עיקר ישוב הדעת הוא על ידי שמחה, כי על ידי השמחה יוכל להנהיג
את המוח כרצונו ולישב דעתו ולחשוב על תכליתו הנצחית.
וצריך לחזק עצמו שיבוא לשמחה בכל מה שאפשר, ולהשתדל ולמצוא
בעצמו איזו נקודה טובה, כדי לבוא לשמחה …
גם צריכים כמה פעמים לשמח את עצמו על ידי דברי בדיחות. מריבוי
צרות האדם, שסובל כל אחד בגוף ונפש וממון, על פי רוב אין יכולים
לשמח את עצמם כי אם על ידי דברי חידוד כדי לבוא לשמחה
(מתוך קיצור ליקוטי מהר”ן).