360 * 360 מעלות. איך להגיע מטיול לפליאה?
אוהבים להיות בטבע ומחפשים את השקט שבו?
האם אתם מצליחים?
אני שואלת, כי שמתי לב שבטיול 'רגיל' אני – לא מצליחה.
כמטיבת-לכת הבנתי, כבר לפני כמה שנים, שאני רוצה לטייל אחרת.
רציתי טיול אחר שיאפשר לי להיות במקומות שמזמינים אותי לעצור ולהיות בהם,
כאלו, שכמיטיבת-לכת רק חלפתי בהם.
רציתי טיול שבו אוכל להיות קשובה יותר, לטבע, לעצמי.
אז התחלתי לטייל 'אחרת'. לטייל כדי להיות, ללא צורך להגיע.
וכשהתחלתי לטייל בדרך הזו, בקצב הזה, גיליתי יותר מהטבע,
ולפעמים, גם מול עלה פשוט גאתה בי תחושת פליאה.
אז אם גם אתם רוצים לחוש פליאה כמו ילדים, כמו תיירים, בלי צורך במטוס,
בלי הרים נישאים או מפל גועש, ובדרך גם לגלות עוד עומק בטבע,
הנה כמה טיפים ראשוניים לטיול בקצב 'אחר',
הם מתאימים לכל שביל בטבע, לגינה בעיר, ובעצם, גם להליכת מדרכה,
ואולי יעוררו גם בכם, גם אם לפעמים… תחושות פליאה.
בהתחלה: נכנסתם ליער, התחלתם את המסלול? עצרו. ושימו לב.
שימת-לב היא עניין חמקני. דרך אחת לשמור על שימת הלב לרגע הזה היא להתרכז בחוש אחד.
חוש 'שנוח' להתחיל איתו, הוא 'חוש המישוש', התחושה הפיזית.
שימו לב לתחושת האדמה מול כפות רגליכם. כשאתם עומדים, פוסעים, צועדים לאט.
נסו לשמור עליה לכמה שיותר זמן, ואם הוסחה דעתכם, פשוט החזירו אותה.
אל כפות רגליים.
הגעתם למקום שקורא לכם, 'פרגנו' לעצמכם עצירה.
הביטו סביבכם 360 * 360 מעלות, לכל הצדדים, לכל הכיוונים, אפילו אחורה,
תוך כדי שימת לב מרבית.
אם אתם מרגישים בטוחים מספיק, עצמו עיניים, וקחו 3 נשימות עמוקות.
כשפקחתם שוב עיניים, התבוננו סביבכם לאט. הכי לאט שתוכלו.
האם גיליתם משהו שלא שמתם לב אליו מקודם?
בסיום המסלול, או בכל נקודה אחרת,
הכירו תודה לעצמכם, לטבע, למה שגיליתם, אם גיליתם, בתוככם, בחוץ.
ואם מצאה חן בעיניכם הדרך הזו, זו רק תחילתה.
חגית סימן-טוב, מורת דרך, מובילת טיולי פליאה.