טבע עברי - מרכז למידה מקוון

שלום! וברוכים הבאים למאגר המידע של טבע עברי בנושאי יהדות וסביבה: המאגר מכיל מגוון רעיונות מקורות וחומרי תוכן המתאימים למגוון רחב של פעילות. מוזמנים לחפש תוכן על פי סוג הפעילות, נושא הפעילות ודרך החיפוש.

תנ"ך
בראשית, פרק ב פסוקים א-ג:
א וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל-צְבָאָם. ב וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. ג וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ  כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ...
תנ"ך
בראשית פרק ט פסוק א ופסוק ד, דברים פרק יב פסוק כג
בראשית פרק ט פסוק א ופסוק ד "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם... אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ, לֹא תֹאכֵלוּ:" דברים פרק יב פסוק כג "רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל...
תנ"ך
דברים פרק כב פסוקים ו-ז
כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים, לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים: שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם...
תנ"ך
דברים פרק כב פסוק י
לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו:
תנ"ך
דברים פרק כה פסוק ד
לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ:
תנ"ך
תנך
ויקרא כ"ג, כד-כה :בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא-קֹדֶשׁ. כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה'. במדבר כ"ט א: וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם...
תנ"ך
שמות פרק כג פסוק ה
"כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאו,ֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ ? עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּו"ֹ: ס
drop down menu filters:
(only show up when the filters are properly defined in elementor)
normal search widget:
ajax search widget:
tags/radio menu filters:
(only show up when the filters are properly defined in elementor)

ברית עולם

אסופת חמרים ללימוד ועשייה חינוכית-קבילתית בנושא יהדות וסביבה, מהדורת "שבת נוח" תשע"ב

קרא עוד »

חג האסיף

בחג האסיף, אשר אז נשלם כמעט קציר השנה עם תבואת זרעך, ופרי הקציר והבציר מלאו אסמיך, גורנך ויקבך ויש לך די והותר לכלכלת ביתך וכל אשר לך. אתה שלו ושקט, שמח ובטוח, כי לא תדע כל מחסור בחורף הבא ואכלת ושבעת רוב דגן ותירוש…למען דעת: אם עשיר הנך, איש ישראל, כי לא העושר לא הרכוש

קרא עוד »

האכילה היא ביטוי לחוסר

על פי דברי אנשי אמת שחקרו במעשה ה' אשר עשה בהרכבת הבעלי חיים, שכל חי אוכל ושותה,שהיה ה' יכול לעשות שיתקיימו בעלי חיים בלא מאכל, והנה לפניך מין בריה ששואפת רוח והיה לה למזון, ואם ככה היה ה' עושה, היו ישראל נפנים לעסק התורה ולמצות, גם היו נמנעים מכמה מעשים בלתי הגונים אשר יסובבו מצורכי

קרא עוד »

להיות שבע

הענין הוא כך כי העיקר האכילה הוא להעלות הרוחניות שבאותו דבר מאכל למקום שרשו למקום עליון, והרוחניות קדושה שבכל דבר הוא חיות של אותו דבר ובלתי זאת לא היה קיום לאותו דבר… ובאוכלו אחר כך האוכל הלז הוא מעלה כל החיות הקדושה שיש באותו מאכל למקום שרשו ובזה עושה נחת רוח להבורא יתברך שמו. …

קרא עוד »

סוד הטעם

עינוי דרישא חוורא:אך צריך שתדע כי הנה כתיב, חכו ממתקים (שה"ש ה, טז), וכן, וחכך כיין הטוב (שה"ש ז, י), וכן נאמר, חלק משמן חכה (משלי ה, ג), וזהו לענין הדיבור. אך צריך להבין מהו ענין החיך עם הדיבור. אך סוד הענין הוא… זה ודאי שהטעם הוא מקבל הדברים לפי מה שהוא. פירוש – כי

קרא עוד »

ואת כל היקום

(ו) ואת כל היקום אשר ברגליהם. פירש רש"י זה ממונו של אדם המקימו על רגליו. וכי מי שאין לו ממון חיגר ברגליו ולא עמדה לו כל חכמתו ושאר המעלות האנושיות. ונראה שבגנות קנין הממון הוא מדבר… ויהיה נתון תחת ממשלת האדם לעשות בממונו מה שירצה, אבל לסוף מוחלפת השיטה שממונו מתגבר עליו אל כל אשר

קרא עוד »

הדלקת נרות ביום

שאלה: נרות שבת האם מותר לתת הרבה שמן כדי שידלקו גם ביום. יש בני אדם דרכם להדליק בליל שבת שבעה נרות ומניחים בהם שמן שיעור רב שיהיו דולקים עד יום שבת בערב וכן עושין ביו"ט ג"כ אם יש לזה סמך או רמז בדברי חכמים. יורינו המורה לצדקה ושכמ"ה. תשובה: לענין השבעה יש סמך רמז בספרי

קרא עוד »

הבערת אש

לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. הבערת אש אינה לכאורה פעולה יוצרת אלא פעולה הרסנית. מאידך, דווקא הוצאת האש המלאכותית היא הכוח המביא ומבטיח לאדם את שלטונו האמיתי על העולם הגשמי. רק על – ידי האש עושה לו האדם את כלי – מלאכתו וחודר אל תוך תוכם של החומרים, מפרידם ומעצבם… שביתת – מלאכה

קרא עוד »

ואהבת לרעך כמוך

ואהבת לרעך כמוך אני ה'. זה כלל מסכם לכל התנהגותנו החברתית – בדיעות, במלים ובמעשים… "ואהבת לרעך כמוך": אדם שלם מבחינה רוחנית ומוסרית לא יבדיל בין שלום רעהו לבין שלום עצמו; כי הסיבה המביאתהו לדרוש את שלום עצמו – היא גם המביאתהו לדרוש את שלום רעהו. כי גם אהבתו את עצמו איננה אלא הכרת חובה;

קרא עוד »

להרחיק יותר

יש מי שאומר שלא אמרו די בהרחקת ששה טפחים בין בור לבור סגי, א-לא בארץ הרים, אבל במקום דרפיא ארעיהו צריך להרחיק יותר. לפיכך צריך להרחיק בית הכסא מבור חבירו עד שיכירו בני אדם שאינו עובר מלחות בית הכסא לבור, ולרווחא דמלתא ירחיק חמשים אמה. הגה:  ויש מי שחולקין על זה (מרדכי פ"ק דב"מ ופ'

קרא עוד »

קשת בענן

(יב) זאת אות הברית אשר אני נותן …. ואמרו בטעם האות הזה, כי הקשת לא עשאו שיהיו רגליו למעלה שיראה כאלו מן השמים מורים בו, וישלח חציו ויפיצם בארץ (תהלים יח טו), אבל עשאו בהפך מזה להראות שלא יורו בו מן השמים, וכן דרך הנלחמים להפוך אותו בידם ככה כאשר יקראו לשלום למי שכנגדם. ועוד

קרא עוד »

שביתה- תיקון העשיה

מפ' ויקהל פקודי נשכח ממני רק המעט אשר נזכרתי בפרשת ויקהל כו' אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות. אם כי השבת הוא השביתה ממלאכה. אעפ"כ הוא תיקון העשיה. כי ביטולו של דבר זה קיומו. ע"י שהמעשים מתבטלים בבוא יום השבת. עי"ז הוא דבר של קיימא. וז"ש רש"י שיהי' כאלו כל מלאכתך עשוי' כו'. שבאמת נעשה

קרא עוד »

לרוץ אחר עסקיו

…כך נצטוינו בעצם הלוכינו שתהא שינוי בשבת מבחול ואמר הנביא [ישעיה נח, יג] אם תשיב משבת רגליך ודרשינן [קי"ג.] מזה וגם מקרא דוכבדתו מעשות דרכיך שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול שבחול דרך האדם לרוץ אחר עסקיו ולפסוע פסיעות גסות אע"פ שקשה לעינים [שם] אמנם בשבת איסורא איכא לרוץ ולפסוע פסיעות גסות אלא

קרא עוד »

דיבור בשבת

ודבר דבר (ישעיה נח, יג): שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול; הלכך אסור לומר: דבר פלוני אעשה למחר או סחורה פלונית אקנה למחר, ואפילו בשיחת דברים בטלים אסור להרבות. הגה: וב"א שסיפור שמועות ודברי חדושים הוא עונג להם, מותר לספרם בשבת כמו בחול; אבל מי שאינו מתענג, אסור לאומרם כדי שיתענג בהם חבירו.

קרא עוד »

התהוות העולם והיחס לבריאה

כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מֵחֲמַת רַחֲמָנוּתוֹ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם כִּי רָצָה לְגַלּוֹת רַחֲמָנוּתוֹ וְאִם לא הָיָה בְּרִיאַת הָעוֹלָם עַל מִי הָיָה מַרְאֶה רַחֲמָנוּתוֹ וְעַל כֵּן בָּרָא אֶת כָּל הַבְּרִיאָה מִתְּחִלַּת הָאֲצִילוּת עַד סוֹף נְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז שֶׁל עוֹלָם הַגַּשְׁמִי, כְּדֵי לְהַרְאוֹת רַחֲמָנוּתוֹ וְכַאֲשֶׁר רָצָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַך לִבְרא אֶת הָעוֹלָם לא הָיָה מָקוֹם לְבָרְאוֹ מֵחֲמַת שֶׁהָיָה הַכּל אֵין

קרא עוד »

התהוות העולם והיחס לבריאה

וְעַל כֵּן יֵשׁ בְּוַדַּאי בְּכָל דָּבָר וְדָבָר, שֶׁנִּבְרָא בָּעוֹלָם בְּחִינַת הַתַּכְלִית כִּי בְּכָל דָּבָר וְדָבָר יֵשׁ בּוֹ הַתְחָלָה וָסוֹף דְּהַיְנוּ הַהַתְחָלָה מִמָּקוֹם שֶׁנִּשְׁתַּלְשֵׁל בְּהִשְׁתַּלְשְׁלוּת עַד שֶׁנִּתְגַּשֵׁם וְנִתְהַוֶּה בָּזֶה הַתְּמוּנָה וְהַדְּמוּת וְגַם יֵשׁ בּוֹ בְּחִינַת הַתַּכְלִית וְהַסּוֹף שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא דְּהַיְנוּ שֶׁיְּכוֹלִין יִשְׂרָאֵל לְהַעֲמִיק עִיּוּנָם וְלָדַעַת וּלְהִתְבּוֹנֵן בִּפְרָטֵי הַבְּרִיאָה בְּתַבְנִית הָאֵיבָרִים וּבִנְיָן וְקוֹמָה וּדְמוּת וְכוּ', שֶׁל

קרא עוד »

התהוות העולם והיחס לבריאה

הנה תנועת אחד הדשאים הצומח בעמקי יער או באחד ההרים הגבוהים או בעמקים היותר עמוקים אשר לא עבר שם איש, הנה לא זו בלבד דתנועת הדשא ההוא לימינו ולשמאלו לפנים ולאחור בכל משך ימי חייו הוא עפ"י השגחה פרטית אשר הוא ית' גזר אומר אשר דשא פרטי זה חי' יחי' חדשים ימים ושעות קצובות, ובמשך

קרא עוד »

התהוות העולם והיחס לבריאה

שר כיון שיש מנהיג לבירה זה העולם ואין בו דבר אחד לבטלה, מוכרח ניצול פעיל וחיובי של העושר, ואין מספיק כלל וכלל זה שלא ישתמשו בעושר בכיוון בלתי רצוי. כי גם העדר הניצול מפריע את הסדר בבריאה, כיון שענינה אשר כל החלקים שבה צריכים לסייע באופן פעיל לתכלית הכללית והאחידה. רבות שמעתי על כ', תכונות

קרא עוד »

תולדות שמירת הטבע בישראל

עם קום המדינה החלה ביוזמתו של היינריך מנדלסון התארגנות במסגרת וועדה לשמירת טבע ליד החברה הבוטנית והזואולוגית.  וועדה זו גיבשה הצעה מפורטת לאזורים מוגנים ולשמורות טבע (הם עוד לא השתמשו במונח שמורות טבע אלא קראו לשמורות רזרבאטים).  ההצעה ראתה אור בשנת 1953.  וכך כותב פז: "בגופי התכנון והביצוע היו שהתקיפו הצעות אלו, שהיו חריגות ויוצאות

קרא עוד »

הכבול הציוני

כמו רבים אחרים למדתי בבית הספר על יתוש האנופלס. אני חושב שישראל הייתה המדינה היחידה בעולם, שלימדה לילדיה את תורת היתושים בשיעורי ההיסטוריה ולא בשיעורי הזואולוגיה. מבחינת מערכת החינוך הישראלית יתוש האנופלס, שהעביר את חיידקי הקדחת והדביק בהם את החלוצים, לא היה חרק, אלא מחבל. אחד מאויבי הציונות והיישוב היהודי. יחד עם עכברי השדה, השרב,

קרא עוד »

השמיטה – כמצווה בין אדם לעצמו

בין כל המצוות התלויות בארץ תופסת מקום מיוחד מצוות השמיטה, הן מצד היקפה והן מצד השפעתה על המבנה הכלכלי, החברותי, והמחשבתי כאחד. מקובלת היא החלוקה של המצוות למצוות שבין אדם למקום ומצוות שבין אדם לחבירו… גדול מצווה זו של שביעית שכרוכים ומשתלבים בה שני התכנים גם יחד; וכמבנה-על המזדקף ועולה מעל שני תכנים אלה- מצווה

קרא עוד »

בת/ בר מצווה – הפניה אל הזולת

מרכיב שני [בבניית עולמם של בני המצוות] הוא ההתנהגות המוסרית הטבעית. אין האדם בעל כוח יצירה בלבד, אלא אף בעל יכולת שיפוט מוסרית, רגישות חברתית, וישרות פנימית. לא ייתכן ששנת בת המצווה לא תרחיב את מעגל ההתייחסות של בת המצווה מעצמה אל זולתה, ותרומם אותה מהאסתטיקה אל האתיקה ומהעצמיות אל החסד והרחמים. על כן ראוי

קרא עוד »

התחלת העולם

אמר רבי בונם: בראש השנה מתחיל העולם מחדש, וקודם שהוא מתחיל מחדש מגיע הוא לסופו. כשם שלפני הפטירה מתאמצים כל כוחות הגוף להחזיק את החיות, כך חייב האדם להחזיק את חיי העולם בכל כוחותיו.

קרא עוד »

אין לך מה לתקן?

פעם אחת בראש חודש אלול עמד הרב הצדיק ר' יצחק מברדיצ'ב בחלון. עבר גוי אחד, מתקן נעלים, ושאל אותו: "וכי אין לך לתקן כלום"? מיד ישב אותו צדיק על הקרקע ובכה בכייה גדולה ואמר: אוי לי ואוי לנפשי שיום הדין בא ועוד לא תיקנתי את עצמי.

קרא עוד »

תיקון עצמי=תיקון הסביבה

רבי לוי יצחק מברדיצ'ב היה אומר: "כשראיתי כי אין בני עירי נשמעים לי, התחלתי לפשפש במעשי. שבתי וראיתי שאף בני ביתי אינם מכבדים אותי. הוספתי וחקרתי והשם יתברך האיר את עיני להבין, כי בי תלוי החטא, מאחר שאני בעצמי איני מתנהג כשורה. השתדלתי לתקן את עצמי. כיוון שראו בני ביתי כך, התחילו מצייתים לי וממילא

קרא עוד »

סוכות- חג הקרבה אל הטבע

יאר ד' פניו אלינו, לקבל את רשמי אורות קדשו בימי החג שתוכנו ואופיו הוא להטביע את [חותם] אור ישראל בטבע החיים, בטבע הנפש, בטבע העולם, בטבע היש, בטבע ההויה. באים אנו בחג האסיף בירח האיתנים, במועד הגבורות – גבורות הגשמים ועוז הרוח, הכבדת האכף [עפ"י איוב ל"ג, ז] של הטבע הסתוי ההולך וממשמש לבוא, ואנו

קרא עוד »

שמחת החג

כבר כתבתי לך בני כמה פעמים במה שקדם, שהאדם נפעל לפי פעולותיו שיעשה תמיד, ורעיוניו וכל עשתונותיו נתפשים אחרי פועל ידיו, אם טוב ואם רע. ועל כן, כי רצה המקום לזכות את עמו ישראל אשר בחר, הרבה להם מצוות להיות נפשם מתפעלת בהן לטובה תמיד כל היום. … … וכמו כן, מצוות הלולב עם שלושת

קרא עוד »

קדושת הארץ

המצוה המצויינה שכח הארץ הוא ניכר בה הרבה במצות הגוף היא מצות ארבעת המינים. …חג הסוכות בכללו הוא כל כך מחובר לקדושת הארץ ושמחת פירותיה, עד שלמדונו חז"ל שצריך לעבר את השנה כדי שיהיה החג באסיפת הפירות

קרא עוד »

הדרך אל האושר

נפש האדם בראה אלהים ישרה, שמחה בחייה ומוצאת נחת ברגשותיה, כל זמן שיתאים האדם את חייו לחיי הטבע הכללי, ימצא אושר ושמחת לב. אמנם בתגרת יד החברה האנושית התרחק האדם מרגשות הטבע הטהורים ונעכרה גם כן דעתו. על כן המידה שתשיבהו אל ישוב דעתו הטבעי היא הקורת רוח הכללית המשותפת שימצא האדם בטבע. חסד ה'

קרא עוד »

בשר תאוה

ד. בשר תאוה בבא היתר התורה לאכילת בשר, אחרי קדושת המצות במתן תורה, האריכה בהצעת הדברים: (דברים יב,כ) "ואמרת אוכלה בשר, כי תאוה נפשך לאכול בשר, בכל אות נפשך תאכל בשר". יש כאן גערת-חכם נסתרת והערה גבולית. כלומר, כל זמן שמוסריותך הפנימית לא תקוץ באכילת בשר בע"ח, כמו שכבר אתה קץ מבשר אדם, שע"כ לא

קרא עוד »

מצוות כיסוי הדם והשחיטה

טו. מצוות כיסוי הדם והשחיטה כיסוי דם החיה והעוף היא כמו מחאה אלהית, לעומת ההיתר התלוי ביסודו במצב הנפש המקולקלת של האדם "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח, כ"א) ונפשו זאת אומרת אוכלה בשר כי תאוה לאכל בשר (דברים יב, כא), וגם אוכלת בשר בכל אוות נפשה, באין שום רעיון של התנגדות פנימית,

קרא עוד »

משפט השימוש בחלב וצמר

השימוש בדברים שהם קנינו הטבעיים של בעה"ח, אפילו בשעה שאין האדם נוטל על ידם את חייו מן העולם, כחלב הבהמה הנחלבת וצמרה של הנגזזת, הנה נזרע אור זרוע בתורה האלהית שתצא צמחה בתור ההערה השכלית היותר עדינה, שגם באלה יש צורך לרשמי הדרכה ורגשי מוסר יקרים לאות, שכ"כ יהיו רמים וקדושים עדינים ושלמים החיים עד

קרא עוד »

השופר והחצוצרות

שהרי אנחנו חיים בתוך הטבע המקיף אותנו בחוקיו, והננו מצווים להתהלך עמהם, בקשר קדושת התורה והמצוה את חוקותיו תשמרו, חוקים שחקקתי בהם שמים וארץ. אמנם הננו גם כן מאוגדים, עם כל המעשים אשר רוח האדם הולך ומחדש אותם עם כל הטכניקה כולה, וכל הסתעפויותיה. וכשם שאנו מתהלכים עם חוקי הטבע בהתאמה לדבר ה' ואור תורתו,

קרא עוד »

