לשפוט את המצב נכוחה, לדעת לחתוך ולהפריד בין עיקר לטפל והסמכות והיכולת לקבל החלטות חדשות להמשך.

היכולת לבצע סיכום תקופה, להיפטר מכל המיותר, העודף, המקולקל, לקחת רק את הנדרש לקיום בימי החורף ולשמרו היטב. להטמינו באדמה לשם  יצירה מחודשת המתרחשת בחורף ובאה לידי ביטוי באביב. יכולת זו הינה תכונה נפלאה של הטבע ושל האדם, כחלק בלתי נפרד ממנו, המתרחשת במחזוריות כל שנה.

3. סתיו יהודי

סתיו אחד, לפני 3000 שנה משה רבנו עולה אל הר סיני לקבל תורה בפעם השנייה. לאחר שהלוחות הראשונים נשברו למרגלות ההר למול עגל הזהב.

בסתיו נכתבים הלוחות השניים. זו איננה העתקה פורמאלית של הלוחות שנשברו, אלו לוחות אחרים תורה אחרת.  לעומת הלוחות הראשונים שנתנו בפרהסיא, במופע מדהים של חושך ואש וקולות, הלוחות השניים ניתנו בצניעות ובשקט.

אולי גם הפרהסיא היא זו ששברה את הלוחות, הכל גלוי,  וכולם יכולים להצביע ולראות.

במקום הזה נשברים הלוחות-  ואתם גם התורה.  ועם התורה גם אנחנו נשברים. ואז מתחיל תהליך של תיקון, של התנקות.  הבנה שצריך להתחיל ממקום אחר.  הקיץ נגמר ומגיע אלול ואתו הלוחות השניים.

עם המשך ההיסטוריה היהודית הפכו ימי הסתיו לימים נוראים. ימים של דין ורחמים. תקיעות שופר וחשבון נפש, אשמורת הבוקר של סליחות וצום של כיפור. השנה היהודית מתחילה עכשיו עם ימי הסתיו. גם חג האסיף הידוע יותר בשמו סוכות, חג שבו אנו אוספים את כל תבואת הקיץ ויוצאים החוצה לחגוג סיום והתחלה.

4. התכנסות

בסתיו אנו רואים תנועות של התכנסות הבאות לידי ביטוי בטבע בצורת קמילה וריקבון של העצים והפירות, הופעת עננים היוצרים מעין חופה מעל הארץ, אוגרים את כל הנוזלים המתאדים מעלה ומורידים אותם כגשם אל הארץ. שוב מתחדשת התקשורת בין השמיים לארץ. את אותה תנועת התכנסות אנו מזהים גם בנפש האדם, בצורך שלו לבוא חשבון עם עצמו ועם בוראו. בשלות התנאים שהטבע מכתיב משפיעה ישירות על האדם ועל יכולתו לחבור שוב אל תוכו ומהותו. בזמן זה בו הכל יותר שפוף מזמן אחר, קל לו לאדם ולטבע לוותר על האגו, ועל תחושת הגדלות שאפיינו אותם בתקופת הקיץ ויכלו להשכיח מהם את ש”לא כוחם ועוצם ידם” עשו את הפלא הזה, כי אם גורם עליון המכפיף את חוקי הטבע ליצירת מחזוריות, כי הרי תכונה של אש, (קיץ במקרה שלנו) היא להמשיך ולהתפשט עד אין סוף, אם לא שמים לה גבולות. ההתכנסות של הטבע פנימה, מתבטאת היטב גם במצבו של האדם. לכן מופיעה תחושה של מלנכוליות קלה, רצינות התופסת את מקומה של העליצות שאפיינה את הקיץ, הבנה שזמן מעבר זה הוא פוטנציאל לתובנות חדשות, להחלטות חדשות. זהו הזמן המתאים ביותר להסתכלות פנימה, לחשבון נפש, להפרדה של  הנדרש ולהשלכה של המיותר.

גם הרצון להשליך מעלינו את כל הכבלים, את כל הקשרים המיותרים ואת כל הכבוד המדומה. להיטהר ולהתחיל מאפס, מערום מוחלט.

כשם שיש זמן מתכת במחזוריות השנתית, זמן זה מופיע גם במחזוריות היומית בין השעות שלוש לפנות בוקר לשבע בבוקר ואולי אלו הסליחות היהודיות הנאמרות עם שחר. המקום בו אנחנו מבקשים להתנקות, למחול ולמחוק.  לגלות את האפשרות הזאת, את המתנה המפתיעה שיש סליחה אמיתית.

אותה תנועה מופיעה בתורה המיוחדת של הסתיו, הלוחות השניים הניתנים בצנעה. נתינה שנוטעת את הצניעות כמפתח ללימוד ולחיים. להנחיל את השתיקה, את השקט שבבסיס כל מפגש. תורה הניתנת ביום כיפור, הישר אל אווירת הצום וסליחה, מפגש עם התורה ממקום כזה לא רק שלא יוצר עגל זהב אלא יוצר ציבוריות אחרת. חלק מהחוויה של יום כיפור היא קהילה עטופה בלבן שמחוברת בחוטים של חסד, של קדושה. מקום טהור ונקי מכל המרקמים החיצוניים, משהו בצניעות של כל יחיד שמקרין ויוצר צניעות של קהל, והרגשת חיבור מדהימה.

5. שלכת

ובתוך הסתיו והכיסוי יש שלכת. שלכת שמזמינה יכולת להפרד ולעזוב. להשליך מאחורי גווינו את המשא והנטל של החיים, מעין שלכת אנושית. במילים אחרות במימד האנושי היא עצמה טקס ה’תשליך’.

כי כמו העץ האדם, משיר לאט למצולות ים את כל הכבד משאת, ועומד כמו ערום וטהור לשפת נהר, גשמי הברכה של החורף. עומד ומזכיר את הרחמים הרבים של הסתיו המאפשרים את השלכת, אותם רחמים שכמה אלפי סתווים קודם התגלו למשה בנקרת הצור. 

ואולי זו אותה משמעות של טקס יהודי אחר הנערך בחצר פנימית של בית המקדש. בו הכהן הגדול נותן את סבלנו וחטאנו על ראש השעיר, הנושר גם הוא בשלכת של המדבר ומלבין את החוט האדום של העוון בלבן החסד. את כתמי הקיץ ברוח החדשה של הסתיו.

6. ברכה

פתחנו בחיבור העמוק למימד הזמן, לטבע המשתנה, חיבור המשותף לשתי התרבויות. אולי הברכה הגדולה לשנה החדשה שעולה מכאן היא הדבר הזה בעצמו. שנה שנתחבר לזמן ולרוח שהוא מביא עימו. מתוך הסתיו שהוא הסיכום ובו זמנית גם ההתחלה. לראות את האיכויות השונות שבחיינו, מסתיימות ומתחילות.

אז איך אומרים שנה טובה בסינית?

אורי בן דוד וברוריה מזיג, בוגרי קורס המנחים של טבע עברי.