שליט, שר,משרת: יחסה של האנושות לטבע

איוון טורגנוב, סופר רוסי בן המאה ה- 19 , כתב בספרו “אבות ובנים”:

הטבע אינו מִקְדָּש אלא בית מלאכה, והאדם הוא הפועל שבתוכו.

אמירה זו היא אמירה פרובוקטיבית.

 שאלות מנחות:

.1 מהי משמעות האמירה?

.2 האם אתם מסכימים עם האמירה או חולקים עליה? מדוע?

בני האדם בכל הדורות מתמודדים עם שאלת מקומה של האנושות בעולם הטבע. התנ”ך ובספרות חז”ל הציבו אבותינו שאלות יסודיות: האם העולם נברא עבורנו? האם אנחנו שליטים על עולם החי והצומח, או שרים שאמונים לשמור עליהם ולטפל בהם? אם אנחנו שליטים מה משמעותו של שלטון זה? לסיכום, כיצד נתפס הקשר בין הטבע לאנושות?

ביחידה זו נבחן טקסטים שמתייחסים לסוגיות אלה. נחשוב כיצד תגובות שונות לשאלות הללו עשויות להשפיע על האופן שבו אנו בוחרים לחיות את חיינו, ונדון בהשלכות של בחירות אלה על עצמנו ועל עולמנו.

חלק א: מקורות מקראיים 

נתחיל את הדיון בקריאת מקורות מקראיים. שני הפרקים הראשונים של ספר בראשית מציגים שני תיאורים שונים של בריאת העולם, ומאפיינים את מערכת היחסים שבין האנושות לעולם באופנים שונים.

בקשו מהמשתתפים לקרוא את מקורות 1-2 בחברותא, ולדון בשאלות לעיון. חברותא היא לימוד משותף בזוג. עיון משותף מאפשר שיתוף ברעיונות ותובנות תוך כדי לימוד.

מקור 1 לקוח מתוך תיאור בשבעת ימי הבריאה; הקטע מתאר את פעולות הא ל ביום השישי. 

מקור 1 : בראשית א, כו כח –

כו וַיּאֹמֶר אֱ לֹקִים, נַעֲשֶה אָּדָּם בְצַלְמֵּנוּ כִדְמוּתֵּנוּ; וְיִרְדוּ בִדְגַת הַיָּּם וּבְעוֹף הַשָּמַיִם, וּבַבְהֵּמָּה וּבְכָּל הָּאָּרֶץ, וּבְכָּל הָּרֶמֶש, הָּרֹמֵּש עַל הָּאָּרֶץ. כז וַיִּבְרָּא אֱ לֹקִים אֶת הָּאָּדָּם בְצַלְמוֹ, בְצֶלֶם אֱ לֹקִים בָּרָּא אֹתוֹ: זָּכָּר וּנְקֵּבָּה, בָּרָּא אֹתָּם. כח וַיְבָּרֶךְ אֹתָּם אֱ לֹקִים, וַיּאֹמֶר לָּ הֶם אֱ לֹקִים פְרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָּאָּרֶץ, וְכִבְשֻׁהָּ; וּרְדוּ בִדְגַת הַיָּּם, וּבְעוֹף הַשָּמַיִם, וּבְכָּל חַיָּּה, הָּרֹמֶשֶת עַל הָּאָּרֶץ.

מקור 2 לקוח מתוך הפרק הבא, פרק ב’ בספר בראשית, שם יש תיאור שונה של היחס בין בני האדם והיצירה.

מקור 2 : בראשית ב, ה טו –

ה וְכֹל שִיחַ הַשָּדֶה, טֶרֶם יִהְיֶה בָּאָּרֶץ, וְכָּל עֵּשֶב הַשָּדֶה, טֶרֶם יִצְמָּח כִי לאֹ הִמְטִיר ה׳ אֱ לֹקִים, עַל הָּאָּרֶץ, וְאָּדָּם אַיִן, לַעֲבֹד אֶת הָּאֲדָּמָּה.מז וַיִּיצֶר ה׳ אֱ לֹקִים אֶת הָּאָּדָּם, עָּפָּר מִן הָּאֲדָּמָּה, וַיִּפַח בְאַפָּיו, נִשְמַת חַיִּים; וַיְהִי הָּאָּדָּם, לְנֶפֶש חַיָּּה. ח וַיִּטַע ה׳ אֱ לֹקִים, גַן בְעֵּדֶן מִקֶדֶם; וַיָּּשֶם שָּם, אֶת הָּאָּדָּם אֲשֶר יָּצָּר. טו וַיִּקַח ה׳ אֱ לֹקִים, אֶת הָּאָּדָּם; וַיַּנִחֵּהוּ בְגַן עֵּדֶן, לְעָּבְדָּהּ וּלְשָּמְרָּהּ. 