להתבונן בפרטי הבריאה

  וְעַל כֵּן יֵשׁ בְּוַדַּאי בְּכָל דָּבָר וְדָבָר, שֶׁנִּבְרָא בָּעוֹלָם בְּחִינַת הַתַּכְלִית כִּי בְּכָל דָּבָר וְדָבָר יֵשׁ בּוֹ הַתְחָלָה וָסוֹף דְּהַיְנוּ הַהַתְחָלָה מִמָּקוֹם שֶׁנִּשְׁתַּלְשֵׁל בְּהִשְׁתַּלְשְׁלוּת עַד שֶׁנִּתְגַּשֵׁם וְנִתְהַוֶּה בָּזֶה הַתְּמוּנָה וְהַדְּמוּת וְגַם יֵשׁ בּוֹ בְּחִינַת הַתַּכְלִית וְהַסּוֹף שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא דְּהַיְנוּ שֶׁיְּכוֹלִין יִשְׂרָאֵל לְהַעֲמִיק עִיּוּנָם וְלָדַעַת וּלְהִתְבּוֹנֵן בִּפְרָטֵי הַבְּרִיאָה בְּתַבְנִית הָאֵיבָרִים וּבִנְיָן וְקוֹמָה וּדְמוּת וְכוּ',

קרא עוד »

האדמה היא אחותנו

בפגאניות האלוהות היתה חלק מן הטבע, והאדם ואלוהיו שניהם היו אובייקטים של הטבע. אמונת הייחוד [המונותיאיזם], בלמדה שאלוהים הוא הבורא, שהטבע והאדם הם שניהם חברים-נבראים של האל, גאלה את האדם מנאמנות בלעדית לטבע […] השרת הקדושה מן הטבע לא הביאה כלל לניכור של הטבע, אלא קירבה את האדם לכל חי בתוך אחוות הלל ושבח. האדמה

קרא עוד »

וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה

קיבץ מכל חלקי האדמה עפר, מזה המקום מעט, ומזה המקום מעט, ולא ככל בהמה וחיה, וכדיאתא בסנהדרין דל"ח א' אדם הראשון מכל העולם כולו הוצבר עפרו, וטעמו של דבר, משום שמשונה טבע האדם מכל בהמה וחיה שאינם יכולים לחיות אלא באקלים של כל בריה לפי טבעו, וע"פ האקלים שנוצר שמה. מה שאין כן האדם נוצר

קרא עוד »

בין ברכת האילנות לברכת שהחיינו

בין ברכת האילנות וברכת שהחיינו: ייתכן שההבחנה בין שתי הברכות מבוססת על טבעו של האדם. כאשר האדם רואה אילן שפירותיו ראויים לאכילה – הרגש הראשון המתעורר בו הוא הרגש התועלתני השימושי, והוא מברך את הקב"ה על כך שזיכהו להגיע שוב לעונתו של פרי טעים זה – "שהחיינו". כאשר הפרי הבשל עומד לנגד עיניו, האדם מרוכז

קרא עוד »

חנוכה – תחילת התגברות האור על החושך בטבע

וראוי היה זה שיהי' בכ"ה בכסליו, שאז האור יוצא. כי בכ"ה באלול נברא האור בעולם, כי העולם נבראה באחד בתשרי (ראש השנה י, ב) ובו נברא האדם שנברא בששי ימי בראשית, והאור שנברא ביום ראשון היה זה בכ"ה באלול שנברא האור. ויש לאור ד' גבולים, הגבול האחד, שהאור הוא בתכלית התגברות שלו והחושך בתכלית המיעוט

קרא עוד »

האור הגנוז מתגלה במעשים

אמר רבי אליעזר: אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום הראשון – אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו. כיוון שנסתכל הקדוש ברוך הוא בדור המבול ובודר הפלגה, וראה שמעשיהם מקולקלים – עמד וגנזו מהם. ולמי גנזו? לצדיקים לעתיד לבוא. (בראשית רבה ג) שאלו חסידים: היכן גנזו? השיבו: בתורה. שאלו: אם כן, כלום לא ימצאו צדיקים

קרא עוד »

שאלה זו יש להציג בנר חנוכה: מה מצוותה, להדליק אש או לעשות אור? מצינו מצווה באש: קיום המערכה על גבי המזבח, "אש תמיד תוקד על המזבח" (ויקרא ו, ו), ומצינו מצווה באור: נר שבת, משום שלום בית (מסכת שבת, כ"ג, ע"ב). ובכן: מה גידרה של מצוות נר חנוכה? כשתימצי לומר, נחלקו בדבר אבות העולם, בית

קרא עוד »

לעבדה ולשמרה

פס' טו: "ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה": פירוש הרש"ר הירש ד"ה ויניחהו: ה"עבודה" וה"שמירה" האמורות כאן אינן מתייחסות רק לעבודת הקרקע; אלא הן כוללות את כל התנהגותו המוסרית של האדם, במעשהו ובמחדלו.

קרא עוד »

לשמרה- מפני האדם!

רד"צ הופמן ד"ה "לשמרה": "לשמרה"- להגן על הגן בפני חיות רעות, שלא תאכלנה את פירות עציו, אשר לא נועדו להן. "ויצו… על האדם"- אבל לא רק מפני החיות היה צריך האדם לשמור את הגן, אלא גם מפני עצמו ושכמותו…

קרא עוד »

לעבדה ולשמרה

ויניחהו- נתן לו מצות שבת כד"א וינח ביום השביעי. לעבדה- ששת ימים תעבוד. ולשמרה- שמור את יום השבת לקדשו.   (נתיבות שלום, ר' שלום נח ברזובסקי, נתיבות נועם שבת עמ' סט)

קרא עוד »

שימוש ברשות הרבים

הבונה ביתו אע"פ שהוא רשאי להניח העפר והאבנים ברשות הרבים כפי מנהג המדינה עכ"ז עפר ואבנים שאין לו צורך בהם בעבור הבנין וסופו לפנותם אל יניחם זמן הרבה שיכשלו בהם עוברי דרך, אלא יפנה אותם מיד ולא יאמר אדם מי מונע אותי ומי טוען כנגדי ומי רואה אותי אם אזרוק נבילה או דבר סרוח לרשות

קרא עוד »

רשות הרבים-הרשות שלך

האומר מלה של החסיד הקדמון, אשר השכיל להביע שדוקא רשות הרבים הוא גם לגבי היחיד הרשות שלך האמיתי, לעומת מה שהרשות היחיד הוא באמת רשות שאינו שלך? (בבא קמא דף נ) זה חוק עולם שהוא מחויב להיות חקוק על לוח כל לב מישראל, ההולך ומתקבץ אלינו לשם בנין ארצנו ותחית עמנו.

קרא עוד »

אסור ומותר ברשות הרבים

הרי מדיני תורה יותר אוסרין מדיני האומות, שהרי אסור לרוץ ברשות הרבים ואף לא לעמוד ואסור מלהשתמש בכל דבר המונע לרבים מהלוך… על כל פנים רשות הרבים אינו מקום שרשאי כל אדם לעשות בו מה שרוצה אלא אדרבה אינו רשאי לעשות בו כלום, ומדין התורה יש עוד יותר להחמיר ממה שמחמירין מצד חוקי המדינה'. בהמשך

קרא עוד »

חניה ברשות הרבים

על שימוש במדחן – חניה: 'הנה רחוב העיר הוא רשות רבים וכל מי שרוצה לעמוד שם בלי רשות אסור לעמוד בו יותר מהצריך לו לצורך משאו או הליכתו ככל שאר בני העיר. אלא שנבחרי העיר עם המושל שהוא הראש העיר החליטו ליתן רשות השתמשות וזכות לעמוד בזמנים ידועים ברחוב העיר בעד תשלום שכר… 'היו לי

קרא עוד »

אל תשחית דבר! היה אדם!

'אל תשחית דבר', היא הקריאה הראשונה והכללית ביותר של הא-ל, אשר באה אליך, אדם, כאשר אתה מזהה בעצמך את אדון כל הארץ… אכן, אדמה, צומח וחי, נושאים כבר את חותמך הנובע מהמיומנות האנושית הטכנית; הם עברו טרנספורמציה באמצעות ידך האנושית עבור צרכיך האנושיים, לדיור, לביגוד, למזון ולכלים, ואתה תופס אותם כרכושך. וכך, אתה עומד במרכז

קרא עוד »

בל תשחית-מידת החמלה

הרב אריה לוין מספר בזיכרונותיו, כיצד למד את מידת החמלה מהרב קוק, כאשר התלווה אליו באחד הימים לשוח בשדה: בדרך קטפתי איזה עשב או פרח. הזדעזע רבנו, ואמר לי בנחת: האמן תאמין לי שמימי נזהרתי לבלתי קטוף בלי תועלת עשב או פרח, שיכול לגדול או לצמוח, כי אין עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה, ואומר

קרא עוד »

בל תשחית- החכמה החסכונית

אמר מר זוטרא, האי מאן דמכסי שרגא דמשחא ומגלי דנפטא, קעבר משום בל תשחית[תרגום: המכסה נר של שמן או מגלה נר של נפט, שהם דולקים על ידי זה מהר, עובר על בל תשחית] הגולמיות היא לעולם מסתפקת בכל ידיעה ושימוש בהכללות, אינה חפצה להיות מעמקת וחודרת בכל דבר וענין בפרטיותו, ע"כ תכשל ותפול. כמה מרהבת

קרא עוד »

העולם נברא בשבילי

כי צריך כל אדם לומר :כל העולם לא נברא אלא בשבילי (סנהדרין לז) . נמצא כשהעולם נברא בשבילי, צריך אני לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם. ולמלאות חסרון העולם ולהתפלל בעבורם.

קרא עוד »

לנטוע במו ידי

לנטוע במו ידי יזכני ה' יתברך לנטע במו ידי עצי פרי בסביבות ירושלים לקיים "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם" .

קרא עוד »

תפילת הנוטעים

אבינו שבשמים בונה ציון וירושלים ומכונן מלכות ישראל. השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו כאשר נשבעת לאבותינו רצה יי ארצך והשפע עליה מטוב חסדך. תן טל לברכה וגשמי רצון הורד בעתם לרוות הרי ישראל ועמקיה ולהשקות בהם כל צמח ועץ. ונטיעות אלה אשר אנחנו נוטעים לפניך

קרא עוד »

לכל עשב ואילן יש מלאך בשמים

לכל עשב ואילן יש מלאך בשמים המכה בו ואומר לו: גדל! ואם כורתים אותם פוגעים בכח שלמעלה המצוה להם לגדול. והשוו חכמים את יציאת נשמתו של האדם לכריתת העץ, שאמרו בפרקי דרבי אליעזר: 'בשעה שכורתים אילן שעושה פירות, קולו יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע'. וכן בשעה שהנשמה יוצאת מן הגוף. אם כן

קרא עוד »

תפילה לשמחת פורים

ריבונו של עולם, חזקני בשמחה וחדוה תמיד, ואזכה לגרש ולבטל ממני ומכל ישראל קליפת המן – עמלק ולהמשיך עלי קדושת הנס והישועה של פורים. ועזרנו והושיענו להתענות תענית אסתר ותפתח את לבבי שאזכה להרגיש עוצם צרת נפשי עד שאזכה לזעוק זעקה גדולה ומרה כראוי לי לזעוק, עד אשר יתעוררו רחמיך עלי באמת, ותמהר להושיעני. ונזכה

קרא עוד »

פורים ויום הכיפורים

מובא בתיקוני זוהר, שפורים כיום הכיפורים. כמו שהתענית והתשובה שביום כפור חובה לקיימם מפני גזרת הקב"ה, כן גם שמחת פורים. לא רק אם האדם עצמו בשמחה צריך הוא לשמח, אלא אף אם הוא בשפלות ובשבירת הלב, המוח וכל רוחו נרמס, חוק הוא שצריך, על כל פנים, איזה ניצוץ של שמחה להכניס אל ליבו. וכן גם

קרא עוד »

להביא את ושתי המלכה

כיוון שנשתכרו, לא עשו כמו ישראל. ישראל, כשהם אוכלים ושותים, מי שיודע לומר הלכה או פסוק או משנה או אגדה, אומר. אבל אומות העולם אינן כן. כשאוכלים ושותים יין, כיוון שנכנס בהן היין, התחילו להזכיר עריות. אלו אומרים: "הפרסיות נאות", ואלו אומרים: "המדיות נאות". אחשורוש, שהיה טיפש, אמר להן: אין נאה כושתי המלכה. ולא תאמרו

קרא עוד »

וירדו בדגת הים

הרש"ר הירש, בראשית א- ד"ה וירדו: .. הרי משמעות 'רדה ב-': להשתלט על עצם, מבחינה מסוימת על מהותו. ואכן, זה מעמדו של אדם ביחס לבעלי החיים:תפקידו איננו להכניע כלה את כולם. אולי יש בחינות לארץ וליצוריה, המופקעות מתחום שלטוננו; מבחינות אלה הרי הם תכלית לעצמם. אך תפקידו של אדם לרדות "בם"- לא "אותם"; עליו להפעיל

קרא עוד »

עבודת האדמה

אין הארץ מתפתחת אלא למען האדם- לצורך עבודתו המוסרית עלי אדמות. שלטון האדם באדמה קרוי בעברית "עבודה" – ויש לכך משמעות עמוקה. "עבד" קרוב ל"אבד". אמור מעתה: אין "עבודה, אלא התבטלות; העובד מבטל רצונו – מפני רצון אחרים ומטרתם. האדם השליט באדמה, עובד במישרין את ה'; ואילו בעקיפין הוא עובד את האדמה. שכן ה' העבידו

קרא עוד »

פירוש השם אדם

דעות שונות נאמרו לגבי האתימולוגיה של המלה אדם. דעתו של יוסף בן מתתיהו אדם מלשון אדם, צבע הדם;  אולם הדעה המקובלת היא שהמלה אדם באה מן האדמה, כלומר הארצי, כשם שאנוש פירושו החלש. הרש"ר הירש גוזר את השם מלשון הדום, ופירושו נציגו וממלא מקומו יתברך עלי אדמות. הפירוש המקובל – מלשון אדמה- נראה לנו כנכון

קרא עוד »

עץ החרוב – סמל לנטיעה לדורות הבאים

חשק נטיעת אילנות נובע מחפץ הטבת הדורות הבאים, בהמובלט בתוקפו בעץ החרוב. (הראי'ה קוק, 'מגד ירחים', חודש שבט)   חשק נטיעת אילנות' , שמחת היצירה בנטיעת עצי מאכל, נובעת על-פי רוב מעולם החומר. 'התחשק' קשור לעולם החושים 'כי טוב העץ למאכל וכי תאווה הוא לעיניים' והנוטע מתכוון להנאתו הוא, לזכות בפירות העץ למאכל, למלא תאוות

קרא עוד »

התשובה הטבעית

  את התשובה אנו מוצאים בשלוש מערכות: א) תשובה טבעית ב) אמונית ג)תשובה שכלית. בתשובה הטבעית יש שני חלקים: תשובה טבעית גופנית ותשובה טבעית נפשית. הגופנית סובבת את כל העבירות נגד חוקי הטבע, המוסר והתורה, המקושרים עם חוקי הטבע, שסוף כל הנהגה רעה הוא להביא מחלות ומכאובים, והרבה סובל מזה האדם הפרטי והכללי (הכלל). ואחרי

קרא עוד »

על יום הכיפורים

  איש הדת הרי הוא סובייקטיבי ביותר… על ידי זה מתבארת הסתירה הגדולה בנפש איש הדת ביחס להערכת עצמו. מחד גיסא הרי הוא מרגיש בשפלותו ובקטנותו, בחלישותו ובאפיסת כוחו, שאפילו "יתוש קדמו, שלשול קדמו". הוא רואה את עצמו כיצור חלוש ורפה אונים. מבחינת יצורי הטבע הרי הוא היצור הביולוגי, שהקדיח את תבשילו ויצא לתרבות רעה.

קרא עוד »

ר' חיים מצאנז היה אומר:

בצעירותי בערה בי אש וחשבתי לתקן את כל העולם; לכשגדלתי נתייאשתי מלתקן את העולם וחשבתי לתקן את בני עירי; וכשנוכחתי לדעת שגם זה אינו אפשרי חשבתי לתקן את משפחתי; וכשזה לא עלה בידי הגעתי למסקנה שעליי לתקן את עצמי. ולכשעבדתי על עצמי ממילא משפחתי הושפעה מכך, וממילא כל בני עירי וממילא כל העולם כולו

קרא עוד »

שמיטה

את אותה הפעולה שהשבת פועלת על כל יחיד, פועלת היא השמיטה על האומה בכללה. צורך מיוחד היא לאומה זו, שהיצירה האלוקית נטועה בקרבה באופן בולט ונצחי, כי מזמן לזמן יתגלה בתוכה המאור האלוקי שלה בכל מלא זוהרו, אשר לא ישביתוהו חיי החברה של עול עם העמל והדאגה, הזעף והתחרות אשר להם, למען תוכל להתגלות בקרבה

קרא עוד »

מדות טובות במשלוח מנות

רֶמֶז אַחֵר יֶשׁ בְּמִצְוַת מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת בְּפוּרִים, שֶׁמַּרְאֶה עַל מִדּוֹת הָעֲנָוָה וְהַכָּרַת הַטּוֹבָה הַטְּבוּעוֹת בְּנַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל מֵאָז וּמֵעוֹלָם: אָדָם שׁוֹלֵחַ מַתָּנָה לַחֲבֵרוֹ כְּשֶׁהוּא מַכִּיר לוֹ טוֹבָה בַּדָּבָר שֶׁעָשָׂה לוֹ. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא אֶת יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתוֹ דּוֹר (דּוֹרוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי), שֶׁכֵּיוָן שֶׁבָּאוּ לִידֵי סַכָּנַת כְּלָיָה, הִתְוַדּוּ עַל עֲווֹנָם וְשָׁבוּ (אֶל ה') בְּכָל לֵב: וּכְשֶׁנִּצְּלוּ אח"כ מִן

קרא עוד »

שמחה

עיקר ישוב הדעת הוא על ידי שמחה, כי על ידי השמחה יוכל להנהיג את המוח כרצונו ולישב דעתו ולחשוב על תכליתו הנצחית. וצריך לחזק עצמו שיבוא לשמחה בכל מה שאפשר, ולהשתדל ולמצוא בעצמו איזו נקודה טובה, כדי לבוא לשמחה … גם צריכים כמה פעמים לשמח את עצמו על ידי דברי בדיחות. מריבוי צרות האדם, שסובל

קרא עוד »

ערבות של סוכות בחג הפסח

ורבי"ק היה נוהג בערבה וכן בערבה של לולב לתקן מן העצים קולמסים ולבער בהן חמץ בפסח כדאמרינן (ברכות לט ב, שבת קיז ב) גבי עירוב הואיל ואיתעביד בה חדא מצוה

קרא עוד »

כי טוב

וקיומם יקרא "ראיה" … והענין להורות כי עמידתם בחפצו, ואם החפץ יתפרד רגע מהם יהיו לאין. וכאשר אמר בכל מעשה יום ויום וירא א-להים כי טוב, ובששי כאשר נשלם הכל וירא א-להים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, כן אמר ביום הראשון בהיות האור וירא א-להים כי טוב, שרצה בקיומו לעד:

קרא עוד »

ברייתו של עולם

קהלת פרק ה פסוק ח וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל היא הוּא מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָד: ויקרא רבה (וילנא) פרשה כב סימן ב ורבנן אמרי ויתרון ארץ אפילו דברים שאתם רואים בעולם מיותרין כגון זבובין פרעושים ויתושים אף הן בכלל ברייתו של עולם דכתי' (בראשית ב) ויכולו השמים והארץ וכל צבאם

קרא עוד »

לא לעקור המין

כי יקרא קן צפור לפניך – גם זו מצוה מבוארת מן אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד (ויקרא כב כח). כי הטעם בשניהם לבלתי היות לנו לב אכזרי ולא נרחם, או שלא יתיר הכתוב לעשות השחתה לעקור המין אע"פ שהתיר השחיטה במין ההוא, והנה ההורג האם והבנים ביום אחד או לוקח אותם בהיות להם

קרא עוד »

צער בעלי חיים

וכאשר הביא הכרח טוב המזון להריגת בעלי חיים כונה התורה לקלה שבמיתות ואסרה שיענה אותם בשחיטה רעה ולא בנחירה ולא יחתך מהם אבר כמו שבארנו, וכן אסר לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד, להשמר ולהרחיק לשחוט משניהם הבן לעיני האם, כי צער בעלי חיים בזה גדול מאד, אין הפרש בין צער האדם עליו וצער שאר

קרא עוד »

ואדם אין

בראשית פרק ב פסוקים ד- ה אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יקוק א-להים ארץ ושמים: וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יקוק א-להים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה רש"י בראשית פרק ב פסוק ה כי לא המטיר – ומה טעם לא המטיר, לפי

קרא עוד »

נחשון בן עמינדב

כשעמדו בני ישראל על הים, היו השבטים מנצחים זה עם זה. זה אומר: "אין אני יורד תחילה לים", וזה אומר: "אין אני יורד תחילה לים". מתוך שהיו עומדים ונוטלים עצה אלו ואלו, קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה.

