חיה משב
דיבור
בָּרְחוֹב מִמּוּלִי אֲנָשִׁים עוֹשִׂים פִּנָּה. חוֹבְרִים בְּסוֹד.
לֹא. לֹא הָאֶחָד עִם רֵעֵהוּ, אֶלָּא אִישׁ עִם יָדוֹ וּפִיו וְאָזְנוֹ.
הַדְּבָרִים חֲשׁוּבִים וּדְחוּפִים, הָאֲנָשִׁים
נִפְתָּחִים, מְאַבְּדִים
צְחוֹק, צְעָקָה לְמֶחֱוַת הַיָּד שֶׁמִּנֶּגֶד וּבְיַחַד
בְּיַחַד, בְּיַחַד הֵם שׁוֹפְכִים קוֹל.
מַה שֶּׁגַּלֵּי הָרַדְיוֹ לֹא יִבְלְעוּ
יָבוֹא הָאִלֵּם שֶׁל הַשַּׁחַר בַּחֲלִיפַת עִירִיָּה יְרֻקַּת־צְעָקָה וְיֶאֱסֹף
לְתוֹךְ צְפַרְדֵּעַ. גַּם הִיא, תְּקַרְקֵר וּתְיַלֵּד עֻבְּרֵי מִלִּים דְּבוּקֵי שְׂפָתַיִם
בְּבִצַּת מֵי הַתְּהוֹם,
אֲנִי אֶפְתַּח אֶת הַבֶּרֶז, אֲמַלֵּא אֶת הַכּוֹס.
אַתָּה תְּסָרֵב בְּנִימוּס וְתֹאמַר “הַיּוֹם
נִשְׁתֹּק”.
מתוך הספר “כל קיר היה דלת”, בהוצאת הקיבוץ המאוחד
לאה צבי (דובז’ינסקי)
*
מִתַּחַת לַמַּיִם לֹא רוֹאִים שָׁמַיִם
שׁוֹמְעִים אֶת שְׁתִיקַת הַדָּגִים
וְאֶת גַּלֵּי קוֹל הַדּוֹלְפִינִים,
דּוֹלִי פְּנִינִים אוֹסְפִים אֶת הַשֶּׁקֶט
וְרֶשֶׁת דַּיָּגִים קוֹטֶלֶת ,
מִתַּחַת לַמַּיִם לֹא רוֹאִים שָׁמַיִם
אֱלֹהִים אֵינוֹ צוֹלֵל הוּא נוֹתֵן מַבָּט מֵהַשָּׁמַיִם וּמַנִּיחַ לַמַּיִם
לִרְחֹשׁ אֶת גַּלָּיו .
מִתַּחַת לַמַּיִם נָעוֹת אַט, אַט
שַׂקִּיּוֹת פְּלַסְטִיק הַמְּסַמְּאוֹת אֶת הַדָּגִים הַנּוֹפְלִים בְּרִשְׁתָּן כְּשִׁגְרוֹנָם נֶחֱנָק
וּבוּעוֹת שֶׁל מָוֶת צָפוֹת וְנַיְלוֹן נִצְמַד אֶל סוּסוֹן יָם,
הוּא אֵינֶנּוּ דּוֹהֵר יוֹתֵר
בֵּיצִים מִתְפַּזְּרוֹת לְכָל עֵבֶר
בְּפִרְפּוּר אַחֲרוֹן גּוּפוֹ הַקָּטָן גּוֹהֵר, מְנַסֶּה הַגַּן צֶאֱצָאָיו
מִתַּחַת לַמַּיִם גּוֹרֵף הָאָדָם פְּלַסְטִיק לְנַקּוֹת מִמַּעַל
הַפַּעַם רוֹאֶה אֱלֹהִים, דִּמְעוֹתָיו נוֹשְׁרוֹת עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה
וְלֹא יוּכַל לוֹ, לָאָדָם.
אפי הלפרין
אֲשֵׁרָה
שֶׂרַח בַּת אָשֵׁר נִכְנְסָה לְגַּן
הָעֵדֶן בְּעוֹדָהּ בַּחַיִּים וְלֹא הֶאֱמִינָה
שֶׁתִּמְצָא אֶת עַצְמָהּ יוֹם אֶחָד לְמַרְגְּלוֹת
יִשּׁוּב אֵקוֹלוֹגִי קְטַנְטַן בַּגָּלִיל. אֲנָשִׁים מִתְיַצְּבִים
אֵצֶל עֵץ הָאֵלָה הַבּוֹדֵד בַּמָּקוֹם בּוֹ כִּמְעַט כָּל דָּבָר אָמוּר
לְהִתְמַחְזֵר וְקוֹשְׁרִים לַעֲנָפָיו מִטְפָּחוֹת וְסִרְחֵי בַּדִּים צִבְעוֹנִיִּים.
