טקס נטיעת עץ
פתיחה – מנחה הטקס:
התכנסנו כאן היום להשתתף ולהודות על יפי הבריאה ועל קדושתה. בתנ’ך העץ משול לאדם הטוב, הצדיק, ההולך בדרכי ה’: וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ (תהילים, פרק א, פסוק ג). כעת, כשאנו עומדים כאן יחד, אנו יכולים להודות על האפשרות להיות כאותו צדיק השתול על פלגי מים ועל היכולת לעסוק בנטיעות. המדרש מלמד אותנו:
‘וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל’; אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל:
מדרש תנחומא, פרשת קדושים
אף על פי שתמצאו אותה מלאה כל טוב, לא תאמרו: נשב ולא נטע, אלא הוו זהירים בנטיעות… כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים, אף אתם היו נוטעים לבניכם, שלא יאמר אדם: אני זקן, כמה שנים אני חי, מה אני עומד ומתיגע לאחרים? למחר אני מת!…
לפיכך לא יבטל אדם מן הנטיעות, אלא כשם שמצא – עוד יוסיף ויטע, אפילו יהיה זקן.
משתתף א’:
העולם שברא אלוהים יש לו סדר וארגון שהם מעל להבנתנו. זהו עולם מורכב, עדין ומכיל. עולם שהוא מורכב ומסובך לאין ערוך מכל מחשב, עמוק מהמגדל הגבוהה ביותר, חזק ועמיד יותר מהנשק המתוחכם ביותר. בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה’ ה’ אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ (תהילים, מזמור קד)
המשתתפים ביחד:
רק כך, כשאנו עמודים כאן כולנו יחד, אנו חשים שייכים לעולם שלנו, מחוברים אליו.
משתתף ב’:
העולם ניתן לנו לא לפעול כנגדו, אלא כדי לשמור ולעבד אותו. אנו פועלים בעולם לא כשליטים אלא כשומרים. זהו ייעודנו וזו גם חובתנו– לשמור על העולם.
המשתתפים ביחד:
רק כך, כשאנו שומרים על העולם, אנו שומרים על עצמנו, שכן אנו חלק מהיקום, אנו מהווים קשר בין חלקיה הרבים של הבריאה.
משתתף ג’:
אנו יכולים לחוש את אלוהים בבריאה, ביופי הבלתי נתפס של הפריחה, בעלים, בגנים, בשמיים הכחולים. נזכור שאנו עומדים בתוך הבריאה ולא מחוצה לה. אנו חלק ממנה. נברך על יכולתנו לסייע לבריאה, לנטוע נטיעות חדשות.
המנחה:
מי הוא האיש? מיהי האישה?
המשתתפים ביחד:
האיש והאישה נמוכים מעט מהמלאכים, מופקדים על שמירת העולם, מחויבים להשלים את עבודת הבריאה. הפרח, זרימת המים, אישה, איש – כל אחד מאלו הוא חתיכה קטנה בבריאה הגדולה. כולנו קשורים זה לזה.
משתתף ד’:
בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך
מדרש קהלת רבה ז, א
המשתתפים ביחד:
שלא תקלקל ותחריב את עולמי.
משתתף ה:
תן דעתך שנפט לא יזהם את מי הים והנהרות, תן דעתך שנהרות לא יושמדו באש ובכריתת עצים, תן דעתך שמי התהום יוותרו נקיים מזיהומים.
המנחה-
תן דעתך שלא לפגוע בחבריך, שגם הם חלק מהסביבה שלך.
המשתתפים ביחד:
היום אנו עומדים כאן יחד כדי לטעת עץ.
משתתף ו’:
כל עץ מקטין את זיהום האוויר שלנו, כל עץ מוסיף חמצן לעולמנו, כל עץ תורם למקור החיים. כל עץ הוא חלק מ-‘עץ החיים’.
המשתתפים ביחד:
אנו נוטעים כדי לרפא, כדי לשפר, כדי לדאוג לעולם – הבית שלנו, כחלק מתיקון עולם.
משתתף ז’:
כל נטיעה מזכירה לנו את המחויבות שלנו. לא אנו בראנו את העולם – אנו חלק ממנו. עלינו ליהנות מהעולם, לחיות בו ומעל לכל – שהגן עליו. אנו שומרים עליו באמצעות נטיעות, ובכך
שאנו מעבירים מדור לדור את הקשר לעולם שלנו. אנו זוכרים כי הוא פיקדון בידינו וכי עלינו לשמור אותו למען הדורות שעוד יבואו.
המשתתפים ביחד:
אנו נוטעים כדי לזכור, כדי לשמור, כדי להיות קשורים לבריאה שברא אלוהים, כדי הלהיות קשורים לבית שלנו.
המנחה:
רבן יוחנן בן זכאי היה אומר:
אם הייתה נטיעה בתוך ידך ויאמרו לך: הרי לך משיח –
אבות דרבי נתן, נוסח ב’, לא
בֹּא ונטע את הנטיעה ואחר-כך צא והקבילו.
המשתתפים ביחד:
וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ
תהילים, פרק א, פסוק ג