קרא עוד »

חופת עצים

הוָּה מִתְיְלִיד יָּנוֹקָּא שָּתְלִי אַרְזָּא, יְנוּקְתָּא שָּתְלִי תוֹרְנִיתָּא, וְכִי הָּווּ מִינַסְבִי, קַיְיצִי לְהוּ וַעֲבַדוּ גְנָּנָּא. תרגום ופירוש: שהיו נוהגים בביתר כאשר נולד תינוק היו שותלים ארז, כשהייתה נולדת תינוקת שותלים תורנית. וכאשר היו נישאים זה עם זה היו קוצצים את העצים הללו ועושים להם מהם חופה.

קרא עוד »

יום הגשם

אמר ר' אבהו: גדול יום הגשמים מתחיית המתים דאילו תחיית המתים לצדיקים ואילו גשמים בין לצדיקים בין לרשעים …אמר רב יהודה: גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה שנא' (דברים ל"ב, ב') "יערף כמטר לקחי" ואין לקח אלא תורה שנא' (משלי ד', ב') "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"…אמר רבי חמא בר' חנינא

קרא עוד »

יפי הבריאה והמידות הטובות

ובשוב דעתו אל מקור הטבע, מעשה ידי יוצר, ישובו אלו כל חמדות הנפש הטבעיות, רגשי קודש והתרוממות נפש אל אל אלים. וכל מידות טובות הטבעיות אשר לאדם הישר, אשר לא השחית דרכו על-ידי עזיבתו אורח ישרים הסלולה. (הראי"ה קוק, עין איה – ברכות, כרך ב' ירושלים תש"ן, עמ' 297)

קרא עוד »

שמחת מצווה

כיצד [משמח את] הקטנים? נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות, והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו, והאנשים אוכלין בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין, וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל (דברים ט"ז) לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים. אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו

קרא עוד »

שבעת האושפיזין

אורחים, והם נשמות שבעה אבות: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרן ודוד, אשר לפי בעלי הקבלה באים בימי חג הסוכות לבקר כל איש חסיד וצדיק בסוכתו, כל אחד ביום אחד מימי סוכות. וכדי לזכות לראות בהוד זיו אושפיזין הרוחניים, מצווה להזמין שבעה אורחים (אושפיזין) גשמיים, והם עניים מהוגנים בני תורה, לסמוך על שלחנו איש אחד

קרא עוד »

עליה ירוקה לרגל

אלפי אנשים מאלפי ערים, אלה דרך היבשה ואלה דרך הים, ממזרח וממערב, מצפון ומדרום, מגיעים בכל חג אל בית המקדש כאל מקלט משותף, אל נמל מוגן מפני סערות החיים… והם מבקשים למצוא בו את השקט, להיפטר מן הדאגות אשר מעיקות עליהן משחר ילדותם, לנוח מעט ולבלות את זמנם בחדווה ובגיל. בלב מלא תקוות טובות הם

קרא עוד »

לאכול נכון

ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל. על דרך הפשט הוזהר אדם בכאן בשתי מצוות, מצות עשה ומצות לא תעשה: מצות עשה מכל הגן אכל תאכל מצות לא תעשה ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו: ומביא במשך חכמה על בראשית פרק ב פסוק טז: מכל עץ הגן אכול תאכל –

קרא עוד »

לנסוע כדי לאכול

שמעתי מהבעש"ט שביאר פירוש הכתוב מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ, ואמר על אותן האנשים הנוסעים לארץ מרחקים בסחורות וכדומה, המרחיקים נדוד, לא מחשבותיו יתברך שמו מחשבותם, כי הם חושבים בנפשם שכל עצמם עם דרך נסיעתם לארץ מרחקים הוא בעבור הרבות זהב וכסף חילוף סחורתם, ולזה המה מקצים רגליהם, ובאמת הוא יתברך שמו לא כן

קרא עוד »

לעבדה ולשמרה- זו שבת

וע"ד המדרש: (פדר"א יב) לעבדה ולשמרה, מה עבודה היתה בתוך הגן שאמר "לעבדה", שמא תאמר לזמור כרמים ולחרוש ולשדד האדמה או לקצור או לעמר והלא כל האילנות נצמחים מאליהם. שמא תאמר יש מלאכה בג"ע והלא נהר מושך ויוצא מעדן, שנאמר: (בראשית ב, י) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן", ומה לעבדה, אלא לעסוק בד"ת ולשמור

קרא עוד »

דרך האמצע

הדרך הישרה היא מדה בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם, והיא הדעה שהיא רחוקה משתי הקצוות ריחוק שוה ואינה קרובה לא לזו ולא לזו, לפיכך צוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד ומשער אותם ומכוין אותם בדרך האמצעית כדי שיהא שלם בגופו, כיצד לא יהא בעל חמה נוח לכעוס ולא כמת

קרא עוד »

ואותו לא תכרות

ואותו לא תכרת כי האדם עץ השדה – פירשו המפרשים ז"ל כי חיי האדם ומזונו הוא עץ השדה, וכענין שכתוב (דברים כד) כי נפש הוא חובל, ועל כן אנכי מצוך שלא תשחיתהו כי ברכה בו. ולפי דעתי כי האדם נמשך אל לא תכרות ובאור הכתוב כי לא האדם עץ השדה שיבא מפניך במצור כמו האדם,

קרא עוד »

חיי נפש הוא חובל

וזה פירושו,  כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות, כי  האדם עץ השדה , והטעם: כי חיי בן אדם הוא עץ השדה. וכמוהו: כי נפש הוא חובל  (דברים  כד, ו)  , כי חיי נפש הוא חובל.  ואותו לא תכרות . דבק עם  לבא מפניך במצור . הנה לא  תשחית עץ פרי שהוא חיים לבן אדם, רק

קרא עוד »

השחתה שלא לצורך

שהזהירה תורה לא תשחית את עצה לכרות אותם דרך  השחתה שלא לצורך המצור, כמנהג המחנות. והטעם, כי הנלחמים משחיתים בעיר וסביב  הארץ אולי יוכלו לה, כענין שנאמר  (מ"ב ג יט)   וכל עץ טוב תפילו וכל מעיני מים תסתמו, ואתם  לא תעשו כן להשחיתה, כי תבטחו בשם שיתן אותה בידכם. כי האדם עץ השדה הוא, ממנו 

קרא עוד »

מלאכת האש

…וכלל כל המלאכות במלאכת אש, כי בידוע שרוב המלאכות שבני אדם מתעסקין בהם אינם אלא ע"י האש כי האש סבתם ועקרם, ולכך תקנו לנו רז"ל במצות הבדלה במוצאי שבת שהוא תחלת היתר המלאכות לברך על האש: בורא מאורי האש, לפי שהאש תחלת המלאכות במעשה בראשית וכענין שכתוב ביום ראשון: (בראשית א, ג) "ויהי אור"

קרא עוד »

הלכות שכנים ברמב"ם

מי שעשה גורן בתוך שלו, או קבע בית הכסא, או מלאכה שיש בה אבק ועפר וכיוצא בהן צריך להרחיק כדי שלא יגיע העפר או ריח בית הכסא או האבק לחבירו כדי שלא יזיקו, אפילו היתה הרוח הוא שמסייע אותו בעת שעושה מלאכתו ומוליכה את העפר או נעורת הפשתן והמוץ וכיוצא בהן ומגיעתן לחבירו הרי זה

קרא עוד »

ונשמרתם

ד  אחד הגג ואחד כל דבר שיש בו סכנה וראוי שייכשל בו אדם וימות, כגון שהייתה לו באר או בור בחצרו בין שיש בהן מים בין שאין בהן מים–חייב לעשות להן חוליה גבוהה עשרה טפחים, או לעשות לה כסוי כדי שלא ייפול בה אדם וימות. ה  וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות–מצות עשה להסירו

קרא עוד »

הלכות גזלה ואבדה

[1] "איזה הוא גוזֵל? זה הלוקח ממון האדם בחזקה כגון שחטף מטלטלין מידו, או שנכנס לרשותו שלא ברצון הבעלים ונטל כלים משם…" [2] "איזה הוא עושֵק? זה שבא ממון חבירו לתוך ידו ברצון הבעלים וכיון שתבעוהו כבש הממון אצלו בחזקה ולא החזירו…" [3] "כל החומד עבדו או אמתו או ביתו וכליו של חבירו או כל

קרא עוד »

עפרו של אדם

התחיל מקבץ עפרו של אדם הראשון מארבע פנות העולם אלא אמ' הב"ה שאם יבא אדם מן המזרח למערב או מן המערב למזרח ויגיע קצו להפטר מן העולם שלא תאמר הארץ אין עפר גופך משלי חזור למקום שנבראת אלא ללמדך שבכל מקום ומקום שאדם הולך ובא והגיע קצו להפטר מן העולם משם הוא עפר גופו לשם

קרא עוד »

בן אדמה

בֶּן אֲדָמָה יִזְכֹּר בְּמוֹלַדְתּוֹ כִּי לְעֵת קֵץ יָשׁוּב לְיוֹלַדְתּוֹ מַעֲלוֹתָיו עוֹלִים עֲלוֹת שֶׁמֶשׁ צַוְּארֵי אָב יִקַּח לְמֶרְכַּבְתּוֹ עוֹד מְעַט קָט יִגְדַּל וְיִוָּסֵר שַׁעֲשׁוּעָיו יוֹלְדָיו וּמִשְׁפַּחְתּוֹ קַל כְּעֹפֶר דּוֹלֵג עֲלֵי הָרִים יַעֲלַת חֵן חַבְלוֹ וּמַלְכֻּדְתּוֹ קָם וְהִבִּיט הִנּוֹ בְתוֹךְ רֶשֶׁת מִשְׁאֲלוֹת לֵב בָּנָיו וְלֵב אִשְׁתּוֹ שָׂשׂ בְּחֶלְקוֹ אִם רַע וְאִם נָעִים עַל עֲמָלוֹ יַעְמֹד בְּמִשְׁמַרְתּוֹ יֶאֱבַל

קרא עוד »

כל ימי הארץ לא ישבותו

עד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקר וָחם, וְקַיִץ וָחרֶף, וְיום וָלַיְלָה, לא יִשְׁבּתוּ. "לא יִשְׁבּתוּ" מִלְּהַתְמִיד עַל אותו הָאפֶן בִּלְתִּי טִבְעִי שֶׁהִגְבַּלְתִּי לָהֶם אַחַר הַמַּבּוּל, וְזֶה שֶׁיֵּלֵךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל גַּלְגַּל נוטֶה מִקַּו מַשְׁוֵה הַיּום, וּבִנְטִיָּתו תִּהְיֶה סִבַּת הִשְׁתַּנּוּת כָּל אֵלֶּה הַזְּמַנִּים, כִּי קדֶם הַמַּבּוּל הָיָה מַהֲלַךְ הַשֶּׁמֶשׁ תָּמִיד בְּקַו מַשְׁוֵה הַיּום, וּבָזֶה הָיָה אָז

קרא עוד »

איסור אכילת בשר-פשוטו של מקרא

אך הבשר לא הורשו בו עד בני נח כדעת רבותינו. והוא פשוטו של מקרא: והיה זה, מפני שבעלי נפש התנועה יש להם קצת מעלה בנפשם, נדמו בה לבעלי הנפש המשכלת, ויש להם בחירה בטובתם ומזוניהם, ויברחו מן הצער והמיתה. והכתוב אומר 'מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ'

קרא עוד »

בשר או לחם?

אמר הקב"ה למשה: הנה ענין הבשר אינו מזון הכרחי והוא שאלת זוללות ומלוי מעַים ותאוה גוברת. גם שהבשר מוליד באדם דם זדוני ואכזרי. ומפני זה תמצא שהחיות והעופות הטורפות אוכלות הבשר הם אכזריות ורעות. אבל הצאן והבקר תרנגולים תורים ובני יונה שמתפרנסים מעשב השדה אין בהם אכזריות ולא רשע, ולכן יעד הנביא שבזמן הגאולה העתידה

קרא עוד »

אהבה וחמלה

"כי תאוה נפשך לאכול בשר", שלא נהרגם ללא צורך, רק לאכול, אחרי שטבע האדם כן חייב שיתאוה לבשר, כי עיקר הכונה היה שלא נאכל בשר, כי יספיקו לנו הצמחים. ולכן בבראשית לא הותר לנו רק (אלא) עשב השדה, ואחר המבול נתפשט אכילת בעלי חיים שהוא כאלו נאכל אבינו, כי הוא סוגנו הקרוב. ולכן צותנו התורה

קרא עוד »

בשבילי נברא העולם

כי צריך כל אדם לומר :כל העולם לא נברא אלא בשבילי (סנהדרין לז) . נמצא כשהעולם נברא בשבילי, צריך אני לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם. ולמלאות חסרון העולם ולהתפלל בעבורם.

קרא עוד »

סוכה ממוחזרת

רש"י: חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ (דברים פרק טז, פסוק יג) : באספך – בזמן האסיף שאתה מכניס לבית פירות הקיץ, דבר אחר באספך מגרנך ומיקבך, למד שמסככין את הסוכה מפסולת גורן ויקב.

קרא עוד »

סוכה כנגד הגאווה

רשב"ם: למען ידעו דורותיכם: פשוטו כדברי האומרים במסכת סוכה: סוכה ממש. וזה טעמו של דבר […] למען תזכרו – כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה – בלא יישוב ובלא נחלה ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתים מלאים כל טוב ואל תאמרו בלבבכם כֹּחי ועוצם ידי עשה לי את החיל

קרא עוד »

פורים – חג של יציאה אל הזולת

כְּדֵי לְהַרְבּוֹת שָׁלוֹם הֶפֶךְ מַה שֶּׁטָּעַן הָמָן הָרָשָׁע 'יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד'… בַּמָּקוֹם שֶׁרָאוּי לִהְיוֹת עַם אֶחָד, הִנָּם מְפֻזָּרִים וּמְפֹרָדִים בְּמַחֲלֹקְתָּם…. לְכָךְ תִּקְּנוּ מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת, כְּדֵי לְהַפְגִּין אֶת הַיְּדִידוּת בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. (מנות הלוי – לרבי שלמה אלקבץ)

קרא עוד »

מתנות לאביונים

מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו. שאין לך שמחה גדולה ומפוארת אלא לשמח עניים ויתומים ואלמנות וגרים" (הרמב"ם, הלכות מגילה, ב', ט"ו).

קרא עוד »

לכם יהיה לאכלה

פסוק כ"ט: הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע… רש"י: לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ – השוה להם בהמות וחיות למאכל ולא הרשה לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר, אך כל ירק עשב יאכלו יחד כלם. וכשבאו בני נח, התיר להם בשר, שנאמר כל רמש אשר הוא חי וגו' כירק עשב שהתרתי לאדם

קרא עוד »

למה תשחיתני?

פירוש האברבנאל: אמרו "ואותו לא תכרות כי האדם עץ השדה". רוצה לומר: ועוד, שהמלחמה אין ראוי שתעשה לעצים רק לאנשים, כי אין ראוי לגיבור שיתעצם להלחם נגד החלש. וזהו: "ואותו לא תכרות", שהוא עץ ואין לו ידים להלחם. "כי האדם עץ השדה" , רוצה לומר: (ציטוט מרש"י) הרי משמש בלשון דילמא- שמא האדם עץ השדה,

קרא עוד »

הלכות בל תשחית

יב.  אין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה, ואין מונעין מהם אמת המים כדי שייבשו–שנאמר "לא תשחית את עצה" ; וכל הקוצץ, לוקה.  ולא במצור בלבד, אלא בכל מקום, כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה–לוקה.  אבל קוצצין אותו, אם היה מזיק אילנות אחרות, או מפני שמזיק בשדה אחרים, או מפני שדמיו יקרים; לא אסרה תורה, אלא

קרא עוד »

שלא להשחית אילני מאכל במצור וכן כל השחתה

מצוה תקכט: שלא להשחית אילני מאכל במצור וכן כל השחתה בכלל הלאו.  . .. נכנס תחת זה הלאו שלא לעשות שום הפסד, כגון לשרוף או לקרוע בגד או לשבר כלי לבטלה, ובכל ענינים אלו ובכל כיוצא בם שיהיה בהם השחתה יאמרו זכרונם לברכה תמיד בגמרא [קידושין ל"ב ע"א] והא קא עבר משום בל תשחית. שורש

קרא עוד »

שירות ותשבחות

"אמרו חז"ל על דוד מלך ישראל, בשעה שסיים ספר תהילים זחה דעתו עליו ואמר לפני הקדוש ברוך הוא:"יש ברייה בעולמך שאומרת שירות ותשבחות יותר ממני?" באותה שעה נזדמנה לו צפרדע אחת, ואמרה לו: "דוד אל תזוח דעתך עליך, שאני אומרת שירות ותשבחות יותר ממך. ולא עוד אלא כל שירה שאני אומרת ממשלת עליה שלושת אלפים

קרא עוד »

בשעה שיתבונן האדם במעשיו

והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר, ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דוד: "צמאה נפשי לאלוקים לאל חי"  (תהילים מב,ג). וכשמחשב בדברים האלו עצמן, מיד הוא נרתע לאחוריו, ויירא ויפחד וידע שהוא ברייה קטנה

קרא עוד »

בל תשחית

בל תשחית- שורש המצוה – ידוע, שהוא כדי ללמד נפשנו לאהוב הטוב והתועלת ולהדבק בו; ומתוך כך, תדבק בנו הטובה, ונרחיק מכל דבר רע ומעל דבר השחתה; וזהו דרך החסידים ואנשי מעשה – אוהבים שלום ושמחים בטוב הבריות ומקרבים אותן לתורה, ולא יאבדו אפילו גרגר של חרדל בעולם, ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו; ואם

קרא עוד »

תכנון עירוני – נוי לעיר

במדבר פרק לה: א וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה, בְּעַרְבֹת מוֹאָב, עַל-יַרְדֵּן יְרֵחוֹ, לֵאמֹר.  ב צַו, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְנָתְנוּ לַלְוִיִּם מִנַּחֲלַת אֲחֻזָּתָם, עָרִים לָשָׁבֶת; וּמִגְרָשׁ, לֶעָרִים סְבִיבֹתֵיהֶם, תִּתְּנוּ, לַלְוִיִּם.  ג וְהָיוּ הֶעָרִים לָהֶם, לָשָׁבֶת; וּמִגְרְשֵׁיהֶם, יִהְיוּ לִבְהֶמְתָּם וְלִרְכֻשָׁם, וּלְכֹל, חַיָּתָם.  ד וּמִגְרְשֵׁי, הֶעָרִים, אֲשֶׁר תִּתְּנוּ, לַלְוִיִּם–מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה, אֶלֶף אַמָּה סָבִיב.  ה וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר, אֶת-פְּאַת-קֵדְמָה אַלְפַּיִם

קרא עוד »

תכנון עירוני- לחיים ניתנו

א  שבט לוי–אף על פי שאין להם חלק בארץ, כבר נצטוו ישראל ליתן להם ערים לשבת ומגרשיהם:  והערים הם שש ערי המקלט, ועליהן ארבעים ושתיים עיר; וכשמוסיפין ערי מקלט אחרות בימות המשיח, הכול ללויים. ב  מגרשי הערים, כבר נתפרשו בתורה שהם שלושת אלפים אמה סביב–שנאמר "מקיר העיר וחוצה, אלף אמה סביב" (במדבר לה,ד), ולהלן הוא

קרא עוד »

איסור שינוי יעוד קרקע

משנה, ערכין ט, ח': אין עושים שדה מגרש ולא מגרש שדה ולא מגרש עיר ולא עיר מגרש   אין עושין שדה -מגרש- משום יישוב ארץ ישראל , והיינו חורבן שממעט את הזריעה. מגרש- שדה- שמחריב את נוי העיר. מגרש- עיר-  שאין עיר נאה בלא מגרש. עיר- מגרש- שאין מחריבין את יישוב העיר.