וְיֵשׁ שֶׁפּוֹרְקִים בְּצִּלָּתָהּ גַּם אֶת צֵידָתָם הַדַּלָּה – חֲצִילִים הַמִּתְחַזִּים
לְבָשָׂר, יַהֲדוּת הַנִּכְסֶפֶת לִקְצָת פָּגָנִיּוּת וְאַרְצִיּוּת שׁוֹחֶקֶת הַמְּנַסָּה
לִסְפּוֹג אֵנֶרְגִּיּוֹת קוֹסְמִיּוֹת – מוֹתִירִים אַחֲרֵיהֶם עֲטִיפוֹת
שֶׁל חֲטִיפִים וּבַקְבּוּקֵי פְּלַסְטִיק רֵיקִים,
מְצַפִּים
וּמִתְחַנְּנִים
לַַ גְּ א וּ לָּ ה
יובל ששון
פלסטיק יהודי
פלסטיק יהודי
כזה שלא יוצר בשבת
וממילא הוא מפריד
בין בשר לחלב
בין נגיעה למזוזה
ובין טלית לתפילה,
פלסטיק כשר
על פי ההלכה
תאמינו או לא
אבל הוא מזהם
באותה המידה.
שושנה קרבסי
מִחְזוּר וְחָלִילָה
בַּקְבּוּקִים
מְכָלִים
פְּלַסְטִיק
כְּלוּבֵי אִסּוּף
אוֹטוֹ גָּדוֹל
עַל דֶּלֶק
לַמִּפְעָל
וַחֲסַל.
שְׁטִיפָה
קִרְצוּף
מְלָאכָה
גְּרִיסָה
הַתָּכָה
חֹמֶר כִּימִי
תַּהֲלִיךְ יִצּוּר
חַשְׁמַל
עָמָל.
פְּלַסְטִיק חָדָשׁ
מַשָּׂאִיּוֹת
שַׂקִּיּוֹת
מְכָלִים
אֲרִיזוֹת
סַלְסִלּוֹת שְׁקוּפוֹת
לְפֵרוֹת וִירָקוֹת
שׁוּק
סוּפֶּרְמַרְקֶט
עוֹד שַׂקִּיּוֹת
עוֹד סַלְסִלּוֹת
צְרִיכָה
קְנִיּוֹת.
בַּיִת
מָלֵא
שַׂקִּיּוֹת
סַלְסִלּוֹת
שְׁקוּפוֹת
רֵיקוֹת
צָרִיךְ שׁוּב
לִקְנוֹת
פֵּרוֹת
וִירָקוֹת.
אֲרִיזוֹת
אֲרִיזוֹת
נִקַּח
לַפַּח.
וְעַל הַפַּח שֶׁלֶט בָּרוּר
“בַּקְבּוּקֵי פְּלַסְטִיק לִמְכַל הַמִּחְזוּר!”
מִחְזוּר?
וְחָלִילָה!
אריאלה נידם-פרץ
*
כַּדּוּר הָאָרֶץ מִתְחַמֵּם
מֶזֶג הָאֲוִיר הוֹפֵךְ חַד,
פְּעָמִים שֶׁמְּדַבְּרִים עַל כָּךְ בַּחֲדָשׁוֹת,
לְמָחֳרָת נִשְׁכַּח
נִמְשֹׁךְ שַׁרְווּל
כּוֹסוֹת,
נַחְגֹּג יוֹם הֻלֶּדֶת
נַפְרִיחַ בָּלוֹנֵי עֲנָנִים
נִתְכַּבֵּד בְּצַלָּחוֹת
נוֹסִיף קְצָת פְּלַסְטִיק
לַמְּדוּרָה בְּיַעֲרוֹת הָאָמָזוֹנָס
וּנְאַחֵל מֵאָה עֶשְׂרִים.
עַל הַחוֹף יִמָּשְׁכוּ חֲגִיגוֹת
גֵּאוּת תִּסְחַף שְׁאֵרִית
מַזְלֵג יִסְתַּלְסֵל בְּחוּט מֵדוּזָה,
רוּחַ תִּשְׁתַּעֲשֵׁעַ
בְּשַׂקִּית בִּיסְלִי
תַּהֲפֹךְ אוֹתָהּ חַדְרוֹן
בְּרִיחָה לְסַרְטַן כְּתַמְתַּם,
וְהַדָּג שֶׁל יוֹנָה יִבְלַע אֶל קִרְבּוֹ
רֶשֶׁת דַּיִג גְּדוֹלָה.
בֶּכָּר דֶּשֶׁא סָמוּךְ
אַף אֶחָד לֹא יָחוּס
עַל קִיקָיוֹן שֶׁיִּתְעַקֵּשׁ
לְהַמְשִׁיךְ לְתַרְגֵּל פוֹטוֹסִינְתֵּזָה
עִם שְׁאֵרִית הַפְּלֵטָה
שֶׁל אֶגְזוֹז מָצוּי.
מַטְלִיּוֹת לַחוֹת יִסְתְּמוּ
פִּי אֲדָמָה
לִשְׁמֹר שֶׁקֶט הַלַּיְלָה,
שֶׁלֹּא תּוּפַר הִיגְיֶנַת שְׁנָתֵנוּ,
שֶׁלֹּא נִתְעַנֶּה בַּמֶּה שֶׁאֵינוֹ
עִנְיָנֵנוּ.