לעבדה ולשמרה
כחול אשר על שפת הים
האם כבר מילאנו את הארץ, ומיצינו את מצוות פרו ורבו?
אהרון אריאל לביא
אילו היינו מבקשים מכמה אנשים אקראיים להתבונן לרגע ולחפש את האשמים במשבר הסביבתי, סביר להניח שבין הראשונים שהיו מועלים על המוקד היינו מוצאים את רשתות השיווק וחברות המותגים הגדולות. אך למעשה לא ניתן להאשים את היזמים עצמם במשבר עודף-הייצור, אלא רק את עצמנו, הצרכנים, בשל יצירת עודפי-ביקוש ובשל נכונותנו לקנות כמעט כל דבר שיוצע לנו במחיר מספיק נמוך ובאריזה מספיק נוצצת גם אם אין לנו בו שום צורך. אין מטרתנו להיכנס לניתוח ביקורתי של תרבות הצריכה במאמר זה, אלא להביא עובדה פשוטה לגביה: אילו כל העולם היה חי ברמת-החיים של ארה”ב אזי היו נדרשם לנו ארבעה כדורי-ארץ כדי לתחזק את הייצור והצריכה. גם בטכנולוגיות נקיות וסופר-מתקדמות עדיין לא היו מספיק משאבים כדי לקיים שישה מיליארד אנשים ברמת חיים של האמריקאי הממוצע. אם להיות ישירים, עומדות בפנינו שתי אפשרויות בכדי לעצור את הקסטרוםה הסביבתית: האחת היא צמצום האוכלוסיה, והשניה היא שינוי אורחות-החיים. קשה לומר שיש אפשרויות אחרות (כגון הסתמכות בלעדית על ההתקדמות הטכנולוגית), וסביר להניח שאפשרות ברירת-המחדל תהיה דווקא הראשונה, והיא תיכפה עלינו במידה וכל שאר הדרכים יכשלו (ע”י בצורות, רעב, מלחמות, אסונות-טבע ועוד).
אכן, במסגרת הדיון בהשלכות המעשיות של הסביבתנות חוזרת ועולה שאלת הגידול באוכלוסיה כשאלה המתייחסת למרכיב אקוטי של המשבר הסביבתי. ידוע כי בעקבות השיפור הטכנולוגי הדרסטי ברפואה, צמצום תמותת התינוקות ושיפור זמינות ואיכות המזון והמים לחלקים גדולים של האנושות חל גידול משמעותי באוכלוסיה העולמית. המינוח הנכון הנו ‘גידול אקספוננטיאלי’, שכן תרשימי הנתונים מראים שלאחר גידול כמעט ליניארי (ומתון למדי) בכמות האוכלוסיה במשך אלפי שנים, הרי שמראשית המאה ה-19 השתנתה המגמה והגרף נהיה כמעט אנכי – מה שמורה על כך שבמאה השנים האחרונות גדלה אוכלוסיית המין האנושי בקצב הגדול בעשרות אחוזים מכל מה שידוע לנו משאר ההיסטוריה.
מטבע הדברים הלחץ על הסביבה הולך וגדל עם כל פה נוסף שיש להאכיל וכל אדם שיש להסיע ולייצר עבורו מוצרים ושירותים שונים. עבור רבים מאנשי השיח הסביבתי העולמי הפיתרון הפשוט הנו צמצום הילודה – במקומות אחדים ידרוש הדבר כפייה ממשלתית (כגון בסין), באחרים ניתן יהיה להסתפק בחינוך יסודי ובמרבית העולם המערבי למעשה אין כל צורך בכך מכיוון שהוא ממילא כבר הגיע לקצב גידול כמעט שלילי באוכלוסיה. עם זאת, לא בטוח שזה יעזור כי למרות שבארה”ב חיים רק 4% מהאוכלוסיה העולמית, היא אחראית ל-25% מהזיהום בעולם. לאור המצב הזה קמו לאחרונה מספר תנועות הקוראות לצמצומו ואף להכחדתו של המין האנושי בכדי להציל את הפלנטה. אחד הארגונים נקרא ‘כנסיית המתת החסד’, והמוטו שלו הנו: ‘Save the Planet: Kill yourself’. ארגון אחר, ומתון יותר בדיעותיו, נקרא ‘התנועה להכחדה התנדבותית של האנושות’, ובניגוד לארגון הקודם הם מתנגדים לכל צורה של המתה מכוונת ופשוט דורשים מחברי הארגון להתחייב שלא ללדת ילדים. באתר התנועה נכתב כי ‘העברה הדרגתית של הגזע האנושי מן העולם על-ידי הפסקה התנדבותית להתרבות תאפשר לביוספירה של כדור-הארץ לחזור לקו הבריאות’. זה אמנם נשמע כמו בדיחה, אבל מי שיעיין באתרי האינטרנט של התנועות הללו יבין שהן רציניות לחלוטין, והכמות המכובדת של החברים הרשומים בהן רק מוסיפה לאופי הרציני שלהן.