קרא עוד »

איסור שינו י יעוד קרקע לא רק לערי הלווים

ד  אין עושין בערי הלויים עיר מגרש, ולא מגרש עיר, ולא מגרש שדה, ולא שדה מגרש–שנאמר "ושדה מגרש עריהם, לא יימכר" (ויקרא כה,לד) ; [ה] ומפי השמועה למדו שזה שנאמר "לא יימכר", לא ישונה–אלא השדה והמגרש והעיר, כל אחד משלושתן כמות שהוא לעולם. ה  וכן בשאר ערי ישראל–אין עושין שדה מגרש, ולא מגרש שדה, ולא

קרא עוד »

עשרה דברים נאמרו בירושלים

עשרה דברים נאמרו בירושלים: אין הבית חלוט בה ואינה מביאה עגלה ערופה ואינה נעשית עיר הנדחת ואינה מטמאה בנגעים ואין מוציאין בה זיזין וגזוזטראות ואין עושין בה אשפתות ואין עושין בה כבשונות ואין עושין בה גנות ופרדסות חוץ מגנות וורדין שהיו מימות נביאים הראשונים ואין מגדלים בה תרנגולין ואין מלינין בה את המת … וירושלים

קרא עוד »

שווקים בירושלים

דברי רבי מאיר אמרו לו מעשה בשוק של פטמים שהיה בירושלים שהיו נועלין ומניחין את המפתח בחלון שעל גבי הפתח רבי יוסי אומר שוק של צמרים היה. בבלי, מגילה כו ע"א: מעשה בבית הכנסת של טורסיים [רש"י: צורפי נחושת] שהיה בירושלים… [בירושלים היתה הפרדה בשווקים לפי המלאכות- מלאכה עם ריח רע וכד' היתה מופרדת משאר

קרא עוד »

אחריות ושותפות האדם בעולם

תני ר' שמעון בן יוחי: משל לבני אדם שהיו נתונין בספינה ונטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו. אמרו לו חביריו: למה את עושה כן? אמר להן מה איכפת לכם? לא תחתי אני קודח?! אמרו לו: מפני שאתה מיציף עלינו את הספינה.

קרא עוד »

תפילת האדם על הגשם

וכל עשב השדה טרם יצמח: עדיין לא צמח, ובשלישי שכתוב ותוצא הארץ, על פתח הקרקע עמדו עד יום ששי. כי לא המטיר: ומה טעם לא המטיר? לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתם של גשמים. וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם, התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים.

קרא עוד »

עם הבעלות מגיעה אחריות

מִצְוַת עֲשֵּה לְהַשְמִיט כָּל מַה שֶתוֹצִיא הָּאָּרֶץ בַשְבִיעִית שֶנֶאֱמַר (שמות כ"ג,י"א) "וְהַשְבִיעִת תִשְמְטֶנָּה וּנְטַשְתָּהּ". וְכָּל הַנוֹעֵּל כַרְמוֹ אוֹ סָּג שָּדֵּהוּ בַשְבִיעִית בִטֵּל מִצְוַת עֲשֵּה. וְכֵּן אִם אָּסַף כָּל פֵּרוֹתָּיו לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. אֶלָּא יַפְקִיר הַכל וְיַד הַכל שָּוִין בְכָּל מָּקוֹם שֶנֶאֱמַר (שמות כ"ג י"א) "וְאָּכְלוּ אֶבְיֹנֵּי עַמֶ ךָ". וְיֵּש לוֹ לְהָּבִיא לְתוֹךְ בֵּיתוֹ מְעַט כְדֶרֶךְ שֶמְבִיאִין

קרא עוד »

מיהו הריבון האמיתי?

אתא ההוא תלמידא (בא תלמיד אחד) לפני ר' אבהו ואמר ליה: מאי טעמא דשביעתא (מה טעם שנת השמיטה) אמר להו: השתא אמינה לכו מילתא דשויא לתרייהו (עכשיו אני אומר לכם דבר שיהיה שוה וראוי לשניכם) אמר הקדוש ברוך הוא לישראל זרעו שש שנים והשמיטו שנת השבע כדי שתדעו שהארץ שלי היא ואין אתם בה אלא

קרא עוד »

הבעל שם טוב כשוחט

מסופר על הבעל שם-טוב הקדוש, כשהיה צדיק נסתר, התפרנס משחיטה. לאחר שעזב את הכפר, הגיע שוחט חדש. יום אחד הביא המשרת הגוי של אחד היהודים תרנגולת. בעוד השוחט משחיז את סכינו, החל הגוי לצחוק: "אתה מרטיב את הסכין במים?!" קרא. "וכי מה אעשה?" שאל השוחט. השיב הגוי: "ישראליק (הבעש"ט) היה בוכה בשעה שהשחיז את הסכין

קרא עוד »

והזבל?

ואל אמה תכלנה מלמעלה דבהכי [הוא] דקיימא (בראשית ו') תחתיים שנים ושלישים תעשה תנא תחתיים לזבל אמצעיים לבהמה עליונים לאדם

קרא עוד »

מבול בא לעולם

עשה לך תבת עצי גופר א"ר הונא בשם רבי יוסי ק"כ שנה היה מתרה הקב"ה בדור המבול שמא יעשו תשובה, כיון שלא עשו תשובה א"ל עשה לך תבת עצי גופר, עמד נח ועשה תשובה ונטע ארזים והיו אומרין לו ארזים אלו למה, אמר להן, הקב"ה מבקש להביא מבול לעולם ואמר לי לעשות תיבה כדי שאמלט

קרא עוד »

לא טעם טעם שינה

צא מן התבה זש"ה הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתירו צדיקים כי תגמול עלי (תהלים קמב) הוציאה ממסגר נפשי שהיה נח סגור בתבה, א"ר לוי כל אותן י"ב חדש לא טעם טעם שינה לא נח ולא בניו שהיו זקוקין לזון את הבהמה ואת החיה ואת העופות, ר"ע אומר אפי' שבישתין לפילין וזכוכית לנעמיות

קרא עוד »

רחמיו על כל מעשיו

ויזכור א-להים את נח… אדם נכנס בספינה עמד עליו סער אם יש עמו בהמה וכלים מזרקן לים ומקיימין את האדם שאין מרחמין על הבהמה וכלים כשם שמרחמין על האדם, אבל הקב"ה כשם שרחמיו על האדם כך רחמיו על הבהמה שנאמר (תהלים קמה) ורחמיו על כל מעשיו, וכן הוא אומר ויזכור אלהים את נח.

קרא עוד »

העולם צריך לו

ויצא יצוא ושוב ר' יודן בשם ר' יודה בר' סימון התחיל משיבו תשובות, אמר לו מכל עוף שיש כן לא תשלח אלא לי, אמר לו מה צורך לעולם לך, לאכילה לקרבן, ר' ברכיה בשם ר' אבא אמר לו הקב"ה קיבלו שעתיד העולם ליצרך לו, אמר לו אימתי, אמר לו עד יבשת המים מעל הארץ עתיד

קרא עוד »

אפילו יתוש…

רבנן אמרי אפי' דברים שאתה רואה אותן שהן יתירה בעולם כגון זבובין ופרעושין ויתושין אף הן בכלל ברייתו של עולם הן, ובכל הקב"ה עושה שליחותו, אפילו על ידי נחש, אפילו על ידי יתוש, אפילו על ידי צפרדע..

קרא עוד »

העולם חסר

וישלח את הערב, אמר ריש לקיש: תשובה ניצחת השיבו עורב לנח, אמר לו: רבך שונאני ואתה שנאתני. רבך שונאני – מן הטהורין שבעה, מן הטמאים שנים. ואתה שנאתני – שאתה מניח ממין שבעה ושולח ממין שנים, אם פוגע בי שר חמה או שר צנה לא נמצא עולם חסר בריה אחת?

קרא עוד »

עצים למקדש

שמות פרק כו טו וְעָשִׂיתָ אֶת-הַקְּרָשִׁים, לַמִּשְׁכָּן, עֲצֵי שִׁטִּים, עֹמְדִים טז עֶשֶׂר אַמּוֹת, אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ; וְאַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה, רֹחַב הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד מדרש תנחומא (ורשא) פרשת תרומה סימן ט ומהיכן היו הקרשים יעקב אבינו נטע אותם בשעה שירד למצרים, אמר לבניו בני עתידים אתם להגאל מכאן והקב"ה עתיד לומר לכם משאתם נגאלין שתעשו לו את המשכן

קרא עוד »

האדם נותן שמות

אמר ר' אחא בשעה שבא הקב"ה לבראת את האדם, נמלך במלאכי השרת, אמר להן נעשה אדם, אמרו לו אדם זה מה טיבו, אמר להן חכמתו מרובה משלכם, הביא לפניהם את הבהמה, ואת החיה, ואת העוף, אמר להם זה מה שמו ולא היו יודעין, העבירן לפני אדם, אמר לו זה מה שמו, אמר זה שור, זה

קרא עוד »

דוד רועה צאן

[ובמה הוא בוחנו במרעה צאן], בדק לדוד בצאן ומצאו רועה יפה שנא' (תהלים עח) ויקחהו ממכלאות צאן, מהו ממכלאות צאן כמו (בראשית ח) ויכלא הגשם, היה מונע הגדולים מפני הקטנים והיה מוציא הקטנים לרעות כדי שירעו עשב הרך ואחר כך מוציא הזקנים כדי שירעו עשב הבינונית, ואח"כ מוציא הבחורים שיהיו אוכלין עשב הקשה, אמר הקב"ה

קרא עוד »

לשוח בשדה

יצחק תקן תפלת מנחה – שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר תפלה לעני כי – יעטף ולפני ה' ישפך שיחו

קרא עוד »

3 קומות בתיבה

תחתיים שניים ושלישיים תעשנה: תחתיים לזבלים, שניים לו ולבניו ולטהורים, והעליונים לטמאים. ויש מחליפין: תחתיים לטמאים, שניים לו לבניו ולטהורים והעליונים לזבלים.

קרא עוד »

בל תשחית של הגוף

ואמר רב חסדא האי מאן דאפשר ליה למיכל נהמא דשערי ואכל דחיטי קעבר משום בל תשחית ואמר רב פפא האי מאן דאפשר למישתי שיכרא ושתי חמרא עובר משום בל תשחית ולאו מילתא היא בל תשחית דגופא עדיף בתרגום חופשי: אמר רב חסדא מי שהיה באפשרותו לאכול לחם שעורים ואכל לחם חיטים עבר על איסור בל

קרא עוד »

בל תשחית של שמן

אמר רב זוטרא האי מאן דמיכסי שרגא דמשחא ומגלי נפטא קעבר משום בל תשחית תרגום ופירוש רש"י דמכסי שרגא דמשחא – שעושה לו כיסוי למעלה ממהר לידלק. נפט – כשמגלין אותו האור הולך ונמשך אליו ומבעיר. עובר על איסור בל תשחית.

קרא עוד »

עשרה דברים נאמרו בירושלים

עשרה דברים נאמרו בירושלים: אין הבית חלוט בה ואינה מביאה עגלה ערופה ואינה נעשית עיר הנדחת ואינה מטמאה בנגעים ואין מוציאין בה זיזין וגזוזטראות ואין עושין בה אשפתות ואין עושין בה כבשונות ואין עושין בה גנות ופרדסות חוץ מגנות וורדין שהיו מימות נביאים הראשונים ואין מגדלים בה תרנגולין ואין מלינין בה את המת … וירושלים

קרא עוד »

הלכות שכנים

לא יחפור אדם בור סמוך לבור של חברו ולא סיח ולא מערה ולא אמת המים ולא נברכת כובסין א-לא אם כן מרחיק מכותל חברו שלושה טפחים וסד בסיד .

קרא עוד »

א. רבן שמעון בן גמליאל אומר, כל המקלקלין ברשות הרבים, והזיקו–חייבין לשלם; ב. המניח את הכד ברשות הרבים, ובא אחר ונתקל בה ושיברה–פטור; ואם הוזק בה, בעל החבית חייב בנזקו.  נשברה כדו ברשות הרבים, והוחלק אחר במים, או שלקה בחרסיה–חייב.  רבי יהודה אומר, במתכוון, חייב; ושאינו מתכוון, פטור.

קרא עוד »

מים בארץ ישראל

תנו רבנן…ארץ ישרא-ל משקה אותה הקדוש ברוך הוא בעצמו, וכל העולם כולו על ידי שליח, שנאמר (איוב ה') הנתן מטר על פני ארץ ושלח מים על פני חוצות.

קרא עוד »

גדול יום גשמים

אמר רבי חמא ברבי חנינא: גדול יום הגשמים כיום שנבראו שמים וארץ, שנאמר (ישעיהו מ"ה) הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק תפתח ארץ ויפרו ישע וצדקה תצמיח יחד אני ה' בראתיו. בראתים לא נאמר, א-לא בראתיו.

קרא עוד »

על המים

בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר (תהלים ל"ג) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם ובחג נידונין על המים:

קרא עוד »

אין מגדלין בהמה דקה

אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל אבל מגדלין בסוריא ובמדברות שבארץ ישראל רמב"ם על משנה מסכת בבא קמא פרק ז משנה ז אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל מפני שפושטין לשדות. ר' עובדיה מברטנורא מסכת בבא קמא פרק ז משנה ז אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל – משום ישוב ארץ ישראל, שמפסידין את הזרעים:

קרא עוד »

ארבעת המינים

ארבעה מינים שבלולב, שנים מהם עושים פירות ושנים מהם אין עושים פירות. העושים פירות יהיו זקוקים לשאין עושים פירות; ושאין עושים פירות יהיו זקוקים לעושים פירות. ואין אדם יוצא ידי חובתו בהן עד שיהיו כולן באגודה אחת. וכן ישראל לא ישובו לארצם עד שיהיו כולם באגודה אחת.  

קרא עוד »

ניסוך המים

נִסּוּךְ הַמַּיִם כֵּיצַד , צְלוֹחִית שֶׁל זָהָב מַחֲזֶקֶת שְׁלֹשֶׁת לֻגִּים הָיָה מְמַלֵּא מִן הַשִּׁלּוֹחַ. הִגִּיעוּ לְשַׁעַר הַמַּיִם, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ.

קרא עוד »

גשמי שנה

תניא אמר ר' יהודה משום רבי עקיבא מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח מפני שהפסח זמן תבואה הוא אמר הקב"ה הביאו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא אמר הקב"ה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות

קרא עוד »

אני ואתה שמחים

עובד כוכבים אחד שאל את רבי יהושוע בן קרחה, אמר לו: אתם יש לכם מועדות, ואנו יש לנו מועדות, בשעה שאתם שמחים אין אנו שמחים, ובשעה שאנו שמחים אין אתם שמחים, ואימתי אנו ואתם שמחים? בירידת גשמים. מאי טעמא? "לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו". מה כתוב אחריו? "הריעו לה' כהנים לווים

קרא עוד »

עליה ירוקה לרגל

לא יכנס אדם להר הבית לא במקלו שבידו, ולא במנעלו שברגלו, ולא במעות הצרורים לו בסדינו, ובפונדתו [=גופיה] מופשלת לאחוריו, ולא יעשנה קפנדריא [=קיצור דרך]…

קרא עוד »

איזהו עשיר?

תנו רבנן: איזה עשיר? כל שיש לו נחת רוח בעשרו, דברי רבי מאיר. סימן מ"ט ק"ס. רבי טרפון אומר: כל שיש לו מאה כרמים ומאה שדות, ומאה עבדים שעובדין בהן. רבי עקיבא אומר: כל שיש לו אשה נאה במעשים. רבי יוסי אומר: כל שיש לו בית הכסא סמוך לשולחנו.   רש"י מסכת שבת דף כה

קרא עוד »

בשלושה דברים האדם ניכר

אמר רבי אילעאי: בשלשה דברים אדם ניכר: בכוסו, ובכיסו, ובכעסו. ואמרי ליה: אף בשחקו.   רבינו חננאל תלמוד לבבלי מסכת עירובין דף סה עמוד ב :  ובכיס: כשמתעשר אם דעתו זהה עליו

קרא עוד »

עושר שהוא רע?

ג ד"א אם כסף תלוה את עמי, הה"ד (קהלת ה) יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עושר שמור לבעליו לרעתו ואבד העושר ההוא בענין רע, אשרי אדם שהוא עומד בנסיונו שאין בריה שאין הקב"ה מנסה אותה, העשיר מנסהו אם תהא ידו פתוחה לעניים, ומנסה העני אם יכול לקבל יסורין ואינו כועס שנאמר (ישעיה נח) ועניים

קרא עוד »

חייו של אדם- מן האילן

כי האדם עץ השדה, מלמד שחייו של אדם אינם א-לא מן האילן. רבי ישמעא-ל אומר מיכן חס המקום על פירות האילן קל וחומר מאילן ומה אילן שעושה פירות הזהירך הכתוב עליו פירות עצמם על אחת כמה וכמה

קרא עוד »

בשעה שכורתין את העץ

ששה קולן יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע …בשעה שכורתין את האילן שהוא עושה פרי הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע….ובשעה שהנשמה יוצאת מן הגוף ,הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע.

קרא עוד »

מטרד הרעש

לא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צבעין, תחת אוצרו של חברו; ולא רפת בקר.  באמת, ביין התירו; אבל לא רפת בקר.  חנות שבחצר–יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן לא מקול הנכנסין, ולא מקול היוצאין.  ועושה כלים, ויוצא ומוכר בשוק; אבל אינו יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן, לא מקול הפטיש,

קרא עוד »

איזהו עשיר

"אֵיזֶהוּ עָשִׁיר הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ" (אבות ד', א') תנו רבנן: איזה עשיר? כל שיש לו נחת רוח בעשרו- דברי רבי מאיר. רבי טרפון אומר: כל שיש לו מאה כרמים ומאה שדות ומאה עבדים שעובדין בהן. רבי עקיבא אומר: כל שיש לו אשה נאה במעשים. רבי יוסי אומר: כל שיש לו בית הכסא סמוך לשולחנו.

קרא עוד »

ברכת האילנות

אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק ביומי דניסן וחזי אילני מלבלבי, אומר: ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהם בני אדם

קרא עוד »

קיצור הלכות ברכת האילנות

א.    בחודש ניסן זוכים בברכת האילנות הבאה משנה לשנה ואין מברכים ברכה זו אלא פעם אחת בשנה. (שו"ע רכו סע' א). ב. טוב לברך ברכה זו בר"ח ניסן כי זריזין מקדימים למצוות. ויש מברכים אותה בחול המועד ברוב עם ובבגדים נאים. אם אינו יכול בימים אלו – יברך כל חודש ניסן. עבר ניסן – יברך

קרא עוד »

האור הגנוז מתגלה במעשים

אמר רבי אליעזר: אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום הראשון – אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו. כיוון שנסתכל הקדוש ברוך הוא בדור המבול ובודר הפלגה, וראה שמעשיהם מקולקלים – עמד וגנזו מהם. ולמי גנזו? לצדיקים לעתיד לבוא.

קרא עוד »

חוטא נשכר?

'ויאמר אלהים הנה נתתי לכם  את  כל עשב  זורע זרע'. מיכן אתה למד שלא הותר לאדם לאכול בשר? לפי שלא ברא  הקב"ה בריותיו על מנת שימותו, שאם לא חטא אדם לא היו הבריות מתים, ואם תאמר אחרי שחטא אדם למה לא הותר  לו לאכול בשר, אם כן מצינו חוטא נשכר.

קרא עוד »

בן שלוש עשרה למצוות

הוא [רבי יהודה בן תימא] היה אומר: בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלוש עשרה למצוות, בן חמש עשרה לתלמוד, בן שמונה עשרה לחופה, בן עשרים לרדוף, בן שלושים לכוח, בן ארבעים לבינה, בן חמישים לעצה, בן שישים לזקנה, בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורות, בן תשעים לשוח, בן מאה כאילו מת ובטל

קרא עוד »

אין מי שיתקן אחריך

בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה, מעשי כמה נאים ומשובחים הם! וכל מה שבראתי – בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך.

