בן אדמה
בֶּן אֲדָמָה יִזְכֹּר בְּמוֹלַדְתּוֹ
כִּי לְעֵת קֵץ יָשׁוּב לְיוֹלַדְתּוֹ
מַעֲלוֹתָיו עוֹלִים עֲלוֹת שֶׁמֶשׁ
צַוְּארֵי אָב יִקַּח לְמֶרְכַּבְתּוֹ
עוֹד מְעַט קָט יִגְדַּל וְיִוָּסֵר
שַׁעֲשׁוּעָיו יוֹלְדָיו וּמִשְׁפַּחְתּוֹ
קַל כְּעֹפֶר דּוֹלֵג עֲלֵי הָרִים
יַעֲלַת חֵן חַבְלוֹ וּמַלְכֻּדְתּוֹ
קָם וְהִבִּיט הִנּוֹ בְתוֹךְ רֶשֶׁת
מִשְׁאֲלוֹת לֵב בָּנָיו וְלֵב אִשְׁתּוֹ
שָׂשׂ בְּחֶלְקוֹ אִם רַע וְאִם נָעִים
עַל עֲמָלוֹ יַעְמֹד בְּמִשְׁמַרְתּוֹ
יֶאֱבַל כִּי קָרְבוּ יְמֵי אֵבֶל
כִּי יְפַחֵד פֶּן קָרְבָה עִתּוֹ
אֵין בְּעֵצָיו בַּדִּים וְשָׁרָשִׁים
לֹא יְקוּמוּן אִתּוֹ בְמִלְחַמְתּוֹ
אֵין דְּבָרָיו נִרְאִים וְנִשְׁמָעִים
מַעֲמָס עַל נַפְשׁוֹ וּמִשְׁעַנְתּוֹ
אֵין לְבָבוֹ עִמּוֹ וְלֹא עֵינָיו
רוֹש בְּכוֹסוֹ גַם לַעֲנָה פִתּוֹ
אַשְׁרֵי אִישׁ נֶחְשָׁב כְּגֵר תּוֹשָׁב
רַק בְּאַחְרִית נַפְשׁוֹ וּמַשְׂכֻּרְתּוֹ
קוּם וְהַצְלַח אִמְרוּ לְבֶן חָמֵשׁ
בֵּין שְׁדֵי אֵם יִשְׁכַּב וְאַל יָמֵשׁ
מַה תְּאִיצוּן מוּסָר לְבֶן עֶשֶׂר
דַּבְּרוּ לוֹ חֵן חֵן וְיִתְבַּשֵּׂר
מַה נְּעִימִים יָמִים לְבֶן עֶשְׂרִים
בָּז לְמוּסָר לוֹעֵג לְקוֹל מוֹרִים
בֶּן שְׁלוֹשִׁים נָפַל בְּיַד אֵשֶׁת
אִלְּצוּהוּ סָבִיב בְּנֵי קֶשֶׁת
נָע וְנִכְנָע מַשִּׂיג לְאַרְבָּעִים
רָץ לְדַרְכּוֹ וַיַּעֲזֹב רֵעִים
בֶּן חֲמִשִּׁים יִזְכֹּר יְמֵי הֶבֶל
בָּז בְּעֵינָיו אֶת כָּל יְקָר תֵּבֵל
שַׁאֲלוּ מֶה הָיָה לְבֶן שִׁשִּׁים
כִּי שְׂרִידָיו דַּלִּים וְנֶחְלָשִׁים
אִם שְׁנוֹתָיו נָגְעוּ אֱלֵי שִׁבְעִים
רַק לְמַשָּׂא יִהְיֶה עֲלֵי רֵעִים
בֶּן שְׁמוֹנִים טֹרַח עֲלֵי בָנָיו
בוּז וְלַעַג לִבְנוֹ וְלִשְׁכֵנָיו
אַחֲרֵי זֶה כַּמֵּת יְהִי נֶחְשָׁב
אֵין בְּלִבּוֹ רַעְיוֹן וְלֹא מַחְשָׁב
רבי יהודה הלוי (1141-1075) – גדול המשוררים העבריים בימי הביניים. כיום מצויים בידינו 750 שירים פרי עטו, ובהם שירי קודש (פיוטים לשבת ולחגים) בצד שירי חול רבים: שירי חתונה ויין, שירי שבח וידידות, שירי ציון ועוד.