אמנם אין להתייחס לתנועות שהוצגו לעיל כאל איום אסטרטגי הדורש התמודדות ממשית, אך יש להכיר בכך שקו המחשבה הקורא לצמצום הילודה בכדי למנוע את המשבר הסביבתי הולך וקונה לו שביתה במקומות רבים (גם ללא הצטרפות רשמית לארגון הזוי כזה או אחר). מנגד, מנפרד גרסטנפלד (יועץ סביבתי יהודי בעל שם עולמי) מצביע באחד מספריו על העובדה שלמעשה צמצום הילודה בעולם המערבי לא יביא לפיתרון הבעיה. זאת משום שרמת החיים הגבוהה השוררת שם מושכת גלי הגירה עצומים לאותן מדינות, ומהגרים חדשים אלו מתאמצים בכל כוחם לאמץ לעצמם את אורח החיים הנוח של המקומיים. מצד שני הם מוזמנים ע”י המקומיים אשר מאסו בעבודות השחורות של בנייה ונקיון, ומערכת סימיביוטית זו מגדילה את הלחץ על המערכת האקולוגית הגלובאלית ולמעשה מתקזזת עם הצמצום בילודה (ומצב זה מוכר לנו גם מהארץ). חוקרים אחרים מציעים פשוט להסתמך על הנטייה הטבעית של חברות משכילות ובעלות גיל נישואין מאוחר להוליד פחות צאצאים, כפי שקורה באירופה, ולפי נתוני האו”ם אימוץ סטנדרטים מערביים במדינות נחשלות בעתיד יביא לצמצום הילודה גם שם. בנוסף הם מציעים למנוע הריונות בשיטות שונות, הן כימיקליות והן טבעיות (כגון עידוד ההנקה בכדי למנוע עיבור נוסף).
יש עוד מקום?
בכדי להבין אם יש או אין הצדקה לקריאה לצמצום גודלו של המין האנושי כדאי להעמיק מעט יותר בנתונים. באופן כללי, המחקרים שעסקו בשאלת גודל האוכלוסיה שיכול כדור-הארץ להכיל מעריכים כי כושר הנשיאה המירבי של הפלנטה נע בין 2.5 מיליארד (הרבה מאחורינו וכבר מאוחר מדי) לבין 40 מיליארד בני-אדם (כלומר, יש לנו מספיק זמן). ההערכות המצומצמות הקיצוניות מתעלמות משיפורים טכנולוגיים ומניחות שכל העולם עתיד לאכול כמו האמריקאים (30-40 אחוז קלוריות יותר מהדרוש). לעומת זאת, ההערכות האופטימיות מניחות שבעתיד ניתן יהיה לעבד את כל השטחים השטוחים בכדוה”א, כולל מה שהיום מכוסה בקרח או בביצות. האמת, מן הסתם, נחה במקום כלשהו באמצע אבל ניתן להסיק מכאן (מבלי להיכנס לכל הפרטים) שניתן לקיים עוד כמה וכמה מיליארדים של בני אדם בכדור-הארץ, אבל כנראה שהדבר תלוי בירידה ברמת המחייה הכללית כפי שנהוג למדוד אותה כיום, וזאת לטובת איכות-מחייה.
