השחתה שלא לצורך

שהזהירה תורה לא תשחית את עצה לכרות אותם דרך  השחתה שלא לצורך המצור, כמנהג המחנות. והטעם, כי הנלחמים משחיתים בעיר וסביב  הארץ אולי יוכלו לה, כענין שנאמר  (מ"ב ג יט)   וכל עץ טוב תפילו וכל מעיני מים תסתמו, ואתם  לא תעשו כן להשחיתה, כי תבטחו בשם שיתן אותה בידכם. כי האדם עץ השדה הוא, ממנו  תאכל ותחיה, ובו תבוא העיר מפניך במצור, לומר אתה תחיה ממנו אחרי שתכבוש העיר, וגם  בהיותך במחנה לבא מפניך במצור תעשה כן. וטעם אותו תשחית וכרת – כי מותר אתה לכרות  אותו לבנות המצור וגם להשחיתו עד רדתה, כי לפעמים תהיה ההשחתה צורך הכבוש, כגון  שיהו אנשי העיר יוצאים ומלקטין עצים ממנו, או נחבאים שם ביער להלחם בכם, או שהם לעיר  למחסה ולמסתור מאבן נגף:

רמב"ן על דברים פרק כ פסוק יט