הר

הר

תהילה סולטנה שפר

הר הוא מרחב היוצר שינוי בפני השטח המישוריים ומאפשר לנו לעלות על גבו ולראות את העולם מנקודת מבט אחרת. הר הוא גם מצב של רוממות בתוכנו. עם טיפוסינו על ההר נעצור ונחשוב איך ניתן להיות הר – שגם נוגע בפסגתו בשמיים, וגם רגליו נטועות באדמה.

נפתחים

אנחנו עומדים לטפס על ההר, להרגיש מה זה אומר “להביט מלמעלה למטה”. לפני שנצלול ללימוד על ההר, נעצור וניזכר איזה דברים גדולים ורמים קיימים בנו.

כל אחד מאיתנו יגיד תכונה אחת בו שמלמדת על גדולה שקיימת בו. האחרים יעודדו אותו להמשיך במילים כמו: “מה עוד?”, “נכון אתה באמת … והרבה יותר, מה עוד?”. ואחרי כל משפט עידוד, נוסיף ונספר על עוד תכונה או עוד מעשה שמעיד על גדולתנו.

זכרו: ענווה אמיתית היא לא להצטנע במקום בו לא נדרשת הצטנעות, אלא לדעת את ערכנו!

מעיין

בשעה שרצה הקב”ה לתת תורה, היו ההרים רצים ומתדיינים אלו עם אלו.

זה אומר: עלי התורה ניתנת. וזה אומר: עלי התורה ניתנת.

זה אומר: אני נקראתי. וזה אומר: אני נקראתי.

אמר הקדוש ברוך הוא: לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים (תהילים סח,יז) – כולכם הרים אבל לכולכם גבנונים (גבנון, חטוטרת על הגב).

על כן בחר הקב”ה לתת את התורה על גבו של הר סיני, ההר הנמוך מכל ההרים, שלא היה נישא על ההרים האחרים.

עיבוד לבראשית רבה צט, א

לב

• ·         ספרו במילים שלכם את המסופר במדרש.
• ·         במדרש משובץ פסוק מספר תהילים אותו אומר הקב”ה בתשובתו להרים. כיצד ניתן להבין את משמעות הפסוק בתוך ההקשר בו הוא מופיע?
• ·         מדוע נבחר הר סיני ובמה הוא שונה מההרים האחרים? מה לדעתכם המסר שרצו חכמים ללמד במדרש זה?
• ·         לכל אחד מאיתנו יש “גבנון” משלו אותו הוא נושא על גבו. כיצד ניתן להיות גם “הר” גבוה וחזק וגם לא לגדל “גבנון” מיותר?

מתרחבים

הרים קדושים

על פי חוקר הדתות מירצ’ה אליאדה ניתן למצוא בכל דתות העולם הרים שקיבלו מעמד כהרים כקדושים. זאת משום היותם מחברים בגובהם בין שמיים וארץ. כך לדוגמא הר האולימפוס שהוא ההר הגבוה ביותר ביוון (2917 מטר) נתפס במיתולוגיה היוונית כמקום משכנם של האלים. פעמים רבות הרים הופכים ליעד לעלייה לרגל. המסע לראש ההר משמש כמסע רוחני וההגעה לפסגה נדמית כמפגש עם “המעבר”. באיסלאם חלק ממצוות העלייה לרגל , החאג’, נעשית בריצה בין שני הרים: הא-סאפא והא-מארוואה. אם תחשבו על כך בוודאי תוכלו להעלות בדעתכם הרים שעל גביהם נמצאים היום או היו בעבר מקדשים, קברי צדיקים, עצים מקודשים ומקומות תפילה ופולחן אחרים ואפילו הרים שנחשבים בעצמם קדושים. היום יש מי שנוטה להתייחס גם להרים כדוגמת הר הרצל כהר קדוש שמקודש לדת האזרחית.

“הרים” מתוך “זן ואומנות אחזקת האופנוע” מאת רוברט פרסינג

על הרים יש לטפס מתוך מאמץ קטן ככל שאפשר, ובלי התלהבות יתרה. האמת שעל טבעך העצמי להכתיב לך את הקצב. אם אתה נעשה קצר רוח הגבר את הקצב, אם אתה נעשה קצר נשימה, האט. יש להעפיל בהר מתוך איזון בין קוצר רוח לקוצר נשימה. אז, כאשר הינך מקדים לחשוב על הדברים, מפסיקים צעדיך מלהיות אמצעים להשגת המטרה, וכל אחד מהם נעשה למאורע בפני עצמו. מעלה זה – יש לו קצוות משוננים, סלע זה – אוחז בהר בצורה רופפת. אלה דברים שתמיד יש להבחין בהם. חיים הנחיים רק למען מטרה עתידה, הם חיים רדודים. צלעות ההר הן המזינות את החיים, ולא פיסגתו. עליהן מתרחשת צמיחה של דברים, אולם כמובן, בלא הפיסגה לא תוכלנה להתקיים צלעות כלשהן. הפיסגה היא המגדירה את מהותן של הצלעות וכך ממשיכים אנו הלאה. דרך ארוכה לפנינו… אין מה למהר… פשוט צעד אחר צעד.

ההר הירוק תמיד

יורם טהרלב

פקחתי את עיני, היה אז חודש שבט,

ראיתי מעלי ציפור קטנה אחת

ותכלת השמיים וענן יחיד

וראיתי –

את ההר הירוק תמיד.

במשחקי ילדות קלי השכרון

רדפתי פרפרים, החלקתי במדרון

ועת חיפשתי לי מסתור ללב תמים

אז ברחתי –

אל ההר הירוק תמיד.

ההר הירוק כל ימות השנה,

אני עוד חולם ושואל

לנשום רוחותיך כבראשונה,

לשכב בצילך כרמל.

בשנות הנעורים, בשנות האהבה

טיפסנו בשביליו, ידי בתוך ידה

השקפנו למרחק, לעבר העתיד

וחלמנו –

על ההר הירוק תמיד.

הלכנו לצבא, גדולים ונבוכים,

מתוך המלחמות חזרנו כאחים

הבאנו על כפיים רע וידיד

ונפרדנו –

מול ההר הירוק תמיד.

ההר הירוק כל ימות השנה…

וילדינו כבר היום הם עלמים,

הורינו – שערם הלבין מרוב ימים.

אך צעירים נהיה כל בוקר, עת נביט

אל אחינו –

אל ההר הירוק תמיד.

ההר הירוק כל ימות השנה…