חברותא ירוקה-בל תשחית

בל תשחית – אחריות סביבתית

 הדס ילינק

רציונל:
בל תשחית, היא אחת המצוות הידועות.. כל ילד מכיר את המשפט “לסיים את הצלחת” לא פעם שמעתי זאת בהקשר “בל תשחית”.
אך באמת, נושא זה מקיף כמעט כל רגע בחיים שלנו.

בדף לימוד זה נבחן את מצוות “בל תשחית” מן המקור בספר דברים ועד האחריות המוטלת עלינו בימים אלו.

מבנה הלימוד:
מומלץ לעבור בין לימוד במליאה ללימוד בחברותא ובסוף לסכם.
אך ההחלטה נתונה לשיקול המנחים בהתחשב בגודל הקבוצה ואופייה.

פתיחה במליאה

מצוות בל תשחית הינה אחת המצוות המוכרות. אך לא כולנו מכירים בפרטיה וגלגוליה.
ראשית נתבונן בפסוקים ולאחר מכן נמשיך בלימוד בחברותא.
 
•    באיזה הקשר נאמרה המצווה?
•    על מה חלה מצוות בל תשחית מדאוריתא?
•    איזה דין קל וחומר אנו יכולים להסיק מתוך הפסוקים?

 יט כִּי-תָצוּר אֶל-עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, לֹא-תַשְׁחִית אֶת-עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן–כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת:  כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר.  כ רַק עֵץ אֲשֶׁר-תֵּדַע, כִּי-לֹא-עֵץ מַאֲכָל הוּא–אֹתוֹ תַשְׁחִית, וְכָרָתָּ; וּבָנִיתָ מָצוֹר, עַל-הָעִיר אֲשֶׁר-הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה–עַד רִדְתָּהּ.  {פ}

דברים פרק כ פסוקים יט-כ

למנחה:
מצווה זו נאמרת בשעת מלחמה. יש לכך השלכות רבות כפי שנראה בהמשך- שאם במלחמה קיים איסור השחתה. קל וחומר שבזמן שלום ועל דברים נוספים מאשר עצים- קיים איסור השחתה.
כמו כן לא סתם- איסור בל תשחית מתקשר לנו עם מאכל. משום שזה נלמד מתוך הפסוקים- “ואותו תאכל”.

אחד הפרשנים המעניינים הוא דון יצחק אברבנאל. בפירושו – הוא מאניש את העץ. וזו טענתו:
 אמרו: “ואותו לא תכרות כי האדם עץ השדה”. רוצה לומר: ועוד, שהמלחמה אין ראוי שתעשה לעצים רק לאנשים, כי אין ראוי לגיבור שיתעצם להלחם נגד החלש. וזהו: “ואותו לא תכרות”, שהוא עץ ואין לו ידים להלחם. “כי האדם עץ השדה” , רוצה לומר: (רש”י) הרי משמש בלשון דילמא- שמא האדם עץ השדה, להכנס בתוך המצור מפניך. להתייסר ביסורי רעב וצמא כאנשי העיר? למה תשחיתני? (עד”כ רש”י).
(פירוש הרב דון יצחק האברבנאל על הפסוק בדברים פרק כ פסוק יט)

•    מה אומר העץ?
•    האם לעץ יש זכות קיום?

בחברותא

בחלק זה נרחיב את המבט על מצוות בל תשחית למקומות נוספים משדה הקרב

בל תשחית דגופא עדיף
 ואמר רב חסדא האי מאן דאפשר ליה למיכל נהמא דשערי ואכל דחיטי קעבר משום בל תשחית ואמר רב פפא האי מאן דאפשר למישתי שיכרא ושתי חמרא עובר משום בל תשחית ולאו מילתא היא בל תשחית דגופא עדיף [בתרגום חופשי: אמר רב חסדא מי שהיה באפשרותו לאכול לחם שעורים ואכל לחם חיטים עבר על איסור בל תשחית. אמר רב פפא מי שהיה באפשרותו לשתות משקה שעורים (בירה) ושתה יין עבר על איסור בל  תשחית. אבל בל תשחית של הגוף עדיף- חשוב יותר]
(תלמוד בבלי,מסכת שבת, ק”מ עמוד ב )

•    מהו לפי הגמרא בל תשחית של הגוף?

למנחה:
הענין כאן הוא לכאורה הפוך. אך הוא מציג אופן נוסף של איסור השחתה.
כלומר גם אם לאותו אדם היה אפשרות לאכול לחם חיטים או לשתות יין- והוא בחר לאכול לחם שעורים ולשתות בירה- הוא עובר על בל תשחית של הגוף! משום שהוא בחר במזונות פחותים.

יש כאן הסתכלות מעניינת על מה אנחנו בוחרים לאכול. אוכל מעובד או אוכל ביתי (למשל..) יש לנו אחריות לגוף שלנו. להזין אותו בדברים ראוים!

 ר’ שמעון בן אלעזר אומר משום חילפא בר אגרא שאמר משום ר’ יוחנן בן נורי המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו יהא בעיניך כעובד ע”ז!

תלמוד בבלי, מסכת שבת קה, עמוד ב

• מדוע הגמרא ממשילה את המשחית לעובד עבודה זרה?
• מה הקשר בין הדברים?
• נסו לפתח בינכם- מהי עבודה זרה, מהו עובד עבודה זרה.