קרא עוד »

תאריך בריאת העולם

רבי אליעזר אומר: מנין שבתשרי נברא העולם? שנאמר" ' ויאמר אלוהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי…' (בראשית א',יא). איזהו חודש שהארץ מוציאה דשא ואילן מלא פירות? הוי אומר: זה תשרי.

קרא עוד »

ארבעה ראשי שנים הם

ארבעה ראשי שנים הם: באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים. באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: באחד בתשרי. באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות. באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים: בחמישה עשר בו.

קרא עוד »

יום מאריך והולך

לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר: "אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים" עמד וישב ח' ימים בתענית [ובתפילה] כיוון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר : "מנהגו של עולם הוא". הלך ועשה שמונה ימים טובים. לשנה האחרת עשאן לאלו

קרא עוד »

ויצא מהן אור

"אמר ר' לוי בשם רבי זעירא … כיוון ששקעה החמה במוצאי שבת התחיל החושך ממשמש ובא ונתירא האדם הראשון … מה עשה הקב"ה? זימן לו שני רעפים, והקישן זה לזה ויצא מהן אור ובירך עליה…

קרא עוד »

מעשי בשר ודם נאים הם

שאל טרונוסרופוס הרשע את ר' עקיבא: איזה מעשים נאים של הקב"ה או של בשר ודם?! אמר לו: של בשר ודם נאים. אמר לו טרונוסרופוס: הרי השמיים והארץ יכול אדם לעשות כיוצא בהם? אמר לו ר' עקיבא: לא תאמר לי בדברים שהם למעלה מן הבריות, שאין שולטין בהם, אלא בדברים שהם מצויים בבני אדם. אמר לו:

קרא עוד »

בשבילך בראתי

"ויקח ה' אלוקים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה" (בראשית ב', 15). "בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי , שאם תקלקל אין מי שיתקן אחריך"

קרא עוד »

מתחייב בנפשו

רבי יעקב אומר המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה מה נאה ניר זה, מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו.

קרא עוד »

יש לו מאה רוצה מאתיים

אמר ר' יודן בשם ר' איבו אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאותו בידו, אלא אן אית ליה מאה בעי למעבד יתהון תרתין מאוון, ואן אית ליה תרתי מאוון בעי למעבד יתהון ארבעה מאה. [יש לו מאה רוצה מאתיים, יש לו מתאיים רוצה ארבע מאות…]

קרא עוד »

פריחת ההרים מבשרת גאולה

אמר רבי אבא: אין לך קץ (סימן גאולה) מגולה (וברור) מזה שנאמר: "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" (יחזקאל ל"ו) רש"י: שתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה, אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה מזה.

קרא עוד »

אלף, אלפיים או שלושת אלפיים

ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה וגו', ומקרא אחר אמר: מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב, אי אפשר לומר אלף אמה שכבר נאמר אלפים אמה, ואי אפשר לומר אלפים אמה שכבר נאמר אלף אמה, הא כיצד? אלף אמה מגרש, ואלפים אמה תחום השבת ; ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: אלף

קרא עוד »

הרחקת גורן מן העיר

מרחיקין גורן קבוע מן העיר חמשים אמה. לא יעשה אדם גורן קבועה בתוך שלו, אלא אם כן יש לו חמישים אמה לכל רוח; מרחיק מנטיעותיו של חברו ומנירו, שלא יזיק.

קרא עוד »

הרחקת מזיקים למזרח העיר

משנה מסכת בבא בתרא פרק ב משנה ט מרחיקין את הנבילות ואת הקברות ואת הבורסקי מן העיר חמשים אמה אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר רבי עקיבא אומר לכל רוח הוא עושה חוץ ממערבה ומרחיק חמשים אמה   (מה עניין החקת המזיקים למזרח דווקא או לדעת ר' עקיבא חוץ ממערב? משום שהרוח המצויה בארץ ישראל

קרא עוד »

רשב"י ובנו במערה

תלמוד בבלי מסכת שבת דף ל"ג עמוד ב' (מתורגם): ישבו תריסר שנים במערה. בא אליהו ועמד על פתח המערה. אמר : מי יודיעו לבר יוחאי שמת קיסר ובטלה גזרתו? יצאו. ראו אנשים שחורשים וזורעים. אמר : מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה ? כל מקום שנותנין עניהן מיד נשרף. יצאה בת קול ואמרה להם :

קרא עוד »

וירדו בדגת הים

ורדו בדגת הים אמר רבי חנינא אם זכה 'ורדו' ואם לאו ירדו. אמר רבי יעקב דכפר חנין את שהוא 'בצלמנו כדמותנו' 'ורדו' את שאינו בצלמנו כדמותנו' ירדו. (בראשית רבה ח' יב)

קרא עוד »

ארץ אדם מטר

אמר ר' שמעון בן יוחי ג' דברים שקולים זה בזה ואילו הן ארץ ואדם ומטר, אמר ר' לוי בר חייתה ושלשתם מן שלשה אותיות ללמדך שאם אין ארץ אין מטר ואם אין מטר אין ארץ ואם אין שניהם אין אדם. (בראשית רבה פרשה י"ג)

קרא עוד »

דור הולך ודור בא

דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת' אמר ר' יהושע בן קרחה לא היה צריך קרא למימר אלא והארץ הולכת והארץ באה והדור לעולם הוא עומד וכי מי נברא בשביל מי ארץ נברא בשביל דור או דור נברא בשביל הארץ לא ארץ בשביל דור אלא דור על ידי שאינו עומד בתפקידיו של הקדוש ברוך הוא

קרא עוד »

מוריד הגשם

[מתורגם]: "רב הזדמן למקום אחד. גזר תענית ולא בא המטר. ירד לפניו שליח הציבור. אמר `משיב הרוח` – נשב הרוח אמר `מוריד הגשם` – בא המטר. אמר לו: מהם מעשיך? אמר לו: מלמד דרדקים אני ומלמד מקרא לבני עניים כבני עשירים, וכל מי שאינו יכול לשלם, איני לוקח ממנו דבר, וכל מי שמתרשל, יש לי

קרא עוד »

מוריד גשמים ועוצר גשמים

פעם אחת הייתה בצורת ברחבי ארץ ישראל. גזר רבי חנינה תענית בציפורי, התענו הציבור, ולא ירד גשם. באותו זמן בדרום הארץ – התקין רבי יהושע בן לוי תענית, וירד גשם. היו אנשי ציפורי אומרים: רבי יהושע בן לוי מוריד גשם לדרומיים, ורבי חנינה עוצר את הגשמים מאנשי ציפורי. פעם אחרת היו צריכים שוב לתענית מפני

קרא עוד »

רחמיו על כל מעשיו

"טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו" (תהלים קמה). תרגום: רבי תנחומא ורבי אבא בר אבין בשם רב אחא אומרים: למחר  שנת בצורת באה, והבריות מרחמין אלו על אלו, והקב"ה מתמלא עליהן רחמים. בימיו של רבי תנחומא היו צריכין ישראל לתענית (בשל הבצורת). באו אליו בני העיר ואמרו לו: רבי, גזור תענית. גזר תענית. גזר

קרא עוד »

יתוש קדמך!

אדם נברא בערב שבת, ומפני מה? … שאם תזוח דעתו [של אדם] עליו אומר לו: יתוש קדמך במעשה בראשית. דבר אחר: כדי שיכנס [האדם] לסעודה מיד. משל למלך בשר ודם שבנה פלטרין ושיכללן, והתקין סעודה, ואחר כך הכניס אורחיו .

קרא עוד »

רשות שאינה שלך ורשות שלך

תנו רבנן לא יסקל אדם מרשותו לרשות הרבים; מעשה באדם אחד שהיה מסקל מרשותו לרשות הרבים ומצאו חסיד אחד אמר לו ריקה מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך? לגלג עליו, לימים נצרך למכור שדהו והיה מהלך באותו רשות הרבים ונכשל באותן אבנים. אמר יפה אמר לי אותו חסיד מפני מה אתה מסקל

קרא עוד »

גזל רשות הרבים

הגוזל את הרבים חייב להחזיר לרבים. חמור גזל הרבים מגזל היחיד, שהגוזל את היחיד יכול לפייסו ולהחזיר לו גזילו; הגוזל את הרבים אין יכול לפייסן ולהחזיר להן גזלן.

קרא עוד »

בל תשחית ועבודה זרה

ר' שמעון בן אלעזר אומר משום חילפא בר אגרא שאמר משום ר' יוחנן בן נורי המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו יהא בעיניך כעובד עבודה זרה!

קרא עוד »

דור המבול כפוי טובה

המדרש  רואה בדור המבול דור שחטא בהיבריס כנגד הטבע וסדרי העולם, ומתוך-כך חטא בגאווה אנושית מוגזמת כלפי הקב"ה:   תנו רבנן: דור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להן הקב"ה. אמרו: כלום אנו צריכין אלא לטיפה של גשמים? יש לנו נהרות ומעינות שאנו מסתפקין מהן. אמר הקב"ה: בטובה שהשפעתי להם מכעיסין אותי, בה אני

קרא עוד »

מתנות לאביונים

וחייב לחלק לעניים ביום הפורים, אין פחות משני עניים; נותן לכל אחד מתנה אחת, או מעות או מיני תבשיל או מיני אוכלין, שנאמר "ומתנות לאביונים" – שתי מתנות לשני עניים. ואין מדקדקין במעות פורים, אלא כל הפושט ידו ליטול, נותנין לו; ואין משנין מעות פורים, לצדקה אחרת. (מסכת מגילה, ז, א)

קרא עוד »

שמחה של מצווה

ושבחתי אני את השמחה' – שמחה של מצוה, 'ולשמחה מה זֹה עֹשָה' – זו שמחה שאינה של מצוה. ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצוה, שנאמר (מלכים ב' ג): 'ועתה קחו לי

קרא עוד »

הקשר בין מעשה לבין תחושה של שמחה

'ושבחתי אני את השמחה' – שמחה של מצוה, 'ולשמחה מה זֹה עֹשָה' – זו שמחה שאינה של מצוה. ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצוה, שנאמר (מלכים ב' ג): 'ועתה קחו לי

קרא עוד »

שמות השמחה

עשרה שמות נקראו שמחה, אלו הם: ששון, שמחה, גילה, רינה, דיצה, פצחה, צהלה, עליזה, חדווה, עליצה. (אבות דרבי נתן, פרק ארבע ושלושים, י)

קרא עוד »

רבי פנחס ורבי חמא בר גוריא בשם רב, אמר: ביקשה ליכנס אפילו בצלצול [=מכוסה בחגורה קטנה לכסות את אזור חלציה] כזונה, ולא הניחו אותה. אמר לון [=אמר להם אחשורוש: תהא] ערומה. אמרה [=לאחשורוש]: אכנס בלא כתר. [=אמר לה]: הן אומרים: שפחה היא זו. (אסתר רבה ג, יג.)

קרא עוד »

אמרה לו [=אשתו]: קומיס איסטבלאטי [=ממונה על אורוות הסוסים] של בית אבא היית, והיית למוד [=רגיל] להיות מכניס לפניך נשים זונות ערומות, ועכשיו שנכנסת למלכות לא חזרת מקלקולך? רמזתו – ולא נרמז. עקצתו – ולא נעקץ. (אסתר רבה ג, יד)

קרא עוד »

הון ושלטון במגילה

כִּי-כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ עַל כָּל-רַב בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ-וָאִישׁ (אסתר, פרק א, פסוק ח) 'לעשות כרצון איש ואיש': אמר לו [לאחשוורוש] הקב"ה: אני איני יוצא מידי בריותי [איני יכול לעשות רצון כל איש ואיש] ואתה מבקש לעשות כרצון איש ואיש? בנוהג שבעולם שני בני אדם מבקשים לישא אשה אחת, יכולה היא להינשא לשניהם? אלא או

קרא עוד »

כבוד זה לזה

תלמוד בבלי,מסכת יבמות, דף ס ע"ב: שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס, וכולם מתו בפרק אחד (של זמן) מפני שלא נהגו כבוד זה לזה … תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת (שבועות)

קרא עוד »

עין צרה

בראשית רבה ס"א ג'  ": י"ב אלף תלמידים היו לו לרבי עקיבא מעכו ועד אנטיפרס, וכולם בפרק אחד מתו.  למה, שהיתה עיניהם צרה אלו לאלו…ולבסוף העמיד שבעה…אמר להם: בני, הראשונים לא מתו אלא שהיתה עיניהם צרה אלו לאלו, תנו דעתכם שלא תעשו כמעשיהם. עמדו ומלאו את כל הארץ תורה"

קרא עוד »

בשבילי נברא העולם

משנה סנהדרין ד, ה: לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך, שכל המאבד נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא; וכל המקיים נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא. ומפני שלום הבריות, שלא יאמר אדם לחברו: אבא גדול מאביך; ושלא יהיו המינין אומרים: הרבה רשויות בשמים. ולהגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא: שאדם

קרא עוד »

חביב אדם שנברא בצלם

הוא [רבי עקיבא] היה אומר: חביב אדם שנברא בצלם, חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר (בראשית ט, ו):"בצלם אלקים עשה את האדם" (מסכת אבות ג י)

קרא עוד »

היום אתם יוצאים בחודש האביב

ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, כִּי בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם מִזֶּה; וְלֹא יֵאָכֵל, חָמֵץ.  ד הַיּוֹם, אַתֶּם יֹצְאִים, בְּחֹדֶשׁ, הָאָבִיב.  ה וְהָיָה כִי-יְבִיאֲךָ ה' אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ; וְעָבַדְתָּ אֶת-הָעֲבֹדָה הַזֹּאת, בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה.  ו שִׁבְעַת יָמִים,

קרא עוד »

השעורה אביב

וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה, נֻכָּתָה:  כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב, וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל

קרא עוד »

החודש הזה לכם

א וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר.  ב הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים:  רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.

קרא עוד »

שמיטת חובות ואחריות לזולת

א מִקֵּץ שֶׁבַע-שָׁנִים, תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה.  ב וְזֶה, דְּבַר הַשְּׁמִטָּה–שָׁמוֹט כָּל-בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ, אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ:  לֹא-יִגֹּשׂ אֶת-רֵעֵהוּ וְאֶת-אָחִיו, כִּי-קָרָא שְׁמִטָּה לַיהוָה.  ג אֶת-הַנָּכְרִי, תִּגֹּשׂ; וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת-אָחִיךָ, תַּשְׁמֵט יָדֶךָ.  ד אֶפֶס, כִּי לֹא יִהְיֶה-בְּךָ אֶבְיוֹן:  כִּי-בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ, יְהוָה, בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן-לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ.  ה רַק אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת

קרא עוד »

מצוות הקהל

י וַיְצַו מֹשֶׁה, אוֹתָם לֵאמֹר:  מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה–בְּחַג הַסֻּכּוֹת.  יא בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל, לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחָר:  תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל–בְּאָזְנֵיהֶם.  יב הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ–לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ, וְיָרְאוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.  יג וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ, יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ–לְיִרְאָה, אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:

קרא עוד »

שביעית

י וְשֵׁשׁ שָׁנִים, תִּזְרַע אֶת-אַרְצֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ.  יא וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ, וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, וְיִתְרָם, תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה; כֵּן-תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ, לְזֵיתֶךָ

קרא עוד »

'צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה'- מהו?

האדם והעץ – להעמיק שורשים, לשאת פרי דרש רבי חייא בר לולייני: מאי (תהלים צב) 'צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה', אם נאמר תמר  – למה נאמר ארז, ואם נאמר ארז – למה נאמר תמר? אילו נאמר תמר ולא נאמר ארז הייתי אומר: מה תמר אין גזעו מחליף – אף צדיק חס וחלילה אין גזעו

קרא עוד »

היו נוטעים לבניכם

'וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל'; אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אף על פי שתמצאו אותה מלאה כל טוב, לא תאמרו: נשב ולא נטע, אלא הוו זהירים בנטיעות… כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים, אף אתם היו נוטעים לבניכם, שלא יאמר אדם: אני זקן, כמה שנים אני חי, מה אני עומד ומתייגע

קרא עוד »

כמו שאבותי שתלו לי כך אני שותל לצורך בני

יום אחד היה [חוני המעגל] הולך בדרך, ראה איש שהיה נוטע חרוב. שאל אותו [חוני את האיש]: מתי העץ יניב פירות? ענה לו [האיש]: לאחר שבעים שנה. אמר לו [חוני]: וכי אתה בטוח שתחיה שבעים שנה? אמר לו אותו אדם: אני באתי לעולם ומצאתי חרוב נטוע מניב פירות. כמו שאבותיי שתלו לי, כך אני שותל

קרא עוד »

אם אזכה, אוכל מפירות נטיעותי. ואם לאו, יאכלו בני

מעשה באדריאנוס המלך, שהיה עובר למלחמה והולך עם הגייסות שלו להלחם על מדינה אחת שמרדה עליו. מצא זקן אחד בדרך שהיה נוטע נטיעות תאנים. אמר לו אדריאנוס: אתה זקן ועומד וטורח ומתייגע לאחרים. אמר לו: אדוני המלך, הריני נוטע. אם אזכה, אוכל מפירות נטיעותי. ואם לאו, יאכלו בני. עשה שלש שנים במלחמה וחזר. לאחר שלש

קרא עוד »

לעסוק במטע – ללכת בדרכי ה'

רבי יהודה ברבי סימון פתח: 'אחרי ה' אלהיכם תלכו' (דברים יג, ה) – אמר רבי יהודה בן סימון: וכי אפשר לו לאדם, לבשר ודם, להלך אחרי הקב'ה, וכי אפשר לבשר ודם לעלות לשמים ולהדבק בשכינה, אותו שכתוב בו: 'ה' אלהיך אש אכלה') דברים ד, כד)? אלא מתחילת בריתו של עולם לא נתעסק הקב'ה אלא במטע

קרא עוד »

צהר תעשה לתיבה

צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה, וְאֶל-אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה, וּפֶתַח הַתֵּבָה, בְּצִדָּהּ תָּשִׂים; תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים,תַּעֲשֶׂהָ.

קרא עוד »

ברית עולם

ח. וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים אֶל נֹחַ וְאֶל בָּנָיו אִתּוֹ לֵאמֹר: ט. וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְאֶת זַרְעֲכֶם אַחֲרֵיכֶם: י. וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם בָּעוֹף בַּבְּהֵמָה וּבְכָל חַיַּת הָאָרֶץ אִתְּכֶם מִכֹּל יֹצְאֵי הַתֵּבָה לְכֹל חַיַּת הָאָרֶץ: יא. וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת

קרא עוד »

ויטע כרם

וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם:   רש"י לבראשית פרק ט', פסוק כ: ויטע כרם: כשנכנס לתיבה הכניס עמו זמורות ויחורי תאנים:

קרא עוד »

אז תתענג

אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ יְקֹוָק מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר: אָז תִּתְעַנַּג עַל יְקֹוָק וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל במותי בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי יְקֹוָק דִּבֵּר:

קרא עוד »

יעקב ופכים קטנים

יד וַיָּלֶן שָׁם, בַּלַּיְלָה הַהוּא; וַיִּקַּח מִן-הַבָּא בְיָדוֹ, מִנְחָה–לְעֵשָׂו אָחִיו כב וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה, עַל-פָּנָיו; וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה-הַהוּא, בַּמַּחֲנֶה כג וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא, וַיִּקַּח אֶת-שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת-שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו, וְאֶת-אַחַד עָשָׂר, יְלָדָיו; וַיַּעֲבֹר, אֵת מַעֲבַר יַבֹּק. כד וַיִּקָּחֵם–וַיַּעֲבִרֵם, אֶת-הַנָּחַל; וַיַּעֲבֵר, אֶת-אֲשֶׁר-לוֹ. כה וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר רש"י בראשית פרק לב פסוק כה

קרא עוד »

סוכות ופסולת

חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ: רש"י דברים פרק טז פסוק יג באספך – בזמן האסיף שאתה מכניס לבית פירות הקיץ. דבר אחר באספך מגרנך ומיקבך, למד שמסככין את הסוכה בפסולת גורן ויקב:

קרא עוד »

קיום המין לעד

בראשית פרק א פסוק יא וַיֹּאמֶר אלוקים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן רמב"ן בראשית פרק א פסוק יא ויאמר א-להים תדשא הארץ דשא – גזר שיהיה בתולדות הארץ כח הצומח ומוליד זרע כדי שיהיה המין קיים לעד:

קרא עוד »

איסור כלאיים-ומגון מינים

ויקרא פרק יט פסוק יט אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ: רמב"ן ויקרא פרק יט פסוק יט והטעם בכלאים, כי השם ברא המינים בעולם, בכל בעלי הנפשות בצמחים ובבעלי נפש התנועה, ונתן בהם כח התולדה שיתקיימו המינים בהם לעד כל זמן שירצה הוא יתברך

קרא עוד »

אז ירננו כל עצי היער

שִׁירוּ לַה'שִׁיר חָדָשׁ שִׁירוּ לַיקֹוָק כָּל הָאָרֶץ; יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ: יַעֲלֹז ש-די וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יָעַר: לִפְנֵי ה' כִּי בָא כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בֶּאֱמוּנָתוֹ

קרא עוד »

שמות לחיות

וַיִּצֶר ה’ א-להים מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם, לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה, הוּא שְׁמוֹ.  כ וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת, לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּלְכֹל, חַיַּת הַשָּׂדֶה; וּלְאָדָם, לֹא-מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ.