לגבינו כיהודים המצב הנו שונה מכיוון שמחוייבותנו ללדת ילדים הנה פרי צווי אלוקי, ואיננה תלויה בשיקולים רציונאליים של רווח והפסד. עם זאת, ההלכה איננה נוטה להתעלם מהמציאות לחלוטין, אלא מתייחסת גם לשיקולים פרגמטיים בפסיקותיה. עיקרון מפורסם אחד הנוגע לעניין זה הנו: ‘התורה חסה על ממונן של ישראל’ (ראש השנה כז ע”א). הרב אליעזר ברקוביץ מביא שני טעמים נוספים למקרים בהם התייחסו חז”ל באופן מיוחד למפגש בין ההלכה לבין המציאות: מצד אחד נאמר במקומות רבים ‘שלא ניתנה תורה למלאכי השרת’ (ברכות כה ע”ב), וכן ש’היכן שאפשר אפשר, והיכן שאי-אפשר אי-אפשר’ (בבא קמא פד ע”א, מתורגם מארמית). בנוסף לכך ישנם מקרים בהם נוצרו פשרות בין ההלכה המקורית לבין המציאות מטעמים של ‘תיקון העולם’ או ‘כבוד הבריות’ (‘ההלכה – כוחה ותפקידה’, עמ’ סט-פד). מתוך כך אפשר לטעון שכחלק מהנעת השיח ההלכתי לגבי שאלות שבין האדם לסביבתו יש מקום לדון גם בשאלת הילודה. מצד שני יש לשאול האם באמת העם היהודי הוא המקור לבעיית פיצוץ האוכלוסין בעולם (בהיותו בקושי שליש האחוז מהאוכלוסיה העולמית), והאם אין לו זכות מוסרית כלשהי להוסיף ולהתרבות בכל-זאת לאור מאורעות השמד האיומים שספג לאורך ההיסטוריה מידיהם של רבים מהעמים האחרים (ולאור איומי השמד אשר עדיין מוסיפים לרחף מעל ראשו). בנוסף לכך יש לזכור כי עפ”י חלק מהנתונים והמחקרים שהבאנו אין צורך ממשי בצמצום האוכלוסיה ולמעשה צמצום זה לא יעזור. לבסוף, לעניות דעתי בכל אופן, אנו שוב חוזרים לאותה נקודה הגורסת שהדרך לתיקון הסביבה עוברת דרך תיקון מעשי האדם ואופי הצריכה והייצור שלו, דהיינו שינוי איכותי ולא שינוי כמותי. מצד שני, אינני חושב שניתן פשוט להתעלם משאלת גודל האוכלוסיה, למרות שבסופו של דבר אין לנו כל עניין לשנות משהו לגביה. חשוב היה להביא את הדבר לדיון בכדי להבין את מורכבות המצב, אבל בעיקר בכדי להשיב לאלו המשתמשים בטיעון האקולוגי כדי לתקוף את הריבוי הטבעי של העם היהודי. אמנם מרבית האנטישמים טרם עלו על הטריק הזה, אבל טענות כאלו כבר נשמעו מפה ומשם והן גם לחשש מפני צמיחתן של תיזות ניאו-נאציות על בסיס המחשבה האקולוגית, חשש המרחיק רבים וטובים מעצם העיסוק בנושא האקולוגי (וראו בעניין זה מאמרו של שמואל חן מגליון י”ט של ‘אקדמות’). כך שהנחת התשובות הברורות בנושא זה יכולות לסייע הן בפתיחת הנושא האקולוגי לרבים יותר מבני עמנו, והן להתמודדות עם טיעון נוסף שמנסה להתנגח בו מן החוץ, ויפה שעה אחת קודם.
_____________________________________________________________
אתר ‘כנסיית המתת החסד’: http://www.churchofeuthanasia.org
אתר ‘התנועה להכחדה התנדבותית של האנושות’: http://www.vhemt.org
תנועה מעניינת נוספת בהקשר זה הנה Zero Population Growth אשר שינתה את שמה ל-Population Connection, ככל הנראה מטעמים של יחסי ציבור: http://www.populationconnection.org
המאמר פורסם בעבר במוסף שבת, עיתון מקור ראשון.