עוד לא תמו כל פלאייך – טו בשבט – הודיה על הטוב

עוד לא תמו כל פלאייך – הודיה על הטוב

מיכל ברגמן

אין כרבי נחמן מברסלב לעודד אותנו לצאת אל בין היערות והצמחים:
דע, כי כל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד, לפי העשבים ולפי המקום שהוא רועה שם.  כי כל בהמה ובהמה יש לה עשב מיוחד, שהיא צריכה לאוכלו. ולפי העשבים והמקום שרועה שם, כן יש לו ניגון מיוחד שהיא צריכה לאוכלו ולפי העשבים והמקום שהוא רועה שם, כן יש לו ניגון. כי כל עשב ועשב יש שירה שאומר, שזה בחי' פרקי שירה. ומשירת העשבים נעשה ניגון של הרועה.
(רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר'ן, מוהר'ן דתניא דף כט, ע'ב)

הקירבה אל הבריאה מעוררת בנו הכרת תודה על יופיו ל העולם והבנה כי כל עשב ועשב, כל חיה וסוג הם ייחודיים וחשובים להמשך קיומו של העולם. יפי בריאה מעדן את הרגש הדתי ואת הכרת הטוב:
ובשוב דעתו אל מקור הטבע, מעשה ידי יוצר, ישובו אלו כל חמדות הנפש הטבעיות, רגשי קודש והתרוממות נפש אל אל אלים. וכל מידות טובות הטבעיות אשר לאדם הישר, אשר לא השחית דרכו על-ידי עזיבתו אורח ישרים הסלולה.
(הראי'ה קוק, עין איה – ברכות, כרך ב' ירושלים תש'ן, עמ' 297)

בטו בשבט לא נזנח את היציאה אל יופיו של עולם, אדרבא – הקשר הבלתי אמצעי לנפלאות הבריאה הוא חלק מהבנתנו את חשיבותה של הסביבה.