אחריות האדם הפרטי לעולם כולו
אחריות האדם הפרטי לעולם כולו
יום-הכיפורים משמש לכולנו הזדמנות לבחינת מעשינו ולתיקונם, מתוך אמונה מלאה ש"ה' מלך מוחל וסולח לעוונותינו ולעוונות עמו בית ישראל ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה, מלך על כל הארץ". כך במישור האישי, כך גם במישור המשפחתי, וכך גם במישורים הלאומי והעולמי. בכל אחד מהם, על האדם מוטלת אחריות כבדה ומלאה לגורל ולעתיד הממד הקיומי כולו. היטיב לנסח זאת הרמב"ם בהלכות-תשובה (ג,א-ד):
א. … וכן המדינה, אם היו זכיות כל יושביה מרובות על עונותיהן הרי זו צדקת, ואם היו עונותיהם מרובין הרי זו רשעה, וכן כל העולם כולו.
ב. … וכן מדינה שעונותיה מרובין מיד היא אובדת שנאמר זעקת סדום ועמורה כי רבה וגו', וכן כל העולם כולו אם היו עונותיהם מרובין מזכיותיהן מיד הן נשחתין שנאמר וירא ה' כי רבה רעת האדם…
ד. לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב, חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה, עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה .
זכויות ועוונות אלה הרובצים לפתחנו, ודאי מגוונים הם, ובכללם מעשים שבין אדם למקום ומעשים שבין אדם לחברו. כיוון שהאחריות והתלות היא ב"כל אחד ואחד מבני האדם" (ולא רק יהודים!), יש מקום לבחון את מעשינו גם בתחומים שהם חובת כל בני האדם, ואשר "אם היו עונותיהם מרובין מזכיותיהן מיד הן נשחתין", כדור במבול.
דוגמאות למעשים שכאלה, העלולים להשחית את העולם, פורטו ב"וידוי" מאת מ. אזרי וי. מזור (שבמפתיע שולב דווקא ב"סדר ט"ו-בשבט"):
אפפנו- את עולמנו בערפל, עשן, ופיח.
בזבזנו- אוצרות טבע שקיבלנו בפיקדון.
גזלנו- נופים של מרחבי רקיע בבנייה מכוערת.
דלדלנו- את עושר הבריאה.
הפרנו- את ברית האיזון בין האדם לטבע.
ויתרנו- על איכות חיים ראוייה לילדינו.
זיהמנו- ימים, נהרות, ואגמים ברעל חמדותינו.
חוררנו- את מעטפת האוזון החובקת את עולמנו.
טימאנו- מקורות מים חיים במי שפכינו.
יצרנו- הררי אשפה וזבל בחלל, במדבר, ובחצרותינו.
כרתנו- יערות העד תמורת רווח קצר מועד.
לכלכנו– אתרי טבע ונוף, חופים, נתיבות ופסגות.
משכנו- את עתיד העולם מתוך אדישות וחוסר חזון.
ניצלנו- ולא מיחזרנו את מתנות הטבע באנוכיותו.
סיכנו- את קיום עולמנו בכורים ובקרינה.
עקרנו- ציפורים ממחוזות קינון וממסלולי נדידתן.
פצענו- מדרוני הרים במחצבות אבן.
צדנו- ברוע לב חיות ובעלי כנף שנעלמו מעולמנו.
קטלנו- פרחי בר, והם אבדו ואינם.
רמסנו- ברגל רמה שדה, וניר, ואחו.
שרפנו-עצי יער על מזבח שנאתנו.
תיעשנו- במחיר איכות אוויר, ים ויבשה.
בבואנו לעשות תשובה, ניטול אחריות גם לשמירת "ברית עולם בין אלהים ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ" (בראשית ט,טז).
_______________________________________________________________
לתגובות: שלמה אילן, [email protected]
פורסם לראשונה בעלון 'שבת בשבתו' גיליון 1341: יום-כיפור י' בתשרי תשע"א 18/09/2010