קרא עוד »

ותפתח האדמה את פיה

כו. וַיְדַבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם פֶּן תִּסָּפוּ בְּכָל חַטֹּאתָם: כז. וַיֵּעָלוּ מֵעַל מִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם מִסָּבִיב וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם: כח. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי יְ־הֹוָ־ה שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי לֹא מִלִּבִּי: כט.

קרא עוד »

בטחון מדומה

תהלים פרק מט פסוק ז הַבֹּטְחִים עַל חֵילָם וּבְרֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ: מדרש תהלים (בובר) מזמור מט דבר אחר הבוטחים על חילם. זה קרח ועדתו.

קרא עוד »

עושר שמור לבעליו

קהלת פרק ה פסוק יב יֵשׁ רָעָה חוֹלָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ: רש"י קהלת פרק ה פסוק יב עושר שמור לבעליו לרעתו – כעשרו של קרח שעל ידי כן נתגאה וירד לשאול:

קרא עוד »

לא תבערו אש

וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לַעֲשֹׂת אֹתָם שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיקֹוָק כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת: לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת:

קרא עוד »

דיני נזיקין מהתורה

לג וְכִי-יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי-יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל-שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר. לד בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו וְהַמֵּת יִהְיֶה-לּוֹ.

קרא עוד »

בארה של מרים

וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם: וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן: וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי יְקֹוָק: וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל יְקֹוָק אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ: וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ

קרא עוד »

שירת הבאר

אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ: בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה:

קרא עוד »

האזינו השמים

הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי: יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב:

קרא עוד »

מקווה ישראל

מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה' כָּל עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ יסורי וְסוּרַי בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים אֶת ה':

קרא עוד »

ותשחת הארץ

אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱ-לֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ: וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת: וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱ-לֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס: וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ: וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ

קרא עוד »

קהלת-האנושות, המחזוריות ושאלת משמעות הדברים

א דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם.  ב הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל.  ג מַה-יִּתְרוֹן לָאָדָם  בְּכָל-עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.  ד דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת.  ה וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְאֶל-מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם.  ו הוֹלֵךְ אֶל-דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל-צָפוֹן סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ וְעַל-סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ.  ז כָּל-הַנְּחָלִים הֹלְכִים

קרא עוד »

העמל והבניה של העולם – האם יש טעם?

ד הִגְדַּלְתִּי מַעֲשָׂי  בָּנִיתִי לִי בָּתִּים נָטַעְתִּי לִי כְּרָמִים.  ה עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כָּל-פֶּרִי.  ו עָשִׂיתִי לִי בְּרֵכוֹת מָיִם לְהַשְׁקוֹת מֵהֶם יַעַר צוֹמֵחַ עֵצִים.  ז קָנִיתִי עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וּבְנֵי-בַיִת הָיָה לִי גַּם מִקְנֶה בָקָר וָצֹאן הַרְבֵּה הָיָה לִי מִכֹּל שֶׁהָיוּ לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם.  ח כָּנַסְתִּי לִי גַּם-כֶּסֶף וְזָהָב וּסְגֻלַּת מְלָכִים וְהַמְּדִינוֹת עָשִׂיתִי

קרא עוד »

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ: עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם  

קרא עוד »

עליה ירוקה לרגל

וַהֲבִיאוֹתִים אֶל-הַר קָדְשִׁי, וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי…כִּי בֵיתִי, בֵּית-תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל-הָעַמִּים

קרא עוד »

גלובליזציה במגילה

וַיְהִי, בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ:  הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד-כּוּשׁ–שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה, מְדִינָה.  ב בַּיָּמִים, הָהֵם–כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, אֲשֶׁר, בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה.  ג בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ, לְמָלְכוֹ, עָשָׂה מִשְׁתֶּה, לְכָל-שָׂרָיו וַעֲבָדָיו:  חֵיל פָּרַס וּמָדַי, הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת–לְפָנָיו.  ד בְּהַרְאֹתוֹ, אֶת-עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, וְאֶת-יְקָר, תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ; יָמִים רַבִּים, שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם.  ה וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה, עָשָׂה הַמֶּלֶךְ

קרא עוד »

יחס לנשים במגילה

ט גַּם וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה, עָשְׂתָה מִשְׁתֵּה נָשִׁים–בֵּית, הַמַּלְכוּת, אֲשֶׁר, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.  י בַּיּוֹם, הַשְּׁבִיעִי, כְּטוֹב לֵב-הַמֶּלֶךְ, בַּיָּיִן–אָמַר לִמְהוּמָן בִּזְּתָא חַרְבוֹנָא בִּגְתָא וַאֲבַגְתָא, זֵתַר וְכַרְכַּס, שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים, הַמְשָׁרְתִים אֶת-פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.  יא לְהָבִיא אֶת-וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ–בְּכֶתֶר מַלְכוּת:  לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת-יָפְיָהּ, כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִיא.  יב וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי, לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר, בְּיַד הַסָּרִיסִים; וַיִּקְצֹף

קרא עוד »

יחס לנשים במגילה

טז וַיֹּאמֶר מומכן (מְמוּכָן), לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים, לֹא עַל-הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ, עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה:  כִּי עַל-כָּל-הַשָּׂרִים, וְעַל-כָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר, בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.  יז כִּי-יֵצֵא דְבַר-הַמַּלְכָּה עַל-כָּל-הַנָּשִׁים, לְהַבְזוֹת בַּעְלֵיהֶן בְּעֵינֵיהֶן:  בְּאָמְרָם, הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אָמַר לְהָבִיא אֶת-וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לְפָנָיו–וְלֹא-בָאָה.  יח וְהַיּוֹם הַזֶּה תֹּאמַרְנָה שָׂרוֹת פָּרַס-וּמָדַי, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת-דְּבַר הַמַּלְכָּה, לְכֹל, שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ; וּכְדַי, בִּזָּיוֹן וָקָצֶף.  יט אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, יֵצֵא

קרא עוד »

יחס לנשים במגילה

ב וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ–כִּי כֵּן יִמְלְאוּ, יְמֵי מְרוּקֵיהֶן:  שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, בְּשֶׁמֶן הַמֹּר, וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים, וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים.  יג וּבָזֶה, הַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל-הַמֶּלֶךְ–אֵת כָּל-אֲשֶׁר תֹּאמַר יִנָּתֵן לָהּ, לָבוֹא עִמָּהּ, מִבֵּית הַנָּשִׁים, עַד-בֵּית הַמֶּלֶךְ.  יד בָּעֶרֶב הִיא בָאָה, וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה אֶל-בֵּית הַנָּשִׁים שֵׁנִי, אֶל-יַד

קרא עוד »

כ וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי, אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל-כָּל-הַיְּהוּדִים, אֲשֶׁר בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ–הַקְּרוֹבִים, וְהָרְחוֹקִים.  כא לְקַיֵּם, עֲלֵיהֶם–לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר, וְאֵת יוֹם-חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ:  בְּכָל-שָׁנָה, וְשָׁנָה.  כב כַּיָּמִים, אֲשֶׁר-נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב; לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים…

קרא עוד »

יש ציווי לאכול

ראשית יש לדעת שיש ציווי לאכול! ויש לדעת מה מותר לאכול ומה אסור לאכול… וַיִּקַּח יְדֹוָד אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ:(טז) וַיְצַו יְדֹוָד אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל:(יז) וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת: פרק ג: (א)וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת

קרא עוד »

לאחר נח- בירור מחדש על מה אוכלים

עם ההתחדשות האנושית לאחר המבול, קיים בירור מחודש על האכילה: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ:(ב) וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ:(ג) כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם

קרא עוד »

ההיסטוריה הישראלית מתחילה בחוסר אוכל

בימי אברהם אבינו: וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה:(י) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ:   בימי יצחק אבינו: בראשית פרק כו (א) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה:(ב) וַיֵּרָא אֵלָיו יְדֹוָד וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר

קרא עוד »

אכילה של תאווה גורמת לעצבות

א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה אִם יְדֹוָד לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ אִם יְדֹוָד לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר: (ב) שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם מְאַחֲרֵי שֶׁבֶת אֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנא.

קרא עוד »

כאשר יצא מבטן אימו

כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא וּמְאוּמָה לֹא יִשָּׂא בַעֲמָלוֹ שֶׁיֹּלֵךְ בְּיָדוֹ:

קרא עוד »

מנוחה היכולת להרפות ולעצור

א וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל-צְבָאָם. ב וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. ג וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ  כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת.

קרא עוד »

ההימנעות ממלאכה כמזכירה מעשה בראשית

זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵשֶת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְבִיעִי שַבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶר בִּשְעָרֶיךָ. כִּי שֵשֶת יָמִים עָשָה ה' אֶת הַשָּמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּבָּת וַיְקַדְּשֵהוּ

קרא עוד »

השבת כיום חירות ומנוחה

שָׁמוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהיךָ.  יב שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ.  יג וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהיךָ: לֹא תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ-וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל-בְּהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ – לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ.  יד וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹהיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה; עַל-כֵּן צִוְּךָ

קרא עוד »

מצוות השמיטה

א וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר.  ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם–וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַה'  ג שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ.  ד וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ–שַׁבָּת, לַה':  שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר.  ה אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר, וְאֶת-עִנְּבֵי

קרא עוד »

בהמה רבה

ויאמר ה': אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו, ולא גִדלתו, שבן לילה היה ובן לילה אבד, ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה, אשר יש בה הרבה משתים עשרה רִבּו אדם, אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו, ובהמה רבה?

קרא עוד »

מצוות פריקה

"כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאו,ֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ ? עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּו"ֹ: ס

קרא עוד »

איסור אכילת אבר מן החי

בראשית פרק ט פסוק א ופסוק ד "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם… אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ, לֹא תֹאכֵלוּ:" דברים פרק יב פסוק כג "רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר:"

קרא עוד »

מצוות שילוח הקן

כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים, לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים: שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָך,ְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים: ס

קרא עוד »

ראש השנה

ויקרא כ"ג, כד-כה :בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא-קֹדֶשׁ. כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה'. במדבר כ"ט א: וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם. תהילים פא, ד-ה: תקעו בחודש שופר,בכסה ליום חגנו. כי חוק לישראל הוא משפט לאלוהי יעקב

קרא עוד »

סוכות בנביאים

בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת-סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת-פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם.  יב לְמַעַן יִירְשׁוּ אֶת-שְׁאֵרִית אֱדוֹם וְכָל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר-נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם  נְאֻם- ה' עֹשֶׂה זֹּאת.  {פ} יג הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם-ה' וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל-הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה.  יד וְשַׁבְתִּי אֶת-שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים

קרא עוד »

למטר השמים תשתה מים

י כִּי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ–לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא, אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם:  אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת-זַרְעֲךָ, וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק.  יא וְהָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ–אֶרֶץ הָרִים, וּבְקָעֹת; לִמְטַר הַשָּׁמַיִם, תִּשְׁתֶּה-מָּיִם.  יב אֶרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ:  תָּמִיד, עֵינֵי ה' אֱלֹקיךָ בָּהּ–מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה.  {ס} יג וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֹעתַי, אֲשֶׁר אָנֹכִי

קרא עוד »

ונתתי גשמכם בעתם

ג אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְוֹשתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם.  ד וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ.  ה וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע; וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם.  ו וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ…

קרא עוד »

בל תשחית את עצה

כִּי-תָצוּר אֶל-עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, לֹא-תַשְׁחִית אֶת-עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן–כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת:  כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר.  כ רַק עֵץ אֲשֶׁר-תֵּדַע, כִּי-לֹא-עֵץ מַאֲכָל הוּא–אֹתוֹ תַשְׁחִית, וְכָרָתָּ; וּבָנִיתָ מָצוֹר, עַל-הָעִיר אֲשֶׁר-הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה–עַד רִדְתָּהּ

קרא עוד »

רק הדם, לא תאכלו

טו רק בכל-אוות נפשך תזבח ואכלת בשר, כברכת יהוה אלוהיך אשר נתן-לך–בכל-שעריך; הטמא והטהור יאכלנו, כצבי וכאייל. טז רק הדם, לא תאכלו: על-הארץ תשפכנו, כמים… כג רק חזק, לבלתי אכול הדם, כי הדם, הוא הנפש; ולא-תאכל הנפש, עם-הבשר. כד לא, תאכלנו: על-הארץ תשפכנו, כמים. כה לא, תאכלנו–למען ייטב לך ולבניך אחריך, כי-תעשה הישר בעיני יהוה.

קרא עוד »

ולא תחמוד

יז וְלֹא תַחְמֹד, אֵשֶׁת רֵעֶךָ;  {ס}  וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ, שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל, אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.  {ס}

קרא עוד »

שלוש שנים לא יאכל

"וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שלוש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל: ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה' ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו אני ה' אלוהיכם"

קרא עוד »

תכנון עירוני- חגורות ירוקות

וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה, בְּעַרְבֹת מוֹאָב, עַל-יַרְדֵּן יְרֵחוֹ, לֵאמֹר.  ב צַו, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְנָתְנוּ לַלְוִיִּם מִנַּחֲלַת אֲחֻזָּתָם, עָרִים לָשָׁבֶת; וּמִגְרָשׁ, לֶעָרִים סְבִיבֹתֵיהֶם, תִּתְּנוּ, לַלְוִיִּם.  ג וְהָיוּ הֶעָרִים לָהֶם, לָשָׁבֶת; וּמִגְרְשֵׁיהֶם, יִהְיוּ לִבְהֶמְתָּם וְלִרְכֻשָׁם, וּלְכֹל, חַיָּתָם.  ד וּמִגְרְשֵׁי, הֶעָרִים, אֲשֶׁר תִּתְּנוּ, לַלְוִיִּם–מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה, אֶלֶף אַמָּה סָבִיב.  ה וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר, אֶת-פְּאַת-קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת-פְּאַת-נֶגֶב אַלְפַּיִם בָּאַמָּה

קרא עוד »

ועשית מעקה

" כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא-תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי-יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ"

קרא עוד »

אל תיראי אדמה

[כא] אַל-תִּירְאִי אֲדָמָה גִּילִי וּשְׂמָחִי כִּי-הִגְדִּיל ה' לַעֲשׁוֹת [כב] אַל-תִּירְאוּ בַּהֲמוֹת שָׂדַי כִּי דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר כִּי-עֵץ נָשָׁא פִרְיוֹ תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם [כג] וּבְנֵי צִיּוֹן גִּילוּ וְשִׂמְחוּ בַּה' אֱלֹהֵיכֶם כִּי-נָתַן לָכֶם אֶת-הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן [כד] וּמָלְאוּ הַגֳּרָנוֹת בָּר וְהֵשִׁיקוּ הַיְקָבִים תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר [כה] וְשִׁלַּמְתִּי לָכֶם אֶת-הַשָּׁנִים אֲשֶׁר אָכַל הָאַרְבֶּה

קרא עוד »

ברכי נפשי

א בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת-ה' ה' אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד; הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ. ב עֹטֶה-אוֹר כַּשַּׂלְמָה; נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה. ג הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו הַשָּׂם-עָבִים רְכוּבוֹ; הַמְהַלֵּךְ עַל-כַּנְפֵי-רוּחַ. ד עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת; מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט. ה יָסַד-אֶרֶץ עַל-מְכוֹנֶיהָ; בַּל-תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד. ו תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ; עַל-הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם. ז מִן-גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן; מִן-קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן. ח יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ

קרא עוד »

התהוות העולם

א בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ: ב וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם: ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי-אוֹר וַיְהִי-אוֹר:

קרא עוד »

בריאת האדם בראשית ב

ד אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, בְּהִבָּרְאָם:  בְּיוֹם, עֲשׂוֹת ה' אֱלֹקים–אֶרֶץ וְשָׁמָיִם.  ה וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה, טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ, וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, טֶרֶם יִצְמָח:  כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹקים, עַל-הָאָרֶץ, וְאָדָם אַיִן, לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה.  ו וְאֵד, יַעֲלֶה מִן-הָאָרֶץ, וְהִשְׁקָה, אֶת-כָּל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.  ז וַיִּיצֶר ה' אֱלֹקים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה.  ח

קרא עוד »

קהלת – העמל והבניה של העולם – האם יש טעם?

ד הִגְדַּלְתִּי מַעֲשָׂי  בָּנִיתִי לִי בָּתִּים נָטַעְתִּי לִי כְּרָמִים.  ה עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כָּל-פֶּרִי.  ו עָשִׂיתִי לִי בְּרֵכוֹת מָיִם לְהַשְׁקוֹת מֵהֶם יַעַר צוֹמֵחַ עֵצִים.  ז קָנִיתִי עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וּבְנֵי-בַיִת הָיָה לִי גַּם מִקְנֶה בָקָר וָצֹאן הַרְבֵּה הָיָה לִי מִכֹּל שֶׁהָיוּ לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם.  ח כָּנַסְתִּי לִי גַּם-כֶּסֶף וְזָהָב וּסְגֻלַּת מְלָכִים וְהַמְּדִינוֹת עָשִׂיתִי

קרא עוד »

ויכלו השמים והארץ

"יום השישי. ויכֻלוּ השמים והארץ, וכל צבאם. ויכל אלוהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה. ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו, כי בו שבת מכל מלאכתו, אשר ברא אלוהים לעשות" (בראשית ב', א'-ג')

קרא עוד »

זכור את יום השבת

זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵשֶת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְבִיעִי שַבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶר בִּשְעָרֶיךָ. כִּי שֵשֶת יָמִים עָשָה ה' אֶת הַשָּמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּבָּת וַיְקַדְּשֵהוּ

קרא עוד »

שמור את יום השבת

שָׁמוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ.  וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי–שַׁבָּת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ:  לֹא תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ-וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל-בְּהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ— לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ, כָּמוֹךָ. וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה; עַל-כֵּן, צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַעֲשׂוֹת, אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת.

