חברותא ירוקה- רשות הרבים

חברותא ירוקה

נחלת הכלל- רשות הרבים

מושגים:

•    רשות היחיד היא תחום שנועד לשימוש של היחיד. זהו שטח בכל תחום בשטח של לפחות ארבעה על ארבעה טפחים (32 סמ”ר), מוקף בלפחות שלוש מחיצות, שגובהן או עומקן לפחות עשרה טפחים (80 ס”מ).
•    רשות הרבים היא תחום שנועד לשימושם של הרבים. הגדרת תחום זה היא שטח שרבים מהלכים בו, שאינו מקורה ושרוחבו למעלה מ־16 אמה (כ-8 מטרים). בהגדרה זו נופלים רחובות שעוברים בכל העיר, שווקים ודרכים בינעירוניות. המקורות הראשוניים להגדרת
•    נחלת הכלל (The Commons) או רכוש ציבורי היא סוג מיוחד של רכוש המשותף לכלל הציבור. נחלת הכלל כוללת לא רק נכסי טבע, כמו המים והאוויר, אלא גם את חוף הים, הרחוב, וגם נכסי ידע ותרבות. חז”ל השתמשו באופן דומה בביטוי “רשות הרבים”. מונחים אלה מבטאים תובנות שרווחו בעבר על אודות חשיבותם וטיבם של נכסים המשותפים לכלל הציבור ואשר בעלות פרטית עליהם, גידורם או מכירתם, נתפסו כעניין שאין להעלותו על הדעת, או שיגרמו נזק לציבור.

מקורות:

גמרא בבא קמא דף נ ע”ב:
 ת”ר לא יסקל אדם מרשותו לרשות הרבים;
מעשה באדם אחד שהיה מסקל מרשותו לרשות הרבים
ומצאו חסיד אחד אמר לו ריקה מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך?
לגלג עליו,
לימים נצרך למכור שדהו והיה מהלך באותו רשות הרבים ונכשל באותן אבנים.
אמר יפה אמר לי אותו חסיד מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך:

מהי רשות הרבים?

1.    תוספתא שבת א’ א’: “רשות הרבים סרטיא (=דרך המלך) ופלטיא (=ככר השוק) ומבואות המפולשין (=הפתוחים) [להם]”.

2.    רמב”ם הלכות שבת פרק יד א :  איזו היא רשות הרבים–מדברות ויערים ושדות, ודרכים המפולשין להן:  ובלבד שיהיה רוחב הדרך שש עשרה אמה, ולא תהיה עליו תקרה.  ואי זו היא רשות היחיד–תל שגבוה עשרה טפחים, ורחב ארבעה טפחים על ארבעה טפחים או יתר על כן; וכן חריץ שהוא עמוק עשרה, ורחב ארבעה על ארבעה או יתר על כן; וכן מקום שהוא מוקף ארבע מחיצות, גובהן עשרה וביניהן ארבעה על ארבעה או יתר על כן, אפילו יש בה כמה מילין, אם הוקף לדירה כגון מדינה המוקפת חומה שדלתותיה ננעלות בלילה; ומבואות שיש להן שלושה כתלים, ולחי ברוח רביעית; וכן חצר ודיר וסהר, שהוקפו לדירה:  כולן, רשות היחיד גמורה הן.

דיני נזיקין ברשות הרבים

1.    שמות כא: לג וְכִי-יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר, אוֹ כִּי-יִכְרֶה אִישׁ בֹּר–וְלֹא יְכַסֶּנּוּ; וְנָפַל-שָׁמָּה שּׁוֹר, אוֹ חֲמוֹר.  לד בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם, כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו; וְהַמֵּת, יִהְיֶה-לּוֹ.  {ס}
2.    משנה, בבא קמא: א,א  ארבעה אבות נזיקין–השור, והבור, והמבעה, וההבער.
3.    שם, ג,ג: רבן שמעון בן גמליאל אומר, כל המקלקלין ברשות הרבים, והזיקו–חייבין לשלם;
4.    שם, ג,א  המניח את הכד ברשות הרבים, ובא אחר ונתקל בה ושיברה–פטור; ואם הוזק בה, בעל החבית חייב בנזקו.  נשברה כדו ברשות הרבים, והוחלק אחר במים, או שלקה בחרסיה–חייב.  רבי יהודה אומר, במתכוון, חייב; ושאינו מתכוון, פטור.
5.    משנה, בבא מציעא: י,ז  המוציא זבלו לרשות הרבים–המוציא מוציא, והמזבל מזבל.  אין שורין טיט ברשות הרבים, ואין לובנים לבינים; גובלין טיט ברשות הרבים, אבל לא ללבינים.  הבונה ברשות הרבים–המביא אבנים מביא, והבונה בונה; ואם הזיק, משלם מה שהזיק.
6.    רש”י: אין שורין טיט – מקומות יש ששורין אותו ימים רבים צבור במקום אחד. ואין לובנים לבנים – לפני שמשהה אותן לייבשן… וגובלין טיט – לתת מיד בבנין. והבונה בונה – מקבל מיד המביא ובונה.
7.    הבן איש חי הלכות, פרשת כי תצא אות טו : הבונה ביתו אע”פ שהוא רשאי להניח העפר והאבנים ברה”ר כפי מנהג המדינה עכ”ז עפר ואבנים שאין לו צורך בהם בעבור הבנין וסופו לפנותם אל יניחם זמן הרבה שיכשלו בהם עוברי דרך, אלא יפנה אותם מיד ולא יאמר אדם מי מונע אותי ומי טוען כנגדי ומי רואה אותי אם אזרוק נבילה או דבר סרוח לרה”ר בלילה בחשיכה, אלא באמת צריך שיהיה האדם דיין לעצמו וישים מורא שמים על פניו וידע כי על הכל יביא האלהים את האדם במשפט ארז”ל מעשה באדם אחד שהיה מסיר אבנים מתוך חצירו וזורקן לרה”ר, פגע בו חסיד אחד א”ל למה אתה מסקל מרשות שאינו שלך לרשות שלך, לגלג עליו אותו בעה”ב שהוא רואה החצר לשו ורה”ר אינו שלו, אח”כ לא היו ימים מועטים ונצרך אותו אדם למכור חצירו ומכרו והלך באותו מבוי ונתקל באותם אבנים עצמם שסיקל בידו ונפל לארץ, אמר יפה אמר אותו חסיד ולכך צריך ליזהר מאד בדברים אלו וטוב לו.
8    גמרא בבא קמא ל ע”א: ת”ר חסידים הראשונים היו מצניעים קוצותיהם וזכוכיותיהם בתוך שדותיהן ומעמיקים להן ג’ טפחים כדי שלא יעכב המחרישה רב ששת שדי להו בנורא (זורק באש) רבא שדי להו בדגלת (זרק בנהר החידקל).
9.    רמב”ם ספר נזיקין-הלכות רוצח ושמירת נפש הלכה ה:  וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות–מצות עשה להסירו ולהישמר ממנו ולהיזהר בדבר יפה יפה, שנאמר “הישמר לך ושמור נפשך” (דברים ד,ט).  ואם לא הסיר, והניח המכשולות המביאין לידי סכנה–ביטל מצות עשה, ועבר על “לא תשים דמים” (דברים כב,ח).

