פרשת השבוע פותחת במצוות השמיטה והיובל וכך נאמר: ‘דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה’. שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה’ שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר: אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ’.
שנת השמיטה נקראת בפרשתנו – שבת. כשם שיש לשבות יום אחד בשבוע כך יש צורך לשבות מעבודת האדמה במשך שנה. שנת השמיטה הייתה משמעותית בעבר, שכן מרבית האנשים עסקו בחקלאות לפרנסתם. לעומת זאת, בתקופתנו ישנם קומץ חקלאים שמעבדים אדמות רבות ברחבי הארץ. מצד אחד, רוב האדמות הן חקלאיות אולם מצד שני רק מיעוט מקרב כל האוכלוסייה עוסק בעבודת האדמה. הבשורה של השמיטה היא גדולה והיא מעודדת ערכים רבים ולכן אל לנו לשמוט את השמיטה מתחת ידינו מפאת השינויים בזיקה לאדמה.
בתקופה האחרונה מתעורר שיח אודות ‘שמיטה ישראלית’. הציבור הרחב גם שאינו דתי מבקש קשר עם השמיטה. רעיונות ערכיים רבים נכתבו אודות שנת השמיטה והמטרה של השמיטה הישראלית לדבוק בצדדיה הערכיים של השמיטה גם אם אין בהם זיקה לאדמה. מדובר בניסיון לחולל שינוי במרחב החיים האישי, הציבורי והלאומי במדינת ישראל. כדי לחדש את האידיאה הנאצלת של השמיטה יש לתרגם את המושג שדה ולהתאימו למציאות מודרנית . בשנת השמיטה מאפשרים אנו לחלש להתחיל מחדש, ובמסגרת החברה כולה לצמצם את הפערים החברתיים, ולהעצים את האחריות והערבות שלנו ביחס לאחר. להפסיק לרגע את מרוץ החיים להתעשר ברוח ולהקדיש זמן רב יותר למשפחה והקהילה. השמיטה הישראלית אינה מפחיתה מאומה מחשיבותה של שביתת הקרקעות והעיסוק בהלכותיה של השמיטה המסורתית אלא תפקידה לסחוף צבור רחב, המנותק מהקרקע וחי בתנאים אורבניים להיות חלק ממהות והרוח של השמיטה. עיסוק ברוח ובהתנדבות בשנת השמיטה יעצים אותנו הן במישור האישי והן במישור הלאומי.