קרא עוד »

ובשנה השביעית שבת שבתון

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַיהוָה. שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ,  ְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ, וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ–שַׁבָּת, לַיהוָה. שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר.  אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר, וְאֶת-עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר:  שְׁנַת

קרא עוד »

מגדל בבל

א וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים. ב וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. ג וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר. ד וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם: פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ. ה וַיֵּרֶד יְהוָה, לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ,

קרא עוד »

בריאת האדם בראשית א

א בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹקים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ… כד וַיֹּאמֶר אֱלֹקים, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ-אֶרֶץ, לְמִינָהּ; וַיְהִי-כֵן.  כה וַיַּעַשׂ אֱלֹקים אֶת-חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ, וְאֶת-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְאֵת כָּל-רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹקים, כִּי-טוֹב.  כו וַיֹּאמֶר אֱלֹקים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ.  כז וַיִּבְרָא

קרא עוד »

לעבדה ולשמרה

ד אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, בְּהִבָּרְאָם:  בְּיוֹם, עֲשׂוֹת ה’אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם.  ה וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה, טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ, וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, טֶרֶם יִצְמָח:  כִּי לֹא הִמְטִיר ה’אֱלֹהִים, עַל-הָאָרֶץ, וְאָדָם אַיִן, לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה.  ו וְאֵד, יַעֲלֶה מִן-הָאָרֶץ, וְהִשְׁקָה, אֶת-כָּל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.  ז וַיִּיצֶר ה’אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה.  ח וַיִּטַּע ה’אֱלֹהִים,

קרא עוד »

על חג הסוכות בתורה

מקור א' וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת וְעַרְבֵי-נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים.  מא וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה' שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה  חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ.  מב בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל-הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת.  מג לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם

קרא עוד »

שמיטה דיגיטלית

שמיטה דיגיטלית ד"ר נדב ש. ברמן מצוות השמיטה היא מן המצוות שבמשך שנים רבות נראו ליהודים רבים כרחוקות מן העין. למי שאינם גרים במדינת ישראל ובארץ ישראל, עד היום עשויה השמיטה להיראות ככזו, לאור היותה 'מצווה התלויה בארץ'. עם חידוש המפעל הציוני, ניטשו ויכוחים לגבי היתר-השמיטה, והאם לצורך קיום היישוב מותר לעבד את השדות בשנת שמיטה.

קרא עוד »

לא נשכח וכן נסלח: על סליחה כשמיטת חובות

  לא נשכח וכן נסלח: על סליחה כשמיטת חובות על בועת החובות ההיסטוריים בכלכלת האשמה הישראלית ועל האפשרות להתמודד איתה באמצעות שמיטה שחר פישר "לא נשכח ולא נסלח", הססמא הישראלית שהולכת ומוצמדת לעוד ועוד מקרים בעברנו שלנו, היא היפוכה של "לא תקם ולא תטור", המצווה המקשרת בויקרא י"ט בין "לא תשנא את אחיך בלבבך" לבין

קרא עוד »

שמיטה ברמת הנדיב

שמיטה ברמת הנדיב גמא שפר בגני רמת הנדיב נשתלים בכל שנה כחמישים אלף פרחים עונתיים ואלפי שיחים ועצים. הגנים ופארק הטבע לזכר הברון רוטשילד ואשתו עדה משתרעים על פני חמשת אלפים דונם, ובהם מבקרים שש מאות אלף מטיילים מידי שנה. הגנים והפארק יחד, יוצרים נוף המשלב בין גן אירופי אסתטי ופורח כל השנה, לצד חורש

קרא עוד »

שמיטה ישראלית כמשבר יזום

שמיטה ישראלית התמודדות עומק מחזורית המבוססת על יצירת משבר יזום אביב בריגר ועמוס כץ עם תחילת המעבר שלנו בחזרה ממשבר הקורונה, לחיים שאותם אנו מכנים כנורמליים, עולות להן שתי תחושות. לצד הרצון לחזור לחיים התוססים, הדינאמיים והתובעניים של השגרה, ישנה גם תחושת אובדן או פספוס של מספר איכויות שרק אסון בסדר גודל של מגפה גלובלית

קרא עוד »

משמעות מצוות השמיטה והפרוזבול

משמעות מצוות השמיטה והפרוזבול  למול מערכת האשראי, השוק אפור והבנקאות המודרנית הרב קובי וייס ועו"ד בקי כהן  "אמרת עוני – אמרת חובות" כאשר חושבים על עוני ומשפחות החיות בעוני, מזכירים בעיקר מחסור במזון, קצבאות זעומות ומצוקת הדיור. לא מדברים על אחד הגורמים המרכזיים המתלווים לחיים אלו ומקשים במיוחד על יציאה מהעוני: חובות. לרוב המשפחות מהמעמד

קרא עוד »

על 'שעת שמיטה' – שעות של חסד

'שעת שמיטה' – שעות של חסד   חגית ברטוב ראשית, אנחנו מודים לרב רימון על הרעיון הנפלא ועל השותפות. השמיטה היא אחד הרעיונות הרדיקליים ביותר מבחינה חברתית וכלכלית שנתנה לנו התורה, אחת לשבע שנים – לשמוט את מה שמבטיח לנו פרנסה ויציבות כלכלית – האדמה, השדות. ולאפשר לכל מי שרוצה – לבוא וליטול את כל

קרא עוד »

בסוד השמיטה

בסוד השמיטה הרב ד"ר יוחאי רודיק   שנת השמיטה ה'תשפ"ב מהווה הזדמנות לכל אחד ואחת מאיתנו להפנים ולקיים רעיונות מגוונים העומדים בתשתית שנה זו: היבטים דתיים, חברתיים, סביבתיים, מתוך חיבור עמוק לעולם הטבע, אישיים ובעיקר חינוך למידות טובות של נתינה ודאגה לזולת. הימנעות החקלאי מעיבוד אדמתו מאפשרת לו להתפנות להעצמת עולמו הרוחני ועיסוק בתורת ישראל ומורשת

קרא עוד »

שנת השמיטה כמודל של משמריות יהודית

"לעבדה ולשמרה" אחת לשבע שנים   שנת השמיטה כמודל  של "משמריות" יהודית עינט קרמר   וַיִּקַּח ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמרה" (בראשית ב 15)   תיאורי בריאת האדם בספר בראשית מהווים בסיס לתפיסת עולם אקו-תיאולוגית (סביבתית-דתית) הנקראת Stewardship, או בתרגומה העברי "משמריות". תפיסה זו נוגעת במערכת היחסים בין המין האנושי, האל ועולם הטבע,

קרא עוד »

הרהורי ההר (קטעי יומן מתוך תהליך עבודה)

  הרהורי ההר (קטעי יומן מתוך תהליך עבודה)   נעמה שקד       מיכה ג, יב – ד, ג צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר   וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יִהְיֶה הַר בֵּית יהוה נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא הוּא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ עָלָיו עַמִּים… וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשְׂאוּ גּוֹי

קרא עוד »

הר

מערך הדרכה בנושא "הר". מתאים למטיילים לבד או בקבוצה. לעולים בהר וליורדים בהר. מתוך תכנית "מעיין ולב" – תכנית שוטטות בית מדרשית של טבע עברי.

קרא עוד »

הסביבה והסביבה הדתית

היחס בעולם היהודי הדתי לתנועה הירוקה נע בין שתי גישות הפוכות: גישה הסוברת שמדובר בהתנגשות חזיתית מול גישה הטוענת להלימה מלאה בין יהדות וקיימות. אך בתווך אפשר להציע גישה שלישית: חרף העובדה שהלימה בין מקורות היהדות לסוגיות הסביבה היא מלאכותית ומאולצת, יש לה חשיבות בהצעת קריאות כיוון רעיוניות ועקרוניות. מסד לחשיבה סביבתית־יהודית חדשה

קרא עוד »

המשבר הסביבתי

לקראת תקופת בין המצרים, ימים של חורבן ותיקון, מובאים מספר סרטונים ומאמרים העוסקים במשבר הסביבתי וניסיונות לתקנו

קרא עוד »

מרור כורך- כוחו של הטבע הארצישראלי

סיפור חסידי ידוע מתאר זוג קבצנים, יהודי וגוי, המזמינים עצמם אל שולחן הסדר, על מנת ליהנות משפע המאכלים. הגוי יושב ליד השולחן, ומגלה לצערו, כי במקום להגיש את האוכל פוצחים בני הבית בקריאת מסכת ארוכה כאורך הגלות, עליה הם גם דנים בהתלהבות רבה. לבסוף, כשהוא כבר כמעט מתעלף מרעב, מוגשת מנה לשולחן, מנה שהוא מסתער

קרא עוד »

על צמחים ואנשים

הכותבת מספרת כיצד בפעם הבאה כשנרוץ לרופא שלנו אולי כדאי לעצור רגע בגינה /שדה בור ליד הבית קודם. שם נושאים הצמחים הקרובים למקום מגורינו את כוחות הריפוי החזקים ביותר עבורינו

קרא עוד »

קבלת שבת משפחות

פעילות משפחות או לקבוצה מיועדת לקבלת שבת
לאווירה של התחלת השבת
מרפים אט אט מכל האחיזות שאחזנו במהלך השבוע

קרא עוד »

מבריחי השממה

מאז ומתמיד לא הצלחתי להבין את האובססיה הזאת להפרחת השממה, יתרה מזו, בכל פעם ששמעתי את המשפט הזה הבטתי מהחלון החוצה לבדוק, והעיר, על שלל אנשיה וחייה היתה שם, נוכחת כתמיד

קרא עוד »

בית ספר- מטע

בית הספר האמיתי של ילדותי היה מטע התמרים בקיבוץ. כל שבוע לימודים היינו מקדישים לפחות 4 שעות עבודה בענף. בחופשות היה הענף למרכז חיינו בימי עבודה רבים וארוכים. לא פעם נשאלתי- איפה למדת? התשובה הרשמית היא ביה"ס המשותף בשדה אליהו, התשובה האמיתית היא ב"בית ספר מטע" -בענף התמרים. מה למדתי בבית הספר הזה? אחריות. העבודה

קרא עוד »

בשר בשבת תענוג

צמחונות ויהדות לא הולכות יחד, תשאלו (כמעט) כל אדם דתי. לשיחה על צמחונות עם אנשים דתיים יש תבנית קבועה קודם כל מצטטים את המדרשים המראים שאדם הראשון בגן עדן היה צמחוני וכדומה ואז באופן כמעט אוטומטי עולה השאלה ומה עם עונג שבת? הרי יש מצווה לאכול בשר בשבת. במילים אחרות, תורה וצמחונות אכן יכולים ללכת

קרא עוד »

בל תשחית

שיעור לקראת ט"ו בשבט העוסק בציווי 'בל תשחית'. הלימוד עובר מהפסוק בתורה והדיון הקונקרטי על האיסור לפגוע בסביבה שלא לצורך, אל השלכותיה של ההשחתה – הן על העולם והן על נפש המשחית.

קרא עוד »

יתרון ארץ – אדם וסביבה

המדרשים דנים בשאלת היחס והעמדה של האדם כלפי סביבתו והטבע. במרכז המאבק של האדם בטבע בנסיון להשתלט עליו, להבינו ולנצל אותו לצרכיו. המדרשים מעלים שאלות אודות היכולת האנושית, היחס הרצוי לטבע ולסביבה והסכנות שבמאבק זה.

קרא עוד »

את הגשם תן רק בעיתו

התפילה היהודית לגשם מבקשת שהגשמים שירדו יהיו לברכה ולא לקללה. הגשם יכול להיות ברכה, אך גם יכול להוביל להרס ואסון. נבחן את הקשר המורכב של בני האדם עם הגשם, ונראה כיצד יכולים מקורות יהודיים לסייע לנו להתחבר אל הגשם והסביבה.

קרא עוד »

תורה ירוקה

חיים בעולם המודרני באופן מאוזן עם הטבע הוא אתגר לא פשוט, אך היהדות מציעה מגוון פתרונות שעשויים
להפתיע אותנו. מה המשמעות של השילוב בין יהדות לאיכות הסביבה? היחידה כוללת צפייה בסרטון ELI

קרא עוד »

רפואה או טבע?

יחידה זו בוחנת את המתח במקורות היהודיים בין הקב"ה כבורא ומרפא לבין הרפואה האנושית. האם "לא טבעי"
להתערב בטבע ולערוך בו שינויים?

קרא עוד »

עת לטעת

הנטיעה והזריעה הם ליבם של החקלאות והגינון. הנטיעה היא גם מטאפורה בסיסית לתכנון והשקעה לטווח רחוק.
נבחן את משמעות הנטיעה בחיים היהודיים.

קרא עוד »

הוו זהירים בנטיעות

חלק א- הקדמה בלימוד המשותף נעסוק ברעיון יהודי עתיק יומין, שהוא גם הבסיס לתפיסת העולם של הקיימות – פעילות בהווה מתוך דאגה לדורות הבאים.  עוד לפני קריאת המקורות  בואו נכיר זה את זה בדרך קצת אחרת  – כל אחד יגיד את שמו ומשהו שיש לו  "בשפע" – זמן, ידע בתחום מסוים, חברים או כל רעיון

קרא עוד »

המלך בשדה

תנועה יהודית חדשה-ישנה מעבר לים לפני כחודשיים זכיתי להשתתף באירוע המכונן של רשת JOFEE  (Jewish outdoor, food & (environmental education , שהתקיים במרכז כנסים בטבע, בלב ארצות הברית.  במשך שלושה ימים למדנו טקסטים על הדברים שקורים לנו בדרך כעם, למן הקריאה הידועה "לך לך" ועד ימינו, הכרנו וחקרנו מיזמים כדוגמת גינות קהילתיות של בתי כנסת

קרא עוד »

גשר אקולוגי

נכון, סוללים כבישים, חניון, 'שלמת בטון ומלט' עלתה לנו לראש.. ועברה את הגבול, גבול הטעם הטוב, גבול הבר. חיות נלכדות בצד אחד של הכביש, אנחנו נלכדים בצד אחד של הכביש, ואיך נצא אל הטבע כשהישוב כל כך מוגדר ומגודר? אבל לפחות גם לומדים לקחים. ובכבישי הארץ חדשים-כישנים התווסף לנו גם אלמנט תכנוני חדשני: גשרים אקולוגים!

קרא עוד »

מחזון למעשה

נבחן את נקודת החיסרון האישית שלנו, וננסה לזהות את החיסרון החברתי או הסביבתי המוביל אותנו לעשייה בעולם.

קרא עוד »

על הפליאה

בחברותות 1. כל אחד מהמשתתפים ישתף את חבריו בפעם אחת שהוא חווה פליאה או התפעלות 2. קראו ביחד את שני השירים הבאים :         א. כיצד השירים הללו גרמו לכם להרגיש?          ב. אילו ביטויים מתחום הדת משולבים בשירים אלו ? מדוע לדעתכם נזקקו המשוררים למילים מ"תחום הדת" לתיאור

קרא עוד »

לצאת לטבע, לדעת להשתחרר

אחד המאפיינים היפים של חגי ישראל הוא היותם רב־שכבתיים. כל חג מתחיל מהחיבור לטבע, לאדמה, לעונה החקלאית שבה הוא חל. לרובד הטבעי־חקלאי מצטרף הרובד המיוחד לישראל – הזיכרון הלאומי שאותו אנו מציינים, וכמובן  שורת ההלכות, המצוות והמנהגים הנהוגים בחג זה.   החיבור בין החג ובין העונה הוא מקסים, ומאפשר למהות החג להגיע אלינו בדרך בלתי אמצעית

קרא עוד »

שמיטה בגנים ובכיתות א-ב

הצעות לפעילות במסגרות החינוך שהמוקד בהן הוא ‘שמיטה סמלית’ וכן
הפניות לאתרים היכולים להעשיר את הידע והעשייה החינוכית.
התכנים מיועדים לילדי וילדות גן וכתות היסוד א’-ב’.

קרא עוד »

שמיטת כספים- מה לוקחים איתנו?

  אחת לשבע שנים מבקשת התורה שהחברה כולה תעשה מעין הפסקה, לקיחת נשימה ארוכה, זמן איכותי לחזרה אל עצמיותה האנושית והמוסרית. בשלוש פרשיות תמציתיות אבל נוקבות להפליא התורה משרטטת את מצוות שנת השמיטה ואת שורשיהן הקיומיות: שמות פרק כג, י–יא וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ יְִתְרָם

קרא עוד »

אדם וטבע

יחסי הגומלין בין האדם לטבע עפ"י הציווי האלוקי "לעבדה ולשמרה" והמשמעות הנוספת שמעניקה שנת השמיטה לקשר ההדוק בין אדם לאדמה.

קרא עוד »

שמיטה על מה ולמה

מצוות שנת השמיטה הן מהקשות ביותר לקיום, הן בתקופה העתיקה והן הימינו אנו. לכן מתעוררים סביב קיומה פולמוסים שונים, ולכן גם הרבו חכמים להציע לה הסברים וטעמים.
בדף הלימוד המצורף כאן תמצאו לקט מדבריהם של הוגים שונים המצביעים על הטעמים החברתיים של חוקי השמיטה והיובל.
ניתן להשתמש בדף כפי שהוא או לבחור מתוכו את המקורות המתאימים ללומדים

קרא עוד »

גיבורי כח עושי דברו

המדרש מכנה את החקלאים שומרי השמיטה 'גיבורים'. הם נדרשים להימנע מהפקת רווחים משדותיהם ולראות כיצד נכסיהם הופכים הפקר וכל אדם או חיה יכול לבוא ולאכול מפירות הגדלים בשדות

קרא עוד »

שמיטה ישראלית- התנערות או התעוררות

  א. במאמרו "השמיטה איננה סוציאלית" עמד הרב ישראל רוזן על הסכנה שהוא רואה ב"שמיטה הישראלית". הוא הזהיר "מפני התנערות מקיום מצוותיה של תורה ודבקות רק בערכים ובהשראה אסוציאטיבית, כפי שרווח לא מעט בהגותן של התנועות הלא-אורתודוקסיות, ולאחרונה גם בזרם המכונה "יהדות ללא מחויבות"." למרות הערכתי למאמץ שמשקיע הרב רוזן בהגנה על קדושת התורה ומצוותיה,

קרא עוד »

שמיטה ישראלית

שמיטה ישראלית כבר זמן רב שקיימת תחושה כי שמירת כשרות בלבלה אותנו. במקום לדבר על זכות השמיטה, ועל המצוה לאכול את פירותיה הקדושים, הרבנויות מציינות על המוצרים "ללא חשש שמיטה" כאילו השמיטה היא עבירה או איסור. לשמיטה  יש הרבה פנים: פנים סוציאליות: "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה: לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך". במשך

קרא עוד »

שמיטה ישראלית- דבקות במשימה לאור המטרה

  בפרשת בהעלותך כתב הרב רוזן כנגד יוזמות "שמיטה ישראלית" וטען שיוזמה זו אין לה  'דבר עם הלכות שנת השמיטה'. בתגובה זו ברצוני לטעון ששמירה קפדנית על הלכות השמיטה ללא עיסוק במטרות השמיטה החברתיות והאקולוגיות יהוו החטאה של שנת השמיטה. הערך הראשון במסמך רוח צה"ל  הוא  "דבקות במשימה לאור המטרה". כאשר מפקד בצה"ל מקבל פקודה

קרא עוד »

הכנה לשמיטה בבית ובגינות הפרטיות

נאמר בתורה (פרשת בהר, ספר ויקרא פרק כ"ה) "…דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה'. שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך ואספת את תבואתה. ובשנה השביעת שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה'. שדך לא תזרע, וכרמך לא תזמור, את ספיח קצירך לא

קרא עוד »

שמיטה בנתיב לקיימות

פרשת בהר פותחת במצווה שיש לקיים עם הכניסה לארץ. יש מצוות נוספות מסוג זה, הקשורות לסביבה (ונטעתם כל עץ מאכל…); לסדר החברתי (מינוי מלך); לכלכלה (שמיטת כספים) ותוחלתן יצירת חברה בריאה בארץ בריאה. פרשתנו פותחת במצוות שמיטה: "…שש שנים תזרע שדך… ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ, שבת לה'…".  קיימות (sustainability) היא גישה כוללנית (holistic)

קרא עוד »

מיזם הפקרת שעות

בשנת השמיטה צריכים לעסוק בנתינה באופן מיוחד. השמיטה איננה רק ערך סוציאלי. יש תוספת מרשימה ומיוחדת בשמיטה. בשמיטה כולם נותנים וכולם מקבלים!

