עת לטעת

הזריעה והשתילה הם הבסיס לגינון ולחקלאות, ואלה משמשים מטאפורה אוניברסאלית לתכנון והשקעה לטווח רחוק. ביחידה זו, נעיין מקרוב במשמעות המיוחדת שמייחסת היהדות לזריעה ולשתילה, ונמצא מסרים במסורת היהודית שנוכל ליישם בחיי היום יום שלנו. 

קראו בקול את המשל הבא, ממקור וֶלְשִׁי:

“הזרע החבוי בלב התפוח הוא פרדס בלתי נראה” 

שאלות מנחות:

.1 מה לדעתכם משמעות המשל?

.2 חישבו על תקופה בחייכם שבה היה אפשר ליישם את המשל. תארו את אותה תקופה.

.3 המשל מונה שלושה מרכיבים: זרע; לב התפוח; פרדס. אף אחד מן המרכיבים אינו גלוי לעין נסתר או בלתי נראה. מהי המשמעות של דגש זה על דברים שאי אפשר לראות?

זכרו את המשל לאורך הלימוד המשותף, וזכרו את הזרעים הנסתרים, ואת הפרדס שעדיין אי אפשר לראות.

חלק א: הגנן הראשון 

לאחר שהקב”ה הפריד בין האור ובין החושך, ברא את השמים, הארץ, והימים, הוא יצר צמחים.

 קראו בקול את מקור 1 .

מקור 1 : בראשית א’, י”א י”ב –

יא וַיּאֹמֶר אֱ לוקים, תַדְשֵּא הָּאָּרֶץ דֶשֶא עֵּשֶב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵּץ פְרִי עֹשֶה פְרִי לְמִינוֹ, אֲשֶר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָּאָּרֶץ; וַיְהִי כֵּן.

יב וַתוֹצֵּא הָּאָּרֶץ דֶשֶא עֵּשֶב מַזְרִיעַ זֶרַע, לְמִינֵּהוּ, וְעֵּץ עֹשֶה פְרִי אֲשֶר זַרְעוֹ בוֹ, לְמִינֵּהוּ; וַיַּרְא א לוקים, כִי טוֹב. 

 שאלות מנחות:

.1 בשני הפסוקים שהובאו כאן, חוזרת התורה ארבע פעמים על העובדה שהצמחים כוללים בתוכם זרע. מדוע עובדה זו חשובה כל כך?

.2 המילה “תוצא” מתארת את בקיעת הצמחייה במהלך הבריאה. הצמחים לא הופיעו בצורתם המושלמת, אלא צמחו מתוך האדמה. מה היה תפקידו של הא ל בתהליך הצמיחה? 

לקב”ה היה כוח לברוא פלאי טבע בצורתם המושלמת כמו השמים והארץ ואף על פי כן הוא ברא צמחים לא בצורתם המלאה אלא כזרעים שנאלצו לעבור דרך ארוכה עד שהגיעו לצורתם המושלמת. יצירת הצמחים הייתה המעשה הראשון של היווצרות החיים, ותהליך זה כלל בתוכו את רעיון הזרע. בכך שיצר הקב”ה צמחים עם זרעים, הוא יוצר את המקום שבו טמון פוטנציאל החיים. ובאמת מתברר שהזריעה היא ערך עליון במסורת היהודית.

חלק ב: ראשית, יש לטעת 

מקור 2 לקוח מתוך ויקרא רבה, אוסף מדרשים על ספר ויקרא.

קראו בקול את מקור 2

מקור 2 : מדרש ויקרא רבה, כ”ה, ג

אף אתם כשאתם נכנסין לארץ ישראל לא תתעסקון אלא במטע תחילה, “כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל.”

שאלות מנחות:

.1 מדוע לדעתכם הפעולה הראשונה שעושים בני ישראל בכניסה לארץ היא נטיעה? מהי המשמעות של הפירוש שמדגיש שיש לעסוק “במטע תחילה”?

.2 מה לדעתכם צריכה להיות הפעולה הראשונה שעושים אנשים היום שרובם אינם חקלאים כאשר הם מגיעים לבית חדש או לעיר חדשה?

בתורה מסופר שכאשר בני ישראל יגיעו לראשונה לארץ כנען, הם מצווים לטעת עצי מאכל, לזרוע את זרעי התבואה שאותה יאכלו בעונות הבאות. הם מתחילים בנטיעה, וככל שעובר הזמן, יוכלו לקצור את התבואה שגידלו.

בנוסף להבטחה של תבואה בעתיד, זריעה היא השקעה בבית חדש. זריעה ונטיעה דורשים התחייבות לאורך זמן, משום שהזורע צריך לטפח, לשמור, ולקצור בסופו של דבר את אשר זרע.

אנו מנכסים לעצמנו את האדמה בכך שאנחנו זורעים בה ומטפלים בה, כפי שהבית הופך לבית שלנו מתוך השקעה של זמן ומאמץ.

