איסור שינו י יעוד קרקע לא רק לערי הלווים
חכמי ימי הביניים
הרמב"ם, הלכות שמיטה ויובל פרק יג
ד אין עושין בערי הלויים עיר מגרש, ולא מגרש עיר, ולא מגרש שדה, ולא שדה מגרש–שנאמר "ושדה מגרש עריהם, לא יימכר" (ויקרא כה,לד) ; [ה] ומפי השמועה למדו שזה שנאמר "לא יימכר", לא ישונה–אלא השדה והמגרש והעיר, כל אחד משלושתן כמות שהוא לעולם.
ה וכן בשאר ערי ישראל--אין עושין שדה מגרש, ולא מגרש שדה, ולא מגרש עיר, ולא עיר מגרש; [ו] ולא יסתור אדם את ביתו לעשותו גינה, ולא ייטע את חורבתו גינה: שלא יחריבו ארץ ישראל.