שאלות לדיון בחברותא:

.1 כיצד הייתם מאפיינים את הקשר בין בני האדם לצמחים ולכל היצורים החיים בעולם, כפי שאלה באים  לידי ביטוי בכל אחד מן הטקסטים?

.2 מהם היתרונות והחסרונות של היחס לאדם כשליט על העולם?

.3 מהם היתרונות והחסרונות של היחס לאדם כמי שמעבד את האדמה ושומר עליה?

בבראשית פרק א’ מתוארת בריאת האדם, וניתן לו מנדט לשלוט בארץ ולרדות בכל החיים אשר על האדמה. בבראשית פרק ב’ הקב”ה יוצר את האדם מאפרה של האדמה עצמה. בהתאם לכך, הא ל מצווה את האדם “לעבדה ולשמרה”, לטפח את האדמה שממנה נוצר ועליה הוא חי ולשמור עליה. כאן האדם מתואר כגנן ארעי, שתפקידו לשמור על השוכנים בגן.

בקשו מהמשתתפים לשתף את תשובותיהם לשאלות בהן דנו בחברותא, וערכו דיון קצר.

חלק ב: פרשנות קלאסית 

נמשיך את הדיון בטקסטים תוך עיון בפירוש רש”י. רש”י חי בצרפת במאה ה- 11 . הוא פרשן התנ”ך והתלמוד החשוב ביותר, והמוכר בפרשנים בכל ההיסטוריה היהודית. הוא מפרש את הקשיים שעולים מתוך הטקסט המקראי.

בפירושו לבראשית א’, כ”ו, רש”י מזהיר את האדם שממשלתו “בכל חיית השדה” אינה בלתי מוגבלת.

מקור 3 : פירוש רש”י לתורה, בראשית א’, כ”ו

וירדו בדגת הים: יש בלשון הזה לשון רידוי ולשון ירידה: זכה רודה בחיות ובבהמות, לא זכה נעשה ירוד לפניהם והחיה מושלת בו.

שאלות מנחות:

.1 האם פירוש רש”י של המילה “וירדו” מספקת אתכם? מדוע?

.2 בפירושו, מנגיד רש”י את הרדייה בעולם החי עם הירידה לפניו. האם אלה שתי האפשרויות היחידות למערכת היחסים בין בני האדם לעולם החי? האם אפשר לחשוב על תיאור מתון יותר, שאולי לוקח בחשבון את שני הפרקים הראשונים בבראשית?

במקור 2 , מפורש תפקידו של האדם ביחס לאדמה: “לעבדה ולשמרה”. האדם מתואר כשר ששומר על רכושו של הקב”ה עבורו. שר אינו מגן על הרכוש לשם טובת הנאה אישית, אלא לטובת הרכוש ולטובת האדון. עם זאת, האדם אינו פקיד בלבד, אלא דמות מרכזית בסידור זה. אחרי ככלות הכול, בבראשית פרק א’ הקב”ה ברא את עולם החי והצומח, ואת האדם ברא רק בסוף התהליך; לעומת זאת, בבראשית פרק ב’, הא לוקים ברא את עולם החי והצומח רק אחרי בריאת האדם. כיצד יש להבין את מערכת היחסים בין העולם האנושי לעולם החי והצומח לפי בראשית ב’?

בפירושו לבראשית ב’, ה’, מציע רש”י פתרון לבעיה בטקסט המקראי: מבראשית א’ נראה שעולם הצומח נוצר ביום השלישי לבריאה (א’, י”א י”ב). אם כן, כיצד כתוב בבראשית ב’ ש”וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח”? רש”י מתייחס ליחס בין העולם האנושי לעולם הצומח.