מקור 3 לקוח מתוך מדרש אבות דרבי נתן, פירוש על פרקי אבות שנאגד בין השנים 700-900 לספירה.

קראו בקול את מקור 3 .

מקור 3 : מדרש אבות דרבי נתן, גרסה ב, פרק לא

אם היתה נטיעה בתוך ידך ויאמרו לך הרי לך המשיח, בוא ונטע את הנטיעה (ואח”כ צא והקבילו).

שאלות מנחות:

.1 היהודים מתפללים לביאת המשיח במשך אלפי שנים, ואף על פי כן, אומר המקור שנטיעת המטע קודמת להקבלת פני משיח. כיצד אפשר להסביר אמירה כזו?

.2 בטקסט האדם נמצא באמצע הנטיעה, והנטיעה בידו. מה מלמד אותנו המדרש על השלמת המלאכה?

.3 הצמחים הם החיים הראשונים שברא הקב”ה. ביאת המשיח מסמלת את סיום ההיסטוריה המוכרת לנו. מהי משמעות הניגוד בין שני קצוות אלה במדרש?

היינו עשויים לחשוב שביאת המשיח היא אירוע שבו לגיטימי להניח הכול ולקבל את פני המשיח. בדומה, היינו עשויים לחשוב שהפעולה הראשונה הנדרשת בכניסה לארץ המובטחת היא אולי תפילת הודיה. ולמרות זאת, הטקסטים כאן מבהירים שהמסורת היהודית מעריכה את הנטיעה כצורך מעשי שהופך לסמל של דבקות בה’. בני ישראל מצווים לטעת. בנטיעתם הם מקבלית את האחריות על ביתם החדש. האחריות לטעת נמסרה לבני האדם שוב ושוב בתורה ובנביאים; מצווה זו מחייבת אפילו בעת ביאת המשיח.

הבה נבחן את המרכיבים המעשיים שמאחורי העדיפות שניתנה לנטיעה, ונראה מדוע הנטיעה היא חובה מתמשכת לטווח רחוק.

חלק ג: נטיעה לעתיד 

בקשו מהמשתתפים לקרוא את מקורות 4-5 בחברותא, ולענות על השאלות לדיון. חברותא היא לימודמשותף בזוג. עיון משותף מאפשר שיתוף ברעיונות ותובנות תוך כדי לימוד.

מקור 4 מתייחס לסיפור של חוני המעגל, מחכמי המשנה במאה הראשונה לפני הספירה. מקור 5 מתאר את המסורת של נטיעת עץ כאשר נולד תינוק

מקור 4 : תלמוד בבלי, מסכת תענית כג, ב

תרגום ופירוש: יומא חד הוה אזל באורחא חזייה לההוה גברא דהוה נטע חרובא יום אחד הלך בדרך, ראהאדם אחד שנוטע חרוב. אמר ליה: האי עד כמה שנין טעין אמר לו: זה עד כמה שנים טוען פירות? אמר ליה עד שבעין שנין טעין עד שבעים שנה אמר ליה: פשיטא לך דחיית שבעין שנין אמר לו: פשוט לך שאתה חי שבעים שנה שאתה נוטע את העץ ליהנות ממנו? אמר ליה האי גברא: עלמא בחרובא אשכחתיה כי היכי דשתלי לי אבהתי שתלי נמי לבראי אמר לו: אדם זה כלומר אני, עולם מלא חרובים מצאתי, כפי ששתלו לי אבותי כך שותל אני גם כן לבני.

מקור 5 : תלמוד בבלי, גיטין נז, א

הוָּה מִתְיְלִיד יָּנוֹקָּא שָּתְלִי אַרְזָּא, יְנוּקְתָּא שָּתְלִי תוֹרְנִיתָּא, וְכִי הָּווּ מִינַסְבִי, קַיְיצִי לְהוּ וַעֲבַדוּ גְנָּנָּא. 

תרגום ופירוש: דהוו נהיגי כי הוה מתיליד ינוקא שתלי ארזא (שהיו נוהגים בביתר כאשר נולד תינוק היו שותלים ארז), ינוקתא שתלי תורניתא (כשהייתה נולדת תינוקת שותלים תורנית) וכי הוו מינסבי קייצי להו ובדו גננא וכאשר היו נישאים זה עם זה היו קוצצים את העצים הללו ועושים להם מהם חופה.

שאלות לדיון:

.1 איזה רעיון משותף עולה בשני הטקסטים? מהו הרעיון המרכזי בכל אחד מן הטקסטים?

.2 חשבו על הרעיון המרכזי והמשותף עליהם חשבתם בשאלה 1. היום רבים מאיתנו חיים בחברה עירונית ולא חקלאית לפעמים גם במקומות שבהם אין לנו גינה פרטית. כיצד אפשר ליישם את הרעיונות המרכזיים שהובאו כאן בחיינו המודרניים?

