חברותא ירוקה
חג השבועות
המים
חג שבועות:
- ממנהגי יהדות מרוקו
אחרי הצהרים אומרים שני מיני אזהרות, “גדולות וקטנות”. הן נקראות כך ע”פ גודל בתי האזהרות, הכתובות בצורה שירית ובחרוזים. האזהרות הגדולות נכתבו בידי המשורר הגאון רבנו יצחק בן ראובן זצ”ל, בן זמנו של הרי”ף זצ”ל. האזהרות הקטנות של רשב”ג נקראות רק אצל עדות מעטות, ביניהן יהודי מרוקו. קוראים את האזהרות בבית-הכנסת, ולפעמים גם בבתים פרטיים, במנגינה יפה. כל אחד, בזה אחר זה קורא את “הבית” המגיע לו לפי התור, ואת השורה האחרונה של כל בית מסיימים ביחד. מי “שנפלו בו האזהרות” (כלומר, מי שיוצא לו לקרוא את הבית האחרון, המתחיל במלים “בסימנא טבא ובמזלא יאה…”) זוכה למנה הגונה של מים קרים, וגם שאר הקהל, ובפרט הילדים, אינם שבים הביתה כלעומת שבאו, אלא זוכים להזיית מעט מיםחיים עליהם, שכן התורה נמשלה למים.
- ממנהגי יהדות לוב
התורה נמשלה למים ומכיוון שכך נהגו בחג השבועות לשפוך מים זה על זה. ילדים וילדות וצעירים וצעירות מצטיידים בכלים שונים, ממלאים אותם מים מהבארות ומהברזים ושופכים על כל עובר ושב, ולא נמצא אדם שהקפיד על זה. מנהג קדמון הוא ואין מערערין עליו
התורה והמים:
- מדרש רבא (במדבר) פרשה א:
בשלושה דברים נתנה התורה
במדבר, באש ובמים.
במדבר דכתיב: ויבואו מדבר סיני.
באש דכתיב: והר סיני עשן כולו כי ירד עליו ה’ באש.
במים דכתיב: גם עבים נטפו מים
מה אלו בחינם לעולם, אף דברי תורה בחינם לעולם. שנאמר:”הוי כל צמא, לכו למים”{ישעיה נה,א} ואין “מים”אלא תורה.
- תהילים כט פס’ ג : קוֹל ה’, עַל-הַמָּיִם: אֵל-הַכָּבוֹד הִרְעִים; ה’, עַל-מַיִם רַבִּים.
החיבור בין הניגודים אש ומים במתן תורה:
– [עז לעמו יתן ה’ יברך את עמו בשלום (תהלים כ”ט):הנה ידוע שגדול השלום, כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (עקצין פרק ג’): ‘שלא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה אלא השלום’. ומה הוא השלום,שמחבר תרי הפכים. כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (זהר ויקרא דף י”ב:) בפסוק: “עוששה שלום במרומיו”, כי זה המלאך מאש וזה ממים, שהם תרי הפכים כי מים מכבה אש, והקדוש~ברוך~הוא עוששה שלום ביניהם ומחברם יחד. ]
ר’ נחמן, ליקוטי מוהרן –תורה פ: ה’
– חינם- אנרגיה מתחדשת- מים ושמש.
אילו תכונות יש למים?
- מדרש שיר השירים רבה א, יט’:
דברי תורה נמשלו למים; שנאמר: “הוי כל צמא לכו למים”
מה המים מסוף העולם ועד סופו, כך תורה מסוף העולם ועד סופו;
מה המים חיים לעולם, כך התורה חיים לעולם;
מה המים חינם לעולם, כך תורה חינם לעולם;
מה המים מן השמים, כך תורה מן השמים;
מה המים בקולי קולות, כך תורה בקולי קולות;
מה המים משיבים נפשו של אדם, כך תורה משיבה נפשו של אדם;
מה המים מטהרים את האדם מטמאה, כך תורה מטהרת את הטמא מטמאתו;
ומה המים יורדים טפין טפין ונעשים נחלים נחלים, כך תורה אדם למד שתי הלכות היום ושתים למחר עד שנעשה כנחל נובע;
ומה המים מניחים מקום גבוה והולכים במקום נמוך, כך תורה מנחת מי שדעתו גבוהה עליו ומדבקת במי שדעתו נמוכה עליו;
ומה המים אין מתקימים בכלי כסף וזהב, אלא בירוד שבכלים, כך תורה אין מתקימת אלא במי שעושה עצמו ככלי חרס;
ומה המים אין הגדול מתביש לומר לקטן: השקני מים, כך דברי תורה אין הגדול מתביש לומר לקטן: למדני פרק אחד, דבר אחד, פסוק אחד, ואפילו אות אחת;
ומה המים כשאין אדם יודע לשוט בהם סוף שהוא מתבלע, כך דברי תורה אם אין אדם יודע לשוט בהם ולהורות בהם סוף שהוא מתבלע.