מקור 4 : רש”י על בראשית ב’, ה’

וכל עשב השדה טרם יצמח: עדיין לא צמח, ובשלישי שכתוב ותוצא הארץ, על פתח הקרקע עמדו עד יום ששי:

כי לא המטיר: ומה טעם לא המטיר? לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתם של גשמים.

וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם, התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים:

שאלות מנחות:

.1 האם לדעת רש”י הצמחים נבראו בשביל האדם, או להיפך? מצאו הוכחה לדבריכם מתוך הטקסט.

.2 כיצד הייתם מאפיינים את מערכת היחסים בין עולם הצומח, הגשם, האדם, והא לוקים כפי שהיא באה לידי ביטוי בתיאורו של רש”י?

פירוש רש”י על בראשית ב’, ה’ מציג דינמיקה עדינה בין האדם לשאר הבריאה (בייחוד, במקרה זה, צמחים וגשם). לדעת רש”י הקב”ה לא ברא את הצמחים בצורתם הסופית, אלא בתור נבטים שהיו חבויים מתחת לאדמה, מחכים לגשם כדי שיוכלו לגדול ולהופיע מעל האדמה. רק כאשר אדם מכיר בכך שהעולם זקוק לגשם, ומתפלל לגשם, הגשם יורד.

המילה “זקוק” היא מילת מפתח בפירושו של רש”י על הפסוק. חישבו על הצורך המתגלגל כאן. הצמחים זקוקים לגשם כדי לגדול מתוך האדמה. הקב”ה זקוק לאדם כדי לעבוד את האדמה ולהעריך את הגשם. האדם זקוק לגשם על מנת לגדל תבואה כדי שיוכל לאכול. לפי רש”י, תפילת האדם חיונית להורדת הגשם. לאור כל זאת, נראה שבראשית ב’, ה’ מתייחס לתלות של כל הגורמים זה בזה. לאלוקים, לבני האדם, לבעלי החיים ולצמחים יש תפקיד וצורך משלהם, ואף על פי כן אף אחד מהם אינו יכול להשיג את הדבר לו הוא זקוק, צרכי האחר צריכים לעמוד לנגד עיני כל פרט כדי שהמערכת תפעל כמו שצריך.

רעיון זה, לפיו חיי האדם תלויים בעולם החי והצומח, אינו מסתכל על האדם במונחים של שחור לבן, כ”שליט” או “שר”. ועם זאת, בדיון אודות היחס בין האדם לעולמו התייחסנו לחיי האדם ולעולם שסביבו כאילו היו שני דברים נפרדים. האם תיתכן התייחסות אחרת, כאילו היו שזורים זה בזה?

חלק ג: פרשנות מודרנית 

הרב עדין אבן ישראל שטינזלץ – מציע נקודת מבט עדינה של האופן שבו צורות חיים שונות מחוברות אלה לאלה.

הרב שטינזלץ הוא אחד ההוגים המובילים של ימינו. הוא מוכר בזכות התרגום והפירוש המשולב שכתב לתלמוד כולו, ובזכות עבודתו בתחום הקבלה.

מקור 5 : הרב עדין אבן ישראל שטינזלץ, “טבע”, מתוך: – Simple Words .

לעיתים קרובות, מסיבות או משום שאנחנו יהירים ואגוצנטריים, התפיסה העצמית שלנו נפרדת משאר הבריאה. אנחנו מדברים על “האנושות” ו”הטבע” כאילו אנחנו קיימים באופן אחד בלבד, ושאר העולם קיים באופן אחר. הדיכוטומיה בין האדם לטבע אינה פשוטה ואינה מדויקת. אמנם הטבע ללא נוכחות אנושית היה נראה שונה לחלוטין; ועם זאת בעוד שהאנושות היא ייחודית ומיוחדת, היא עדיין חלק מהטבע. בין אם נגדיר את הטבע ככלל הקיום, או כסדרה של החוקים השליטים זו אנחנו בכל אופן כלולים בו…

ניתן לסכם את העניין באגדה עתיקה. כאשר הקב”ה ברא את האדם, הוא אמר, “נעשה אדם בצלמנו כדמותנו” (בראשית א’, כ”ו). באופן מסורתי מפרשים את הפסוק כדיבור אלוקי אל המלאכים. אם כך, התכנית לא הייתה מוצלחת; איננו כמו המלאכים כלל וכלל. לפי פירוש אחר, א לוקים דיבר אל הבריאה כולה, לטבע כולו. במקרה זה, “נעשה אדם בצלמנו כדמותנו” משמעותו “כל אחד יתרום את תרומתו”.

