את מצות השמיטה שנזכה לקיים בשנה הבאה עלינו לטובה הגדיר האברבנאל בפרשתנו כמצוה יסודית שיש בה את עיקרי יסודות האמונה. חינוכו של האדם לאמונה וביטחון וקבלת עול מלכות שמים מעלים את האדם לדרגת אהבה ודבקות בקדוש ברוך הוא, שהרי זו שבת לה’.
אך גוונים נוספים יש במצוה זו, הפסקת העסקים הגשמיים והגברת הרוחניים גורמים לידי איזון כוחות החיים. שיווי משקל גשמי ורוחני שהוא הכרחי לגוף ולנפש (לשון הראי”ה קוק בהקדמת שבת הארץ).
ראשית, העיר בספר עקדת יצחק, השביתה עוזרת לנו לצאת משגרת היום יום ו”להשמיע לאזנינו כי לא שולחנו הנה להיות עבדים נמכרים לאדמה, כי אם לתכלית עליונה”.
נתחנך בכך למתן את הריצה אחרי החומריות, ולמלא את נפשנו בתוכן רוחני, שישפיע בוודאי גם בשש השנים שלאחריה.
אדם שידע “כי לי הארץ, כי גרים אתם”, יתחנך גם לענווה, כפי שהגדירו חז”ל בתורת כוהנים:”אל תעשו עצמכם עיקר”.
השמיטה מחייבת הפקרת פירות השביעית ושמיטת החובות הכספיים, הסביר ספר החינוך שמכיוון ש”אין נדיב, כנותן מבלי תקוה אל הגמול”, לכן נוכל בכך “ללמד נפשנו במידות המעולות”.
בספר צרור המור הוסיף ר’ אברהם סבע, העשיר אשר כל ימיו בשמחה וטוב לב ישכח בעושרו וטוב ליבו את העני ולא ידע במכאוביו. לכן רצתה התורה להביא שנת השמיטה וכו’, ואז אפילו עשיר נושא עיניו לשמים ואומר מה אוכל. רוצה התורה להביא את האדם למצב בו ישאל “מה נאכל”, כדי שבשש השנים הבאות יחוש את צער האביונים ויהרהר בצורכיהם.
לא פלא הוא שהתבטא השפת אמת ואמר:”מטרת השמיטה להביא לידי אחדות, ולכן עשירים ועניים שווים בה”.
הבסיס לכל הוא המבט של יהודי שבשנה זו מודה כי לה’ הארץ, וכלפי האלוקים שווים כולם, אין יתרון במי שהיה בעל השדה לבין שאר עניי העם (כלי יקר).
בידנו לעשות זאת. לנו האפשרות לחוש כך. אם רק נעיין במשמעותה של המצוה ונפיק לקחים למען נשכיל לשבת בצוותא על האדמה, אדמת הקדש.
הרב דוד לאו, הרב הראשי לישראל