בקשו ממספר זוגות לשתף את תשובותיהם.

האיש הזקן שנוטע את החרוב יודע שלא יאכל מן העץ אותו הוא נוטע, וידיעה זו אינה מונעת ממנו לטעת עבור ילדיו. בביתר, עצי ארזים וברושים שניטעו עבור הילדים נגדעים כדי ליצור חופות לאותם הילדים. לאור זאת, מעשה הנטיעה הופך למטאפורה שמסמנת תכנון והשקעה ארוכת טווח.

שאלות מנחות:

.1 היהדות מדגישה שיש לדאוג לרווחתם של הדורות הבאים. מדוע לדעתכם זה חשוב? מהי משמעות העניין עבורכם?

סיכום 

כנסו את הקבוצה. בקשו מאחד המשתתפים להקריא בקול את מקור 6 .

מקור 6 לקוח מתוך “הגירוש מגן עדן”, פרק בספר In the Beginning של הרב עדין אבן ישראל שטינזלץ. הרב שטינזלץ הוא אחד ההוגים המובילים של ימינו. הוא מוכר בזכות התרגום והפירוש המשולב שכתב לתלמוד כולו,ובזכות עבודתו בתחום הקבלה.

מקור 7 לקוח מתוך מדרש תנחומא, קובץ מדרשים על התורה שקרוי על שם רבי תנחומא, האדם הראשון שמוזכר בקובץ.

מקור 6 : הרב עדין אבן ישראל שטינזלץ, “הגירוש מגן עדן”, מתוך: – In the Beginning

הקב”ה גרש את האדם מן הגן כדי לעבוד את האדמה אשר משם לוקח, עבודה שמהותה מיון, זרייה, חריש, וקציר. על מנת לחיות מן האדמה, האדם צריך להמשיך ולחפור, לנכש, ולדלות מתוך האדמה. עבודת הניכוש של הרע וטיפוח הטוב יכולה להיעשות רק באדמה עצמה. האדם נאבק בקוצים ודרדרים, בחרקים ומכרסמים, ומאבק זה הוא בלתי נלאה, והוא מהווה חלק מן התיקון של האדם בעולם.

מקור 7 : מדרש תנחומא, פרשת קדושים, פרק ח

אע”פ שתמצאו אותה מליאה כל טוב, לא תאמרו נשב ולא נטע. אלא הוו זהירין בנטיעות שנאמר: “ונטעתם כל עץ מאכל”, כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים אף אתם היו נוטעים לבניכם שלא יאמר אדם אני זקן כמה שנים אני חי מה אני עומד מתיגע לאחרים למחר אני מת.

שאלות מנחות:

.1 הרב שטינזלץ ומדרש תנחומא מזכירים גידול צמחים לצד חובות אחרים של האדם כלפי החברה. אילו עוד חובות חב האדם לסובבים אותו?

.2 עם אילו נקודות בטקסט אתם מזדהים, ועם אילו אינכם מזדהים? מדוע?

חשבו על המשל שקראנו בתחילת היחידה: “הזרע החבוי בלב התפוח הוא פרדס בלתי נראה”. ראינו שהקב”ה בוחר לא ליצור צמחים בצורתם המושלמת, אלא צמחים שבתוכם קיימים הזרעים לדורות הבאים. מצאנו שזריעה היא עדיפות תרבותית במסורת היהודית, ומהווה ערך קדוש. ראינו כיצד הזריעה היא לעיתים חובה מעשית, הן לשם שמירה על הצרכים שלנו והן לשם השקעה בעתיד.

הזרע שבו טמון כל כך הרבה פוטנציאל חבוי בלב התפוח. התפוח הגיע מן העץ שנזרע על ידי מישהו שחי הרבה לפנינו. כל דור מעביר לדור שבא אחריו את הפוטנציאל העצום הטמון בחיים דרך מעשה הזריעה. בכך שאנחנו שותלים וזורעים, אנו מאפשרים לעצמנו להשתרש באדמה, ולהשתרש במעשים שלנו בעולם. אנו זורעים עבור ילדינו בכך שאנו חוגגים את לידתם ומספקים להם את צרכיהם בעתיד. אנחנו מבינים שפירות המאמצים שלנו עשויים להיות דבר שאנחנו לא נוכל לקצור.

אפילו כאשר הגינות שלנו מלאים כל טוב, בזכות מה שאחרים שתלו עבורנו ומגיע לנו בקלות גדולה כל כך עדיין מצווה עלינו לשתול. גם כאשר הצרכים הבסיסיים שלנו זכו למענה, עלינו לזרוע עבור אלה שבאים אחרינו. שתילה וזריעה הם האופן שבו אנחנו מעניקים משמעות למעשינו, ומעשים אלה הם שהופכים את העולם למקום טוב יותר.