גזל רשות הרבים:

האם אדם המשתמש בשטח מרשות הרבים לאורך זמן, ובאופן כזה גם מונע מאחרים את השימוש בו, האם אדם כזה נחשב כגזלן של הרבים?
1.    תוספתא בבא קמא, י:ח:  הגוזל את הרבים חייב להחזיר לרבים. חמור גזל הרבים מגזל היחיד, שהגוזל את היחיד יכול לפייסו ולהחזיר לו גזילו; הגוזל את הרבים אין יכול לפייסן ולהחזיר להן גזלן.

ימינו אנו…

1. הרב קוק / אוצרות הראיה/ מכרוזי הראי”ה 18:
האומר מלה של החסיד הקדמון, אשר השכיל להביע שדוקא רשות הרבים הוא גם לגבי היחיד הרשות שלך האמיתי, לעומת מה שהרשות היחיד הוא באמת רשות שאינו שלך? (בבא קמא דף נ) זה חוק עולם שהוא מחויב להיות חקוק על לוח כל לב מישראל, ההולך ומתקבץ אלינו לשם בנין ארצנו ותחית עמנו.
2.    הרב משה פיינשטיין ‘אגרות משה’ (חלק אורח חיים ה, סימן כח, סעיף י): הרי מדיני תורה יותר אוסרין מדיני האומות, שהרי אסור לרוץ ברשות הרבים ואף לא לעמוד ואסור מלהשתמש בכל דבר המונע לרבים מהלוך… על כל פנים רשות הרבים אינו מקום שרשאי כל אדם לעשות בו מה שרוצה אלא אדרבה אינו רשאי לעשות בו כלום, ומדין התורה יש עוד יותר להחמיר ממה שמחמירין מצד חוקי המדינה’. בהמשך דבריו מסביר הרב פיינשטיין שמלבד הליכה ברשות הרבים, כל דבר שנוח לציבור שיעשה מותר לעשות בה, כגון נהיגה ברכב, חנית רכב בצידי הכביש וכיוצ”ב.
3.    שו”ת ‘משנה הלכות’ לרב מנשה קליין, ירושלים תשנ”ח, חלק ד, סימן רכו [על שימוש במדחן – חניה]: ‘הנה רחוב העיר הוא רשות רבים וכל מי שרוצה לעמוד שם בלי רשות אסור לעמוד בו יותר מהצריך לו לצורך משאו או הליכתו ככל שאר בני העיר. אלא שנבחרי העיר עם המושל שהוא הראש העיר החליטו ליתן רשות השתמשות וזכות לעמוד בזמנים ידועים ברחוב העיר בעד תשלום שכר… ‘היו לי הרהורי דברים באנשים שיש להם מכונית ולא מצאו מקום ליכנס עם המכונית ומעמידים המכונית ברחוב במקום אשר אסור מדינא לעמוד שם לבד ממה שעוברים בזה על דינא דמלכותא דינא יש בזה עוד איסור של גזל הרבים כיון שהרחוב שייך לכל העולם והוא גוזל מהם  ופלא שהעולם לא נזהרים בזה כי קשה גזל הרבים’…’וצריך עיון מאוד מדוע סמכו אפילו שומרי התורה שמניחין המכונית נגד החוק’.

_________________________________________________________
 חברותא ירוקה- אגף “רוח הסביבה” בחברה להגנת הטבע סניף ירושלים. כתיבה: הדס ילינק.  לפרטים-  0522775965