מיכל ברגמן
ב'תיקון' טו בשבט מקובל להרים ארבע כוסות. להלן הצעה לסדר טו בשבט קצר שכל כולו הרמת כוסות למען ערכי קיימות וסביבה (כל הרמת כוס מתחילה ב"לחיי.." ומסתיימת ב"נרים כוס") .
בואו נרים כוסות של יין לחיי הגעגועים, לחיי הנטיעות לעתיד לבוא, לחיי הפליאה וההודיה על יופיו של העולם ולחיינו – לחיי איכות חיינו; לחיי בריאותינו; לחיי הזמן הפנוי שלנו; לחיי המשפחה והקהילה שלנו.
לחיי הגעגועים – נרים כוס לזכר נוף ילדותנו ההולך ונעלם; לזכר החולות השדות שהיו ואינם; לזכר פרדסים שנתנו ריחם בלילות ילדותנו; לזכר היערות בהם טיילנו שנשרפו והושחתו; לזכר כל אותם מראות, קולות וריחות שליוו את צעדנו הקטנים:
... בבית ליד המסילה,
לא מברכים עוד על נרות לכבוד שבת.
וליד המרפסת הגדולה,
לא נטעים עוד אילנות בטו בשבט.
הבית דומם ודומעים חלוניו,
התמונות נצמדות אל הקיר,
ודומע האיש הרואה בעיניו,
וביתו לא יכול להכיר.
פעם בבית ליד המסילה,
ראיתי פנים מאירות.
כי הבית הריק, ליד המסילה,
ידע גם שעות אחרות.
(אהוד מנור, הבית ליד המסילה)
נרים כוס למען הנוף והחוויות הסביבתיות של ילדינו – נרים כוס של מחויבות לשמירה על נוף ילדותם למענם, למען הדורות הבאים ולמעננו. נרים כוס כדי שנהפוך את הגעגועים שלנו למנוף לעשייה ברת קיימא.
לחיי הנטיעות לעתיד לבוא – נרים כוס לזכר האיש שנטע חרובים לצאצאיו אחריו:
יום אחד היה [חוני המעגל] הולך בדרך, ראה איש שהיה נוטע חרוב.
תלמוד בבלי, מסכת תענית דף כג, עמוד א
שאל אותו [חוני את האיש]: מתי העץ יניב פירות?
ענה לו [האיש]: לאחר שבעים שנה.
אמר לו [חוני]: וכי אתה בטוח שתחיה שבעים שנה?
אמר לו אותו אדם: אני באתי לעולם ומצאתי חרוב נטוע מניב פירות. כמו שאבותי שתלו לי, כך אני שותל לצורך בני.
נרים כוס למען הנטיעות הסביבתיות שלנו – למען המשך קיומו של עולם, למען יוכלו גם צאצאינו ליהנות מאוויר נקי, משפע של מים מתוקים, מעצי היער, ממגוון בעלי החיים ומיופיו של העולם.
לחיי הפליאה והכרת הטוב – על העולם היפה והמגוון שבו אנו חיים – נרים כוס של שמחה ותודה על יופיו של העולם; על מגוון בעלי החיים והצמחים התורמים לבריאה בפעילותם וביופיים; על חשיבותם של כל היצורים המסייעים לשמור על עולמנו:
אדם נברא באחרונה… למה נברא באחרונה? שלא תזוח דעתו עליו, אומרים לו: יתוש קדמך במעשה בראשית.
(תוספתא, סנהדרין, פרשה ח, הלכה ז-ט)
נרים כוס של מחויבות להמשיך ולהכיר בטוב שבבריאה, להמשיך ולא להתרגל לשכלול וליופי של העולם ולהמשיך ולעשות למען ימשיכו מגוון המינים להתקיים בעולמנו:
בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה' ה' אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ:
עֹטֶה אוֹר כַּשַֹּלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה:
הַמְקָרֶה בַמַּיִם עַלִיּוֹתָיו הַשָֹּם עָבִים רְכוּבוֹ הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ:עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט:
יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ בַּל תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד:
תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם:
מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן:
יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם:
גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן בַּל יְשֻׁבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ:הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן:
תהלים מזמור קד, פסוקים א- יח, לג-לה
יַשְׁקוּ כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם:
עֲלֵיהֶם עוֹף הַשָּׁמַיִם יִשְׁכּוֹן מִבֵּין עֳפָאיִם יִתְּנוּ קוֹל:
מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ:
מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ:
וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד:
יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי ה' אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע:
אֲשֶׁר שָׁם צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ:
הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים […]
אָשִׁירָה לַה' בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי:
יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּה: '
יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה' הַלְלוּ יָ-הּ:
נרים כוס לחיינו – לחיי כוחות היצירה והעשייה שלנו; לחיי בריאותנו ובריאות היקרים לנו; לחיי יכולתנו לתקן את העולם; לחיי שמחת החיים והכרת הטוב שלנו; לחיי האהבות שלנו; לחיי המשפחה שלנו; לחיי החברים והקהילה שלנו; לחיי הסביבה בה אנו חיים; לחיי העץ והפרח שהם 'שלנו'; לחיי האמונה שלנו; לחיי הדברים היקרים באמת בחיים שלנו;
אני רוצה תמיד עיניים/ נתן זך
אני רוצה תמיד עיניים כדי לראות
את יפי העולם ולהלל את היופי
המופלא הזה שאין בו כל דופי ולהלל
את מי שעשה אותו יפה להלל
ומלא, כל כך מלא, יופי.
ואינני רוצה להיות עיוור ליופי
העולם כל עוד אני חי. אני אוותר
על דברים אחרים אבל לא אומר די
לראות את היופי הזה שבו אני חי
ושבו ידי מהלכות כמו אניות וחושבות
ועושות את יד באומץ ולא פחות
מכך, בסבלנות, סבלנות בלי די.
ולא אחדל מהלל, כן, להלל לא אחדל.
וכשאפול עוד אקום – ולא רק לרגע –
שלא יאמרו
הוא נפל. אלא הוא קם עוד רגע להלל
בעיניים אחרונות
את שלהלל לא יחדל.