למנחה:
יש כאן אמירה חמורה! הבאה להזהיר ולהרחיק את האדם מכל דבר השחתה!
מדוע השחתה מתחברת עם עבודה זרה?
אין לי תשובה חד משמעית. אך נשמע לי שיש שני כיוונים לכך:
1.    אדם הפועל מתוך כעס- מרחיק את הקב”ה מעליו. הוא לא פועל מתוך צלם אלוקים שבו. הוא פועל מתוך מניעים אגואיסטים נטו- ובתוך מעשה שכזה אלוקים לא יכול לשרות.
2.    העולם לא שייך לאדם. גם לא הרכוש. אדם הבא ומשחית- פועל מתוך מחשבה כי הכל שלו.  אדם כזה שוכח שיש אלוקים שברא את העולם ואת האדם. ולכן הוא מומשל כעובד עבודה זרה.

הרמב”ם ובעקבותיו ספר החינוך מרחיבים את איסור ההשחתה למחוזות נוספים:

יד  ולא האילנות בלבד, אלא כל המשבר כלים, וקורע בגדים, והורס בניין, וסותם מעיין, ומאבד מאכלות דרך השחתה–עובר ב”לא תשחית”; ואינו לוקה, אלא מכת מרדות מדבריהם.

רמב”ם, הלכות מלכים, פרק ו הלכה יד

מצוה תקכט: שלא להשחית אילני מאכל במצור וכן כל השחתה בכלל הלאו.  .
.. נכנס תחת זה הלאו שלא לעשות שום הפסד, כגון לשרוף או לקרוע בגד או לשבר כלי לבטלה, ובכל ענינים אלו ובכל כיוצא בם שיהיה בהם השחתה יאמרו זכרונם לברכה תמיד בגמרא [קידושין ל”ב ע”א] והא קא עבר משום בל תשחית.
שורש [=טעם] המצוה ידוע, שהוא כדי ללמד נפשנו לאהוב הטוב והתועלת ולהדבק בו, ומתוך כך תדבק בנו הטובה ונרחיק מכל דבר רע ומכל דבר השחתה. וזהו דרך החסידים ואנשי מעשה אוהבים שלום ושמחים בטוב הבריות ומקרבים אותן לתורה, ולא יאבדו אפילו גרגר של חרדל בעולם, ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו, ואם יוכלו להציל יצילו כל דבר מהשחית בכל כחם. ולא כן הרשעים אחיהם של מזיקין, שמחים בהשחתת עולם והמה משחיתים, במדה שאדם מודד בה מודדין לו, כלומר בה הוא נדבק לעולם, וכענין שכתוב [משלי י”ז, ה’], שמח לאד לא ינקה רע, והחפץ בטוב ושמח בו נפשו בטוב תלין לעולם, זה ידוע ומפורסם.

ספר החינוך, ירושלים, הוצאת שי למורא, מצוה תקכט

רגע לפני סיום
סכמו בינכם את עיקרי הדברים – והביאו למליאה.

סיכום במליאה

איסוף הרשמים מן הלימוד.
לסיכום נלמד את המקור הבא מאת הרש”ר הירש

היה אדם!

[שצז]  ‘אל תשחית דבר’, היא הקריאה הראשונה והכללית ביותר של הא-ל, אשר באה אליך, אדם, כאשר אתה מזהה בעצמך את אדון כל הארץ… אכן, אדמה, צומח וחי, נושאים כבר את חותמך הנובע מהמיומנות האנושית הטכנית; הם עברו טרנספורמציה באמצעות ידך האנושית עבור צרכיך האנושיים, לדיור, לביגוד, למזון ולכלים, ואתה תופס אותם כרכושך. וכך, אתה עומד במרכז ממלכתך הארצית, והם כולם משרתים את כוחך. אם כעת תרים את ידך על מנת לשחק משחק ילדותי ולספק את זעמך חסר הטעם, ותבקש להשחית את מה שמיועד לשימוש; אם תבקש להשמיד את מה שעליך לנצל; אם תתייחס ליצורים שתחתיך כאל אובייקטים חסרי זכויות ולא תתפוס את הא-ל שברא אותם, ולכן תבקש גם כי יחושו את עצמת מצב רוחך המזלזל במקום להשתמש בהם כאמצעים לפעילות אנושית חכמה – כי אז קריאתו של הא-ל תקרא לך ‘אל תשחית דבר’! היה אדם!

הרב שמשון רפאל הירש, חורב ( על טעמי מצוות), הוצאת פלדהיים, ניו–יורק תשי”ג, מצווה שצז

 דברי הרש”ר הירש ממחישים את גודל האחריות שיש לאדם.
יש כאן קריאה לאדם בעל ענווה ובעל אחריות.

ניתן להמשיך את הדיון בנוגע לאחריות שיש לאדם על העולם הרחב והפרטי:
•    שטחים פתוחים שהולכים ונכחדים (כי צריך לבנות עוד כביש/שכונה..)
•    בעלי חיים/צומח שנפגעים כי השטחים הפתוחים  נכחדים..
•    האם כאשר אני לא מכבה את האור בחדר- אני משחית את העולם?
•    האם כאשר אני מרשה לעצמי להתקלח שעה ארוכה תחת זרם המים אני משחית את העולם?
•    מה גבולות האחריות שלי?