מקורות
בל תשחית ופסולת
חכמי ימי הביניים

יב.  אין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה, ואין מונעין מהם אמת המים כדי שייבשו–שנאמר "לא תשחית את עצה" ; וכל הקוצץ, לוקה.  ולא במצור בלבד, אלא בכל מקום, כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה–לוקה.  אבל קוצצין אותו, אם היה מזיק אילנות אחרות, או מפני שמזיק בשדה אחרים, או מפני שדמיו יקרים; לא אסרה תורה, אלא דרך השחתה.

יג.  כל אילן סרק–מותר לקוץ אותו, ואפילו אינו צריך לו.  וכן אילן מאכל שהזקין, ואינו עושה אלא דבר מועט שאינו ראוי לטרוח בו–מותר לקוצו.  וכמה יהיה הזית עושה, ולא יקוצנו–רובע הקב זיתים; ודקל שהוא עושה קב תמרים, לא יקוצנו.

יד.  ולא האילנות בלבד, אלא כל המשבר כלים, וקורע בגדים, והורס בניין, וסותם מעיין, ומאבד מאכלות דרך השחתה–עובר ב"לא תשחית"; ואינו לוקה, אלא מכת מרדות מדבריהם.