- דברים יא: כִּי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ–לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא, אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם: אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת-זַרְעֲךָ, וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק. יא וְהָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ–אֶרֶץ הָרִים, וּבְקָעֹת; לִמְטַר הַשָּׁמַיִם, תִּשְׁתֶּה-מָּיִם. יב אֶרֶץ, אֲשֶׁר-ה’ אֱלֹקיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ: תָּמִיד, עֵינֵי ה’ אֱלֹקיךָ בָּהּ–מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה. {ס}
יג וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֹתַי, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם–לְאַהֲבָה אֶת-ה’ אֱלֹקיכֶם, וּלְעָבְדוֹ, בְּכָל-לְבַבְכֶם, וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם. יד וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ; וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ, וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. טו וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ, לִבְהֶמְתֶּךָ; וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ. טז הִשָּׁמְרוּ לָכֶם, פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם; וְסַרְתֶּם, וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹקים אֲחֵרִים, וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם, לָהֶם. יז וְחָרָה אַף-ה’ בָּכֶם, וְעָצַר אֶת-הַשָּׁמַיִם וְלֹא-יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה, לֹא תִתֵּן אֶת-יְבוּלָהּ; וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה, מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה, אֲשֶׁר ה’, נֹתֵן לָכֶם.
-המטר כמשקף את היחסים שבין אדם למקום
רות א, א וַיְהִי, בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים, וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ; וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב–הוּא וְאִשְׁתּוֹ, וּשְׁנֵי בָנָיו. ב וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי וְשֵׁם שְׁנֵי-בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן, אֶפְרָתִים–מִבֵּית לֶחֶם, יְהוּדָה; וַיָּבֹאוּ שְׂדֵי-מוֹאָב, וַיִּהְיוּ-שָׁם.
מדרש רבה, מגילת רות, פרשה א, ד
למה נענש אלימלך?
על ידי שהפיל ליבן של ישראל עליהם.
לבוליטין שהיה שרוי במדינה, והיו בני המדינה סבורין עליו ואומרים, שאם יבואו שני בצורת והוא יכול לספק את המדינה עשר שנים מזון. כיון שבאת שנת בצורת יצתה לה שפחתו מעילת בסידקי וקופתה בידה. והיו בני המדינה אומרים: זהו שהיינו בטוחים עליו שאם תבא בצורת הוא יכול לפרנס אותנו עשר שנים, והרי שפחתו עומדת בסידקי וקופתה בידה.
כך אלימלך היה מגדולי המדינה ומפרנסי הדור, וכשבאו שני רעבון אמר עכשיו כל ישראל מסבבין פתחי, זה בקופתו וזה בקופתו.
עמד וברח לו מפניהם הדא הוא דכתיב: וילך איש מבית לחם יהודה:
רות רבה א׳, ד’
– האם יש קשר בין המצב החברתי למצב ה”גשמי” ?
- תלמוד בבלי תענית כד ע”א [מתורגם]:
“רב הזדמן למקום אחד.
גזר תענית ולא בא המטר.
ירד לפניו שליח הציבור.
אמר `משיב הרוח` – נשב הרוח
אמר `מוריד הגשם` – בא המטר.
אמר לו: מהם מעשיך?
אמר לו: מלמד דרדקים אני ומלמד מקרא לבני עניים כבני עשירים, וכל מי שאינו יכול לשלם, איני לוקח ממנו דבר, וכל מי שמתרשל, יש לי בריכה של דגים, ואני משחד אותו בדגים ושולח לו ומפייס אותו עד שבא וקורא”.
– מהו המפתח להורדת גשמים ?
- תלמוד ירושלמי מסכת תענית פרק ג הלכה א
תרגום:
פעם אחת הייתה בצורת ברחבי ארץ ישראל. גזר רבי חנינה תענית בציפורי, התענו הציבור, ולא ירד גשם. באותו זמן בדרום הארץ – התקין רבי יהושע בן לוי תענית, וירד גשם. היו אנשי ציפורי אומרים: רבי יהושע בן לוי מוריד גשם לדרומיים, ורבי חנינה עוצר את הגשמים מאנשי ציפורי.
