שמיטה ישראלית
כבר זמן רב שקיימת תחושה כי שמירת כשרות בלבלה אותנו. במקום לדבר על זכות השמיטה, ועל המצוה לאכול את פירותיה הקדושים, הרבנויות מציינות על המוצרים “ללא חשש שמיטה” כאילו השמיטה היא עבירה או איסור.
לשמיטה יש הרבה פנים:
פנים סוציאליות: “והיתה שבת הארץ לכם לאכלה: לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך”. במשך שש שנות המעשה נוצרים ניגודים מעמדיים בין העשירים לעניים, יש מעמדות הנובעים מיכולת כלכלית שונה. שנת השמיטה מצמצמת את הפערים בחברה, השוואת עני לעשיר בכך שכולם שווים ביבול, בכך שיש שמיטת כספים ואין צורך להחזיר הלוואות. ובשנת היובל – אפילו קרקעות שרכש בעל האמצעים חוזרים לבעליהם הראשונים. לא יווצרו כאן מעמדות קיצוניים.
בין אדם למקום: תודעת בעלותו הבלעדית והמוחלטת של הקדוש ברוך הוא. השמיטה היא “שבת לה'” “כי לי כל הארץ”. הידיעה כי הארץ של ה’ ומידת הביטחון בה’ על אף השאלה המתבקשת: “וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית, הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו”.
לימוד תורה: שחרורו של עובד האדמה מטרדות חיי השעה, מהעבודה החקלאית הקשה והמפרכת והגוזלת זמן יקר, מאפשרת בשעות הפנאי עיסוק בחיי עולם – לימוד תורה. גם שאר העם שמשיג את הפירות והירקות בזול, אינו צריך לעסוק בעבודות נוספות במשך השנה, ופנוי יותר ללימוד תורה ולהעמקה במצוותיה.
קדושת האוכל: אי זריקת ירקות ופירות הראויים למאכל.
אחווה ורעות: מצות השמיטה הינה מהמצוות הקשות שבתורה. לשבות מעבודת האדמה למשך שנה שלמה, ולוותר על פירות העץ שגדלים גם ללא זריעה, ולוותר על ירקות שזרעו אותם בסוף השנה הששית, ולדעת כי כל הפירות והירקות הפקר הם, זה אתגר מורכב שכבר התורה מספרת לנו שיתקל בשאלה ,וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית, הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו”. והדבר קשה כפליים כאשר מדובר במדינה שלמה שאינה יכולה להרשות לעצמה לצרוך רק יבול מיובא.
הפתרון של מכירת האדמות לגוי, והמשך עבודת האדמה כמעט כמו בשאר שנים הוא פתרון עוקף שמיטה, אולם לא לשם כך חזרנו לארצנו ולנחת אבותינו. האם נכון הוא למכור אותה לנכרים כדי להתחמק מהמצוה?!
גם הפיתרון של קניית תוצרת חקלאים מגויים בשנה זו אינה רצויה. הלוא בכך תהיה פגיעה קשה בחקלאות היהודית. היא תיפגע בפרנסתם של משפחות רבות, ותדחק את החקלאות היהודית ואת גאולת האדמות וגאולת הארץ וגאולת התורה שבגלות נהפכו מצוות רבות ממנה ללא רלוונטיות, והנה כאשר חזרנו לארצנו ולקיום המצוות התלויות בה, מצאנו כי אין אפשרות לקיימן. אוי לאזניים שכך שומעות.
האתגר הגדול הוא למצוא פתרון שנשמור את מצוות התורה מבלי להפקיע את קדושתה באמצעות מכירת האדמה לנכרי, ומבלי להעדיף חקלאות זרה. הגשמת החזון הוא בשיתוף פעולה בין הרבנים, החקלאים והצרכנים. הרבנים שיבינו כי זו שעת הדחק, וימצאו פתרונות הלכתיים יצירתיים בכוחא דהיתירא ללא עקיפת המצוה. החקלאים שיהיו מוכנים ללכת בדרך זו, הארוכה והלא פשוטה, בהגבלת פעולות חקלאיות ובהקטנת רווחים. והצרכנים שיעדיפו תוצרת חקלאים יהודים שומרי שמיטה גם אם היא באיכות מעט נמוכה, וגם כאשר צריך לשמור על קדושת הפירות. שיראו בכך זכות ולא קושי. מצוה ולא מגבלה, מדרגה רוחנית, ולא פחד ויראה. ומעל לכל שנסכים להלוות לאחינו החקלאים מתוך ידיעה כי יתכן שבסוף שנה השמיטה, אם טרם הספיק החקלאי להחזיר את ההלוואה ההלוואה תיהפך למענק, ועל פי דין תחול מצות שמיטת כספים וויתור על כספי ההלוואה. אם כי, כל המחזיר, רוח חכמים נוחה הימנו. כך כולנו שותפים.
איך מחברים את כל החברה הישראלית למצוה חשובה זו? על ידי הדגשת המצוות שכל אחד יכול להתחבר אליהן, ואף להוסיף.
בין אדם לחברו ולחברה:הפנים הסוציאליות של השמיטה מתחברים היטב עם צדקה וחסד לנזקקים ונצרכים. הוויתור על כספי ההלוואה עולה בקנה אחד עם מגמה ההולכת ומתחזקת בין הבנקאים להשמטת חובות קטנים, ולהתרכז בחובות הגדולים. גם ציבור גדול שמתנדב לטובת נצרכים ונזקקים בתרומה של שעות עבודה, או בהסעות ברכבו או בכל דרך אחרת רואה בכך התחברות עם שנת השמיטה שמלמדת וויתור ונתינה בחיבור ובאחווה.
חיבור לטבע ואי ניצולו: לכך מתחברים הארגונים למען שמירת הסביבה והחברה להגנת הטבע. הם מזדהים עם הגבלת ניצול האדמה והמים ושמירת האקוויפרים לדורות הבאים. ובכך גם שמירה על בעלי החיים.
עצירת מרוץ החיים והקדשת זמן למשפחה ולתחביבים משום שמצמצמים מאד את עבודה בחקלאות.
לערכים אלה של השמיטה יכול להצטרף גם ציבור שאינו דתי.
למיזם “שמיטה ישראלית” שותפים ארגונים חברתיים (משום שהשמיטה היא סמל לשמיטת חובות ולצמצום הפערים בחברה) ארגוני טבע (מנוחת הקרקע ושמירה על מקורות המים) ארגונים כלכליים (התנהלות פיננסית נכונה) ועוד.
הרעיון הוא כי שנת השמיטה לא תעסוק רק בכשרות הפירות והירקות, אלא תשפיע על כל המערכת הערכים והחינוך במדינת ישראל. ותהפוך מסלע מחלוקת לאבן בנין. שהיא תיצור בחברה הישראלית שיח של ערבות הדדית, אחריות סביבתית, חיבור וקדושה.
היכן אנו יכולים להצטרף כקהילה וכיחידים?
בראש וראשונה על ידי לימוד משותף של רעיונותיה של השמיטה. אשמח להצטרף לכל שיעור שיפתח בנושא זה.
שנית, על ידי מעקב אחר הפרסומים, וחיבור למיזמים שונים.
הרב שמואל דוד
הרב הראשי לעפולה