עיקור חיות מחמד

 עיקור חיות מחמד

“כי באפם הרגו איש וברצונם עיקרו שור” (מט,ו).
 
מי מאתנו אינו מכיר חתולים הקופצים מפחי-אשפה ברחוב, בחצר-אחורית של מסעדה, ואפילו בבתי חולים? כמה פעמים ראינו ילד קטן בוכה בגלל כלב משוטט שהלך אחריו בניגוד לרצונו? התרבות בעלי חיים אלה, הסמוכים על שולחנו של האדם, מעבר לרצוי לבעליהם, מהווה בעיה חמורה הן לאדם והן להם עצמם.
 
מבחינת האדם, מעבר לבהלה שיוצרים חתולים וכלבים משוטטים, הם תורמים לפיזור זבל מפחי אשפה ולהפצת מחלות. מבחינת בעלי החיים, מדי שנה מומתים בארץ כ-100,000 כלבים, ואלפי חתולי רחוב מתים מרעב ונדרסים.
 
מענה אפשרי למציאות זו הוא העיקור, והוא אף מומלץ רפואית כמונע גידולים ברחם ובעטין: סרטן העטין הוא הסרטן הנפוץ בכלבות, ועיקור לפני הייחום הראשון, מוריד את שכיחותו לפחות מ-1%! העיקור גם מונע סיבוכי הריון והמלטה שונים, כגון: הריון מדומה, רעלת הריון ודלקות רחם. העדר ייחום גם נוח יותר לבעלים: הכלבה איננה מדממת, ומונעת התקהלות כלבים מחזרים או קרבות חתולים זכרים מתחת לחלון. והכי חשוב: העיקור בולם ריבוי גורים בלתי רצויים. לכן עיקור וסירוס הם הדרך היעילה ביותר לשיפור רווחת חיות מחמד.
 
מאחר ובשולחן ערוך (אה”ע ה,יא) נפסק: “אסור להפסיד אברי הזרע, בין באדם בין בבהמה חיה ועוף…”, מאלפת תשובת הרב אבינר לווטרינר ד”ר עופר צדוק, שהתפרסמה בפורום הכלבים של “תפוז” ב-9/4/07:
 
א.  נפסק “המסרס את הנקבה בין באדם בין בשאר מינים פטור אבל אסור” (שו”ע, אה”ע ה,יא). מה שלכאורה כסותר מה שנפסק: “האישה מותרה לשתות כוס של עיקרין כדי לסרסה שלא תלד” (שם,יב). הב”ש תירץ שסירוס על ידי מעשה בידיים אסור, וסירוס בלי מעשה ישיר אלא על ידי השקאת סם מותר (שם ס”ק יד). והב”ח תירץ שמותר לצורך רפואה או משום צער לידה אבל ללא צורך, אסור. לכן עיקור נקבה על ידי ניתוח אסורה לפי הב”ש. אך מותרת לפי הב”ח אם יש בזה צורך של צער לידה או צורך רפואי אחר.
ב.  אך יש לדון אם בכלל יש איסור בנקבות של בעלי-חיים? אמנם כך סובר המגיד-משנה (רמב”ם איסורי ביאה טז,יא) והמנחת חינוך. אבל הט”ז סובר, שאין כלל דין סירוס בנקבה אלא שטעם האיסור הוא מפני שמסרס אותה על ידי מעשה כגון הכאה או בעיטה ואפילו בבהמה אסור משום צער בעלי חיים (שם מ”ק ו). אך כאן יהיה מותר כיון שהניתוח נעשה בהרדמה ואין צער בעל חיים. ויותר מזה, כתב הנתיבות-לשבת, שטעם האיסור הוא משום חבלה. שאפילו חובל בעצמו פטור אבל אסור, וזה הטעם שמותר כוס של עיקרין ולפי זה אין איסור אלא באדם (שם ס”ק ה).
ג.  אם כן, יש לנו ספק-ספקא, שמא הלכה כב”ח שסירוס מותר לצורך רפואי, וזה נחשב צורך רפואי, ושמא הלכה כט”ז שאין האיסור אלא משום צער בעלי חיים ובנדון שלנו יש הרדמה. הרי שיש כאן ספק-ספקא באיסור דרבנן, והדבר חוסך מבעל החיים צער חוזר ונשנה, לכן ודאי המקל יש לו על מה לסמוך.
חשוב להוסיף ולציין, כי לשאלתו של ד”ר צדוק, הבהיר הרב אבינר שפסק הלכה זה תופס גם לגבי חתולות.
 
__________________________________________________________

לתגובות: שלמה אילן, [email protected]

פורסם לראשונה בעלון ‘שבת בשבתו‘ גיליון 1305: ויחי  ט”ז טבת תש”ע 02/01/2010