פעם אחרת היו צריכים שוב לתענית מפני הבצורת, שלח רבי חנינא והביא את רבי יהושע בן לוי לציפורי. אמר לו: התרצה לצאת עימי מן העיר ונתענה יחדיו? יצאו שניהם והתענו, ולא בא הגשם! קם רבי חנינה ואמר לפני אנשי ציפורי: לא רבי יהושע בן לוי מוריד מטר לדרומיים, ולא רבי חנינה עוצר את הגשם מאנשי ציפורי. אלא דרומיים ליבם רך ופתוח, ושומעין דברי תורה ונכנעים לפני הבורא. ואילו אנשי ציפורי ליבם קשה, ושומעין דברי תורה ובכל זאת לא נכנעים לפני הבורא…
– למסקנת המדרש: האם מתנת הגשם תלויה בצדיק שבעיר, או במעשי העם?
- בראשית רבה, פרשה לג
(תהלים קמה) “טוב ה’ לכל ורחמיו על כל מעשיו”.
תרגום:
רבי תנחומא ורבי אבא בר אבין בשם רב אחא אומרים: למחר שנת בצורת באה, והבריות מרחמין אלו על אלו, והקב”ה מתמלא עליהן רחמים.
בימיו של רבי תנחומא היו צריכין ישראל לתענית (בשל הבצורת).
באו אליו בני העיר ואמרו לו: רבי, גזור תענית. גזר תענית.
גזר תענית יום ראשון, יום שני, יום שלישי ולא ירד גשם.
נכנס ודרש להם: בניי, התמלאו רחמים אלו על אלו, והקב”ה מתמלא עליכם רחמים.
יצאו האנשים לחלק צדקה לענייהם, ראו אדם אחד נותן מעות לגרושתו.
באו האנשים אל רבי תנחומא ואמרו לו: רבי, מה אנחנו יושבים ומתענים כאן, ועבירה נעשית כאן. אמר להם: מה ראיתם?
אמרו לו: ראינו אדם פלוני נותן מעות לגרושתו.
שלח רבי תנחומא שליחים, והביא את השניים לפני הציבור כולו.
אמר לו: מה היא לך זו? אמר לו: גרושתי היא.
אמר לו: מפני מה נתת לה מעות?
אמר לו: רבי, ראיתי אותה בצרה, והתמלאתי עליה רחמים.
באותה שעה הגביה רבי תנחומא פניו כלפי מעלה, ואמר: ריבון כל העולמים, מה אם זה שאין לה עליו מזונות (הוא אינו חייב לה כלום, ובכל זאת כשראה אותה בצרה, ונתמלא עליה רחמים. אתה שכתוב בך “חנון ורחום”, ואנו בני ידידיך – בני אברהם יצחק ויעקב, על אחת כמה וכמה שתתמלא עלינו רחמים. מיד ירדו גשמים ונתרווה העולם.
– על מה באה הבצורת?
– כיצד הם פירשו את הביטוי “התמלאו רחמים אלו על אלו”?
- מדרש רבא מגילת רות: ד”ה ויהי בימי שפוט השפטים ב:
(משלי י”ט) עצלה תפיל תרדמה, ונפש רמיה תרעב.
על ידי שנתעצלו ישראל לעשות גמול חסד ליהושע.
הדא הוא דכתיב: (יהושע כ”ד) ויקברו אותו בגבול נחלתו מצפון להר געש.
אמר רבי ברכיה:
חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו ‘געש’.
ומהו הר געש? ע”י שנתגעשו ישראל מעשות גמילות חסד ליהושע.
באותה שעה נחלקה ארץ ישראל,
והיתה חלוקה חביבה עליהם יותר מדאי,
והיו ישראל עוסקין במלאכתן:
זה עוסק בשדהו
וזה עוסק בכרמו
וזה עוסק בזיתיו
וזה עוסק בפוצמו
לפרש ונפש רמיה תרעב, נתגעשו מעשות גמילות חסד ליהושע,
ובקש הקדוש ברוך הוא להרעיש את העולם כולו על יושביו.
כמאן דאמר: (תהלים י”ח) ותגעש ותרעש הארץ.
חברותא ירוקה- אגף “רוח הסביבה” בחברה להגנת הטבע סניף ירושלים. כתיבה: הדס ילינק