שלום! וברוכים הבאים למאגר המידע של טבע עברי בנושאי יהדות וסביבה: המאגר מכיל מגוון רעיונות מקורות וחומרי תוכן המתאימים למגוון רחב של פעילות. מוזמנים לחפש תוכן על פי סוג הפעילות, נושא הפעילות ודרך החיפוש.
אך הבשר לא הורשו בו עד בני נח כדעת רבותינו. והוא פשוטו של מקרא: והיה זה, מפני שבעלי נפש התנועה יש להם קצת מעלה בנפשם, נדמו בה לבעלי הנפש המשכלת, ויש להם בחירה בטובתם ומזוניהם, ויברחו מן הצער והמיתה. והכתוב אומר 'מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ'
אמר הקב"ה למשה: הנה ענין הבשר אינו מזון הכרחי והוא שאלת זוללות ומלוי מעַים ותאוה גוברת. גם שהבשר מוליד באדם דם זדוני ואכזרי. ומפני זה תמצא שהחיות והעופות הטורפות אוכלות הבשר הם אכזריות ורעות. אבל הצאן והבקר תרנגולים תורים ובני יונה שמתפרנסים מעשב השדה אין בהם אכזריות ולא רשע, ולכן יעד הנביא שבזמן הגאולה העתידה
"כי תאוה נפשך לאכול בשר", שלא נהרגם ללא צורך, רק לאכול, אחרי שטבע האדם כן חייב שיתאוה לבשר, כי עיקר הכונה היה שלא נאכל בשר, כי יספיקו לנו הצמחים. ולכן בבראשית לא הותר לנו רק (אלא) עשב השדה, ואחר המבול נתפשט אכילת בעלי חיים שהוא כאלו נאכל אבינו, כי הוא סוגנו הקרוב. ולכן צותנו התורה
פסוק כ"ט: הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע… רש"י: לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ – השוה להם בהמות וחיות למאכל ולא הרשה לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר, אך כל ירק עשב יאכלו יחד כלם. וכשבאו בני נח, התיר להם בשר, שנאמר כל רמש אשר הוא חי וגו' כירק עשב שהתרתי לאדם
מסופר על הבעל שם-טוב הקדוש, כשהיה צדיק נסתר, התפרנס משחיטה. לאחר שעזב את הכפר, הגיע שוחט חדש. יום אחד הביא המשרת הגוי של אחד היהודים תרנגולת. בעוד השוחט משחיז את סכינו, החל הגוי לצחוק: "אתה מרטיב את הסכין במים?!" קרא. "וכי מה אעשה?" שאל השוחט. השיב הגוי: "ישראליק (הבעש"ט) היה בוכה בשעה שהשחיז את הסכין
'ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע'. מיכן אתה למד שלא הותר לאדם לאכול בשר? לפי שלא ברא הקב"ה בריותיו על מנת שימותו, שאם לא חטא אדם לא היו הבריות מתים, ואם תאמר אחרי שחטא אדם למה לא הותר לו לאכול בשר, אם כן מצינו חוטא נשכר.
היחס בעולם היהודי הדתי לתנועה הירוקה נע בין שתי גישות הפוכות: גישה הסוברת שמדובר בהתנגשות חזיתית מול גישה הטוענת להלימה מלאה בין יהדות וקיימות. אך בתווך אפשר להציע גישה שלישית: חרף העובדה שהלימה בין מקורות היהדות לסוגיות הסביבה היא מלאכותית ומאולצת, יש לה חשיבות בהצעת קריאות כיוון רעיוניות ועקרוניות. מסד לחשיבה סביבתית־יהודית חדשה
מאמר של הרב יובל שרלו על נושא שריפות היערות המכוונות באמזונס ועל חשיבות הכנסת השיח הסביבתי לעולם הדתי
האם ראוי לאדם המודרני לאכול בשר? ובאיזו מידה?
צמחונות ויהדות לא הולכות יחד, תשאלו (כמעט) כל אדם דתי. לשיחה על צמחונות עם אנשים דתיים יש תבנית קבועה קודם כל מצטטים את המדרשים המראים שאדם הראשון בגן עדן היה צמחוני וכדומה ואז באופן כמעט אוטומטי עולה השאלה ומה עם עונג שבת? הרי יש מצווה לאכול בשר בשבת. במילים אחרות, תורה וצמחונות אכן יכולים ללכת
א' אלול מצויין במשנה כראש השנה למעשר בהמה. בשנת תשע"ב החלה יוזמה לציין את א' אלול כראש השנה לבעלי החיים.
בטו בשבט התקיים המפגש האחרון בסדרת 'מזון למחשבה' בנושא מזון וסביבה.
קראו עוד על הקשר בין מזון וסביבה
המרכזיות של האוכל בחיים הדתיים שלנו אינה מקרית. האוכל מעצב אותנו, בונה את גופנו, משפיע על בריאותנו – ובמידה רבה גם משפיע עלינו נפשית ורוחנית. הרגלי האכילה שלנו הם ביטוי למידותינו.
פסק הלכה מאת הרב יצחק יוסף בנוגע לאיסור צער בעלי חיים ובעריכת ניסויים בבעלי חיים
אסופת מדרשים ושירים על פרקי בראשית (סיפור הבריאה וסיפור נח) ועל מצוות הקשורות לבעלי חיים.
מאמר של הרב בני לאו הקורא להתמודדות רצינית ועדכנית עם סוגיית תהליך גידול בעלי החיים כמרכיב בשאלת כשרות המזון.
האם יש להשתמש באמצעים שיקהו את תחושת הכאב של בעלי החיים לפני שלוקחים את חייהם? האם יש לוותר על אכילת בשר דווקא משום שלא ניתן להימנע מ"צער בעלי חיים" בשחיטה כשרה? מאמר מאת הסופר היהודי-אמריקאי ג'ונתן ספרן פויר, שכתב את הספר "לאכול בעלי חיים".
לעומת אדם הראשון ובניו שלא הותר להם לאכול בשר, יוצאי תיבת נח לאחר המבול מורשים באכילת בשר
למונח "קשת" ישנן שתי משמעויות עיקריות, הקשת ככלי ציד או ככלי נשק, והקשת כמופע ססגוני מרהיב בשמים.
האם יש קשר ביניהם? האם מלבד הצורה הקשתית המשותפת, ישנו קשר פנימי נוסף? מהו? מה משמעותה של הצורה הקשתית?
לפני כמאה שנה כתב הראי"ה קוק מאמר בשם 'אפיקים בנגב'. המאמר, שהודפס לראשונה בכתב העת 'הפלס', נערך ששים שנה לאחר מכן על ידי תלמידו הרב דוד חי הכהן ('הנזיר'), והפך לחיבור הידוע כיום בשם "חזון הצמחונות והשלום". החיבור יצא לאור לראשונה כחלק מן הספר "לחי רואי", ספר זיכרון לעילוי נשמת נכדו של הרב קוק