חשק נטיעת אילנות נובע מחפץ הטבת הדורות הבאים, בהמובלט בתוקפו בעץ החרוב.
(הראי’ה קוק, ‘מגד ירחים’, חודש שבט)
חשק נטיעת אילנות’ , שמחת היצירה בנטיעת עצי מאכל, נובעת על-פי רוב מעולם החומר. ‘התחשק’ קשור לעולם החושים ‘כי טוב העץ למאכל וכי תאווה הוא לעיניים’ והנוטע מתכוון להנאתו הוא, לזכות בפירות העץ למאכל, למלא תאוות האכילה בפירות העץ. ברם, כיוון שפעולה זו משכללת את העולם ומוציאה אותו מחורבנו, הרי בשרשה של פעולה זו יש קשר לכל ה’יש’ השואף לעילוי ותיקון, לכן נובע ‘חשק’ זה גם מ’חפץ הטבת הדורות הבאים’. אמנם, בנטיעת עץ החרוב שאת פירותיו ישא לאחר ‘שבעים שנה’, שהם תקופת חיי האדם, מתגלה חפץ זה בטהרתו. רק לשם ‘הטבת הדורות’, כתשובת הזקן לחוני המעגל: ‘אני מצאתי את העולם בחרובים, וכשם שנטעו אבותי בשבילי כך אטע אני לבני’ (תענית, כג, עא)
(הרב ע. קלכהיים, הסבר באר ‘מגד ירחים’)