ואהבת לרעך כמוך

ואהבת לרעך כמוך אני ה'. זה כלל מסכם לכל התנהגותנו החברתית – בדיעות, במלים ובמעשים…
"ואהבת לרעך כמוך": אדם שלם מבחינה רוחנית ומוסרית לא יבדיל בין שלום רעהו לבין שלום עצמו; כי הסיבה המביאתהו לדרוש את שלום עצמו – היא גם המביאתהו לדרוש את שלום רעהו. כי גם אהבתו את עצמו איננה אלא הכרת חובה; הוא רואה בעצמו רק את יציר כפיו של ה'; וה' הפקיד את צלמו בידיו; ועליו להביא אותו לאותה שלמות גופנית, רוחנית ומוסרית, שה' הועיד לו כרצונו; למען אותה שלמות ה' הביאו לחיי חלדו ונתן לו הוראות בתורתו. ומתוך אותה הכרת חובה הוא אוהב את שלום רעהו; הוא אוהב בו את יציר כפיו של ה', שנברא כמוהו בצלם א-להים; ובאהבתו לבריות הוא מבטא את אהבתו למקום: "אוהב את המקום ואוהב את הבריות" (אבות ו, א)..
ידוע מאמרו של הלל: "דעלך סני לחברך לא תעביד". היתה זו תשובתו לאותו נכרי, שביקש ללמוד את כל התורה על רגל אחת. והוא הוסיף לתשובתו את ההערה: "זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא – זיל גמור" (שבת לא ע"א). ואכן מאמר זה רק מבטא דרך שלילה את האמור בתורה כמצווה חיובית. "השנוי עליך אל תעשה לחברך": הרי כאן שוויון גמור לכל – כעיקרון מנחה לכל פעולותינו; על – פי זה נדרוש את שלום רענו כשלומנו; נהפוך אנוכיות ואהבה עצמית לאהבת ריע ולשמירת כבודו; נלמד לאהוב ולכבד כל נברא בשוויון גמור עמנו. אכן מושג "חברך" במשמעותו הרחבה כולל כל נברא, ולא רק כל אדם; ובמשמעות רחבה זו הרי כאן באמת תמצית כל התורה. שהרי זו כל כוונת התורה: היא מרחיקה אותנו מכל "סני": מכל המתנגד באיבה לשלומנו ולשלום כל נברא שבחברתנו. אך יחד עם זה היא גם מורה לנו מהו "סני"; מהו המסכן את שלומנו ואת שלום העולם; לבל נסמוך על שיקול דעתנו הסובייקטיבית, על הרגשתנו הכיהה המוגבלת – האנושית; אלא נקבל מהתורה את קנה – המידה, שנתגלה בחכמת ה' ובתבונתו. וזה "פירושו" של "עלך ועל חברך סני", והוא המתבקש להיות נלמד מהתורה. כך פירש רש"י שם: "אידך, שאר דברי תורה, פירושה, דהא מלתא הוא לדעת איזה דבר שנאוי, זיל גמור ותדע".
אולם המוסר כך את מאמרו של הלל: "אל תעשה לאחרים דבר, שאינך רוצה שיעשוהו לך" – סופו שיהפוך את דברי הלל למאמר של חכמת חיים: "אם אינך רוצה שאחרים יריעו לך – גם אתה אל תרע להם; כי אלימות גוררת אלימות, עוול גורר עוול, ומי שאינו רוצה שיעשו לו עוול, אל יעשה עוול גם הוא". אך האומר כן, לא די שלא מסר מאמר של תורה – אלא לא אמר דבר בעל ערך "מוסרי" כל שהוא; כל דבריו אינם אלא פקחות הרואה את הנולד; ואנוכיות השוקלת טובה עצמית הפכה לו ליסוד כל מעשה אנושי..