קרא עוד »

צו השמיטה הוא צו השעה – לדמיין את דרכנו לעולם טוב יותר

בשנה האחרונה, אנו עדים להתעוררות אדירה של עניין ברעיון השמיטה, והפוטנציאל הגלום בו לעשייה חברתית וסביבתית. הרעיון של שנת שמיטה כל שבע שנים בעצם אומר שמפסיקים את המירוץ, את אורח החיים המבוסס על צבירת הון ורכוש. אנו מחזקים את הקהילה ואתההון החברתי על מנת לחיות ולשגשג ביחד בשנה הזאת, שנה שאסור לגדל בה אוכל למטרות

קרא עוד »

שמיטה ישראלית – אתגרים חברתיים ויוזמות מבורכות

פרשת השבוע פותחת במצוות  השמיטה והיובל וכך נאמר: 'דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'.  שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר: אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא

קרא עוד »

למען נשכיל לשבת בצוותא על האדמה

את מצות השמיטה שנזכה לקיים בשנה הבאה עלינו לטובה הגדיר האברבנאל בפרשתנו כמצוה יסודית שיש בה את עיקרי יסודות האמונה. חינוכו של האדם לאמונה וביטחון וקבלת עול מלכות שמים מעלים את האדם לדרגת אהבה ודבקות בקדוש ברוך הוא, שהרי זו שבת לה'. אך גוונים נוספים יש במצוה זו, הפסקת העסקים הגשמיים והגברת הרוחניים גורמים לידי

קרא עוד »

משמיטה לצמיחה – משמיטת כספים לצמיחה כלכלית

פרשת 'בהר' עוסקת (כמעט) כולה בעניינים המכונים במחוזותינו 'חברתיים' ו'כלכליים'. מצוות השמיטה והיובל המאכלסות את חציה הראשון של הפרשה נוגעות באופן ישיר בחקלאות (שמיטה) ובפערי המעמדות הכלכליים שנוצרו במשך חמישים שנים בחברה. בשנת היובל חוזרים לנקודת ההתחלה ומאפשרים הזדמנות שווה לצאצאי אלה שעמדו בקו ההתחלה יובל שנים קודם לכן, בבחינת אבות אכלו בוסר, אבל שיני

קרא עוד »

שנת השמיטה – שנה של משפחה וקהילה

פרשת בהר הינה למעשה הפרשה המרכזית בתורה בה מוזכרת מצוות השמיטה והיובל. השמיטה מופיעה בקצרה בספר שמות (פרק כ"ג) ובנוסף מופיעה מצוות שמיטת כספים בספר דברים (פרק ט"ו). למרות החזרות, התורה משתמשת בביטויים שונים לתאר את המצווה. הן בספר שמות והן בספר דברים, משתמשת התורה במושג שמיטה. " וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ", " מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים

קרא עוד »

הכנות לשנת השמיטה בעיר

השמיטה אשר אמורה היתה לייצג חזון לחברה אידיאלית, שנה של צדק מוסר וקדושה, הפכה למושג מאיים ולסעיף מפחיד בהלכות כשרות. על מוצרים רבים מצוין "ללא חשש שביעית". במקום שהשביעית תהווה אתגר מלא ערכים, שמצוה לאכול מפירותיה, היא הפכה לדבר מסוכן ומפחיד שיש להימנע ממנו. לנו הרבנים חלק באשמה בכך שהציבור הכללי אינו יודע כמעט דבר

קרא עוד »

תנוח, תחלק, תניח

חברה שמאמצת את הרכוש ככלי הערכה חד-ממדי מסתכנת באובדן צלמה. השמיטה היא גורם מאזן: שש שנים תעבוד, תצבור, תנצל; בשנה השביעית תצמצם את עצמך – ובכך תיצור מרווח לנוכחות אנושית של האחר, חלש או מוחלש

קרא עוד »

השמיטה כגלות בארץ ישראל

קדושה ומוסריות | הרב שג"רשיח לשבת בהר-בחוקותי  שאלת רש"י בתחילת הפרשה ידועה, וכבר הפכה למטבע לשון. 'מה עניין שמיטה אצל הר סיני, והלא כל המצוות נאמרו מסיני? אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני – אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני, כך שנויה בתורת כהנים'. ואמנם ישנו ניגוד מובנה בין הר סיני לשמיטה. האחרונה

קרא עוד »

כי האדם עץ השדה

איזה מין עץ אתם?
אנחנו מזמינים אתכם ללימוד קצר. בחרו אחד מן העצים המצורפים, שאתם מרגישים חיבור מיוחד אליו.

קרא עוד »

האש והעצים

 ממרומי הכרמל המטלטל בין ירוק לשחור אני שומע את זעקת האילנות. זעקתם מפני האש לא החלה בשריפה הנוראה שאירעה בימי החנוכה דהשתא, אלא ימיה כימי האדם. "בשעה שכורתין אילן שעושה פרי – קולו הולך ומסוף העולם ועד סופו", למדנו בפרקי דרבי אליעזר (לד). הקול הזה אינו הולך רק מקצה העולם ועד קצהו השני מבחינת מרחב

קרא עוד »

צדקה וגמילות חסדים

צדקה וגמילות חסדים    בזמן גזרות הרומאים שאסרו על לימוד התורה, לא הסכים רבי חנינא ללמד בסתר, אלא לימד תורה בגלוי ונתפס. ובכ"ז בסיוון הוצא להורג בשריפה על ידי הקיסר לופינוס כאחד מעשרה הרוגי מלכות (תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י"ח, א'; טור, אורח חיים סימן תקפ).הגמרא מתארת כי גופו נעטף בזמורות עץ והוא

קרא עוד »

המלך בשדה

מצאתי קצה בריזה, מצאתי התחלה של שביל עיזים, מצאתי שדווקא בתוך-אבל ממש בתוך, כמו שרק חופש גדול יכול להצליל אותנו דווקא כאן מסתתר המלך.

קרא עוד »

אקו- כשרות

בעשרים השנים האחרונות קמו א/נשים, בעיקר בארה"ב, שמבקשים להגדיר את הכשרות בצורה התואמת יותר את ערכי הקיימות

קרא עוד »

ערכים בשנת השמיטה

בואו ללמוד על החשיבות הערכית של מצוות השמיטה, על הכוח של המצווה לחזק את האמונה שלנו בבורא עולם,
לשפר את המידות והיחס שלנו לזולת וגם לחזק את הקשר שלנו לארצנו.

קרא עוד »

שמיטה אמיתית- משימה אפשרית

נניח מאחורינו את בעיית השמיטה וניגש אל המשימה: מצוות השמיטה. נראה בכך אתגר להעמקת הזיקה בין העם לארץ, בין האדם לסביבתו, בין העיר לכפר, ומעל לכל – בין ישראל לאלוקיו.

קרא עוד »

הכנות לפסח

אני מבינה כי שריפת חמץ גורמת נזק סביבתי עצום. רציתי לדעת האם זה בכלל חשוב למנוע את הנזק הזה, והאם יש דרכים לעשות את זה יותר טוב.
תודה

קרא עוד »

ירוקים לדבר ה'

התמודדות עם המשבר האקולוגי אינה יכולה להסתפק בחקיקה מפורטת. היא דורשת גם שינוי בתפיסה הכללית של מעמד האדם ביקום, ותמורה עמוקה במערכת הערכים הרווחת בחברה.

קרא עוד »

פורים ירוק

הכינו משלוח מנות מקורי, גייסו את הילדים לתפור תחפושות והחליטו שמתנות לאביונים זה המצווה הפורימית שלכם השנה – שמחה פשוטה ברוח החג המתחשבת בסביבה

קרא עוד »

האקו-פואטיקה

חודש שבט, הוא הזדמנות להתוודע לשירה הירוקה, האקו-פואטיקה, שכמו אחותה, האומנות הסביבתית, מבקשת לבחון את יחסי הגומלין שבין האדם והטבע ולקחת חלק במאבק הסביבתי.

קרא עוד »

שמיטה ישראלית

דמו בנפשכם כי במדינת ישראל מוכרזת שנה שלמה כשנת שבתון חלקית המוקדשת לחיזוק המשפחתיות, חיי התרבות והקהילה. מה הייתם יכולים לעשות בשנה שכזו?

קרא עוד »

למשמעות הכינוי ארץ זבת חלב ודבש

הביטוי "זבת חלב ודבש" נזכר שש עשרה פעמים בתורה וחמש פעמים בשאר ספרי התנ"ך.1 בכל הפעמים, פרט לאזכור אחד,2 הביטוי "ארץ זבת חלב ודבש" מתייחס לארץ ישראל. במאמר זה ברצוני לרכז כמה מן ההסברים השונים שניתנו במרוצה הדורות לביטוי "ארץ זבת חלב ודבש", החל מפירושים שעלו במקורות תנאיים ועד להסברים של חוקרים והוגים בני זמננו. אנסה להציג פירושי פשט בצד פירושים דרשניים, אנתח את הפירושים השונים ואבאר את העדפתי לחלק מהם.

קרא עוד »

הגדה לאלף אלול

א' אלול מצויין במשנה כראש השנה למעשר בהמה. בשנת תשע"ב החלה יוזמה לציין את א' אלול כראש השנה לבעלי החיים.

קרא עוד »

שבת 2.0: מסרים מתחדשים עבור העידן הצרכני

השבת, יום המנוחה השבועי, הינו אחת ממתנות תורת ישראל לאנושות. הרעיון של יום מנוחה שבועי, שבעת העתיקה נתפס כ'עצלנות' וכפגיעה בכלכלה, מקובל כיום בכל הכלכלות המתועשות, כיסוד הכרחי לקיומה של תרבות אנושית שפויה.

קרא עוד »

בל תשחית

בל תשחית' – עקרון שפירושו שאסור לאדם לכלות דבר שלא לצורך, גם אם הוא מוכן לספוג את הנזק הכלכלי שהוא גורם בכך לעצמו.

קרא עוד »

נציבות הדורות הבאים

הסיסמה שאומצה באו"ם בכדי להבהיר את המושג "פיתוח בר קיימא" הינה "פיתוח אשר עונה לצרכי ההווה ואינו מעמיד בסיכון את יכולתם של הדורות הבאים לענות לצרכיהם". החשיבה היהודית המסורתית המוצגת כאן, מציגה אחריות בין – דורית אקטיבית וחיובית, הנוגעת בלב מושג זה ואף מרחיבה אותו.

קרא עוד »

קהילות ייעוד

רוב הקהילות בעולם הן פרי המציאות הטבעית: אנשים שהזדמנו לחיות יחד בשכונה אחת או בקהילה אחת. אך ישנן גם 'קהילות ייעוד', כלומר קהילות שנוצרות על בסיס חזון משותף.

קרא עוד »

נחלת הכלל-רשות הרבים

דף לימוד זה עוסק ביחס שבין רשות הרבים ורשות היחיד.
אנו חיים כיום בחברה המקדשת יותר ויותר את רשות היחיד, לעתים על חשבון רשות הרבים, רשות אשר שייכת לכל אחד מאיתנו.
בדף זה נלמד על האחריות שיש לנו כלפי הכלל והרשויות.

קרא עוד »

מגוון מינים

אנו חיים בעולם בו ישנם מגוון מינים עצום הנמצא בסכנת הכחדה. עיקר הסיבות למצב הזה הוא פעולות ישירות או עקיפות של האדם שגרמו להידלדלות המינים כגון ציד, דיג, בניה על שטחים פתוחים ועוד… בדף לימוד זה נברר את יחס התורה לשימור המינים.

קרא עוד »

קורח ורכוש

קורח ועדתו, חלקו על משה רבנו, דבר שהוביל לאחת המחלוקות הגדולות שמופיעות בתורה, שבסופה, האדמה פצתה את פיה ובלעה את קורח וכל עדתו.

קרא עוד »

אור ואנרגיה ביום השבת

דרך איסור הבערת האש ביום השבת, האדם לומד על גבולות העשייה ופיתוח העולם.
דרך איסור בל תשחית, האדם נדרש לשים לב ולדייק בכמות הנכונה של כל דבר, גם דבר מצווה כגון הדלקת נרות שבת. גם כאן יש לנו סיפור על גבולות ודיוק וצמצום- על מנת לא להשחית.

קרא עוד »

מים- מהמדבר לארץ ישראל

במהלך שהות בני ישראל במדבר במשך 40 שנה, אחד הצרכים המרכזיים לקיום הוא המים. בשונה מהצורך במזון, בה התורה מספרת על המן שאכלו בני ישראל במדבר, על המים אין פירוט, וחז"ל משלימים את הפרטים עם 'בארה של מרים' שליווה את ישראל במדבר עד מותה בשנת ה40 לפני הכניסה לארץ ישראל.
דף לימוד על הצורך במים, התלות בקב"ה במדבר והמעבר לארץ ישראל.

קרא עוד »

פנים אל פנים

פנים אל פנים עקרונות להתבוננות בכלכלה ובחברה   הכלכלה כמארג חברתי בפילוסופיה הכלכלית הקלאסית מושא המחקר הנו היחסים החומריים בין הבריות ובינן לבין הטבע ומטרת השוק הנה לחלק בצורה אופטימלית משאבים הנמצאים במחסור. ביהדות ישנם מודלים המאפשרים התבוננות שונה במציאות ואנחנו נרצה להציב דווקא את מערכות היחסים החברתיות והרוחניות כמושא המחקר ולהגדיר את מטרת השוק

קרא עוד »

לכבוד הפסח – בית כנסת יפה ומקיים

ר"ח ניסן פוגש אותנו, מדי שנה , בשיאם של הניקיונות והסידורים לפסח.
בתקופה זו של השנה איש איש וביתו שוקעים באובססיית ניקיונות וסידורים, החלפת הרהיטים וניעור הספרים , וכל זאת – שלא יהיה זיק של חמץ (או אבק) בבית בעת חג החירות.

קרא עוד »

גלגל חוזר בעולם

לאורך כל השנה אנו מצווים לדאוג לעניים, אולם בפסח מודגשת מחויבות זו באופן מיוחד באמצעות אכילת המצות – לחם העוני- ומצוות 'והגדת לבנך' הנקשרות יחדיו. במפגש זה נעסוק בקטע 'הא לחמא עניא' מתוך ההגדה, נכיר את המנהגים שהתפתחו סביבו בעדות השונות ואת המשמעויות הגלומות בהם. נקרא גם פסוקים מספר שמות ודברים, סוגיה ממסכת שבת ופירושים של הרב צבאן והבן אשי חי.

קרא עוד »

מזון וסביבה

בטו בשבט התקיים המפגש האחרון בסדרת 'מזון למחשבה' בנושא מזון וסביבה.
קראו עוד על הקשר בין מזון וסביבה

קרא עוד »

תעלומת חג

סדר ט"ו בשבט נזכר לכאורה לראשונה בספר 'חמדת ימים', העומד במוקד ויכוח רב-דורי בשאלה האם היה מחברו שבתאי. התחקות היסטורית מגלה שכבר מקובלי צפת ערכו גרסה ראשונית של סדר זה

קרא עוד »

שבת שלום ומבורך

הצגת יום השבת כ"יום ביוצנטרי" – יום של שלום בין אדם וטבע.
העלאת ההשלכות של יום שכזה בתדירות של אחת לשבוע מבחינה חברתית, סביבתית תפיסתית.
לימוד רעיוני על השבת ומשמעותה
עריכת "קבלת שבת"

קרא עוד »

שבת- יום ללא קניות

כשהלכתי כהרגלי וכמעשה אבותיי מזה למעלה מ- 3000 שנה לקנות (ללקוט) את החלות (את המן) לשבת, נזכרתי בשיעורו הראשון של בורא עולם לאבותינו בעניין יום ללא קניות, ומעשה שהיה כך היה.

קרא עוד »

חזל למען הסביבה

מנהג קישוט הבתים בירק לקראת חג השבועות טומן בחובו משמעות סביבתית, ומרמז על יחס חז"ל לנושאי הצומח והסביבה. ישראל גלון קורא לחדש מנהג זה, שנחלש בדורות האחרונים.

קרא עוד »

במה מדליקין?

ובחודש זה יש פתיחה לבחינה מחדש של מה 'מדליק אותי'? 'מה מדליק את ילדי'? על מה הם מדברים כל היום, מה מביא להם שמחה?

קרא עוד »

כמה שווה הזבל?

בפרשתנו, מצווה התורה לנתץ, לשבור לגדוע ולשרוף את מקומות הפולחן של יושבי הארץ לפנינו, ואת ערי-ישראל שהודחו לעבוד עבודה-זרה, תוך איסור ליהנות ולהשתמש בהם,

קרא עוד »

צער בעלי חיים

אכזריות בלעם לאתונו, ממחישה את ייחודיות התורה, הן באיסור שהטילה על גרימת צער לבעלי-חיים, והן בחובה להקל על צער בעל-חיים סובל

קרא עוד »

אחריות האדם הפרטי לעולם כולו

יום-הכיפורים משמש לכולנו הזדמנות לבחינת מעשינו ולתיקונם, מתוך אמונה מלאה ש"ה' מלך מוחל וסולח לעוונותינו ולעוונות עמו בית ישראל ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה, מלך על כל הארץ". כך במישור האישי, כך גם במישור המשפחתי, וכך גם במישורים הלאומי והעולמי.

קרא עוד »

כלכלה מקומית מקיימת

העדפת רכש מקומי על פני רכש (ולו גם זול יותר) מהעולם הרחב, מהווה עיקרון יסוד בפיתוח בר-קיימא, והיא חלק מתפיסה הקרויה 'כלכלה מקומית מקיימת'

קרא עוד »

עץ אינו חמץ

שריפת חמץ היא מהמצוות החביבות (על ילדים, אך לא רק…), שפעמים אנו נוטים 'להדר' בהן הרבה מעבר לשיעורן. הדבר בולט לנוכח כמות החמץ המגיעה לשריפה, שלא אחת חורגת בהרבה מעשרת הפירורים שנאספו בבדיקת החמץ.

קרא עוד »

בל תשחית- בפסח ובשגרה

חג הפסח הממשמש ובא, נושא עמו את קדחת הניקיון, ובכללה גם את נקיון ארונות המטבח, המקפיא והמזווה. במסגרת זו עולה כל פעם מחדש הדילמה מה מהדברים, שאינם נושאים כשרות לפסח, ראוי לבער ומה ניתן וראוי להשאיר בביתנו ולמכרו לנוכרי.

קרא עוד »

עיקור חיות מחמד

"כי באפם הרגו איש וברצונם עיקרו שור" (מט,ו).
מי מאתנו אינו מכיר חתולים הקופצים מפחי-אשפה ברחוב, בחצר-אחורית של מסעדה, ואפילו בבתי חולים?

קרא עוד »

מזון למחשבה

המרכזיות של האוכל בחיים הדתיים שלנו אינה מקרית. האוכל מעצב אותנו, בונה את גופנו, משפיע על בריאותנו – ובמידה רבה גם משפיע עלינו נפשית ורוחנית. הרגלי האכילה שלנו הם ביטוי למידותינו.

קרא עוד »

בל תשחית ועולמנו

הציווי על "בל תשחית" – לא להרוס או לבזבז – נחשב זה זמן רב כגורם מרכזי באתיקה הסביבתית היהודית. אכן הרב נורמן לם מבין זאת כ"נורמה התנ"כית המתייחסת בצורה הישירה ביותר לאקולוגיה"

קרא עוד »

מערכי שיעור להפסקת 10

בכל בית ספר/גן יש הפסקת 10. לרוב ההפסקות הן זמן בו כל אחד אוכל לבד . ניתן לנצל את ההפסקות ללימוד על המזון שלנו, לאכול יחד וליצור חוויה אחרת של אוכל.
7 רעיונות לדוגמא:

קרא עוד »

נימוסי שולחן הלכתיים

ולנו אוכלים, בכל יום. אמנם יש אירועים מיוחדים שיש בהם ארוחות מיוחדות, אך בעיקרון, אכילה היא צורך בסיסי, ולכן היא לא נחשבת לפעולה בעלת משמעות.

קרא עוד »