השועל והיונה, הנמר והכבשה, העכביש והדבורה כל אחד תרם חלק קטן כפי שגם תרמו המלאכים והשטן.

בני האדם ממשיכים להכיל את כל החלקים הללו. יש מי שהוא שועלי יותר, יש מי שדומה יותר לכבשה, אך ביחד אנחנו כוללים בתוכנו את התכונות המצויות בטבע כולו. באופן זה, אנחנו סיכום של הטבע, וכוללים בתוכנו את המיקרוקוסמוס של היקום. איכשהו עלינו ללמוד מכל השותפים שלנו, ואולי להתפלל שהחלק הנוסף הזה “הניצוץ הא לוקי” שנתרם על ידי הקב”ה יסייע לנו לבחור בטוב. 

שאלות מנחות:

1. תארו במילים שלכם את הרעיון המרכזי של הרב שטינזלץ.

2. למה מתכוון הרב שטינזלץ כאשר הוא אומר, “עלינו ללמוד מכל השותפים שלנו”? כיצד אפשר לעשות זאת?

3. כיצד ההתנהגות האישית, החברתית, והפוליטית שלנו הייתה משתנה אילו היינו מתייחסים לאנושות כאל “סיכום של הטבע”?

סיכום 

 קראו בקול את הקטע הבא, שנכתב על ידי הסופר הרוסי וולנטין רספוטן ( 1937-2015 .)

וולנטין רספוטן, מתוך: שלום טרויה

האם האדמה הזו שייכת לך לבד? כולנו נמצאים כאן היום והולכים מחר.

אנחנו כמו ציפורים נודדות. אדמה זו שייכת לכולם אלו שהיו כאן לפנינו, ואלה שיבואו אחרינו. אנחנו רק נמצאים כאן לזמן קצר ביותר… ומה עשית אתה עם הזמן? זקניך נתנו לך אותו למשמר כדי שתוכל לבלות בו את חייך ולהעביר אותו לצעירים…

“האדם הוא מלך הטבע”, אמר אנדריי.

“כן, כן, מלך. מלוך לזמן קצר ומיד תתחרט”.

שאלות מנחות:

1.  לאור המקור שקראתם, האם נכון לתאר את היחס בין האדם לטבע כשליט, שר, או עבד? האם הטקסט מציע אפיון אלטרנטיבי ואם כן, מהו? 

2. איזה מן הטקסטים הקודמים שקראנו הכי דומה לקטע הזה? מדוע?

3.  איזו גישה לטבע היא היעילה ביותר לדעתך כשליט, כשר, או כעבד? איזו גישה היא הכי מעוררת השראה? מדוע?

התייחסנו לגישות שונות למערכת היחסים בין חיים אנושיים לשאר העולם. שקלנו להתייחס לאדם כאל שליט, גנן, ועבד, וסקרנו גישה שלפיה חיי האדם ושאר העולם תלויים זה בזה. בכך, כללנו את האנושות בשלמות של הטבע.

ייתכן שראוי שהאדם ישלוט בצמחייה ובבעלי החיים. אולי התפקיד אותו אנחנו אמורים לשחק הוא זה של שר אחראי, שפועל מטעם, ולמען, הטבע. אולי הסיבה היחידה שבגללה אנחנו כאן היא כדי לשרת את הצמחייה ובעלי החיים, ואולי הם הסיבה האמיתית לבריאה. אולי ההבדל בין בני האנוש לטבע הוא אשליה, משום שבני האדם הם חלק אינטגראלי מהטבע.

בכל אופן שבו נחווה את מערכת היחסים בין בני האדם לכלל יצורי העולם, אין ספק שגורל כל אלה קשור, שזור ומחובר בכריכה אחת.