ירושלים בת קיימא

ירושלים בת קיימא

איכות הסביבה בירושלים בשלהי הבית השני [1]

לפני כמה שנים ראיתי סטיקר האומר ” ירושלים ערים סביבה לה” “אוויר ערים צלול…” ובאמת מצב איכות הסביבה היום בירושלים אינו כפי שאנו מצפים מעיר הבירה שלנו. מהעיר שממנה אנו מייחלים שתצא האורה לעולם…

אולי חלקם יופתע לגלות שפעם המצב בירושלים היה אחרת לחלוטין! ירושלים כעיר בירה, עיר המקדש, ללא זבל ברחוב, תכנון עירוני תקין, הרחקת מפגעים ומוקדי תעשייה מזהמים מן העיר…. חלום?

לכבוד יום ירושלים- מאמר המציג את איכות הסביבה בירושלים בימי בית שני.

מקדש מלך

בית המקדש השוכן בליבה של ירושלים אינו עניין של מה בכך, בית המקדש מהווה את המרכז הרוחני של העם, המקום בו השכינה שורה, המקום בו בחר ה’. מעצם קיומו משנה המקדש את אופייה של ירושלים מעיר ככל הערים לעיר המקדש.
המאמר מתמקד בשלהי ימי הבית השני מהסיבה שהמקורות שלנו- גמרא, תוספתא, משנה- מספרים לנו על ירושלים שבימים אלו, במיוחד אתמקד בתקנות שהשתמרו במקורותינו בארבע ברייתות [2] “עשרה דברים נאמרו בירושלים”   אשר נתמכים בממצאים הארכיאולוגים שיחד מלמדים אותנו על אופייה של ירושלים.

עשרה דברים נאמרו בירושלים:
 אין הבית חלוט בה
ואינה מביאה עגלה ערופה
ואינה נעשית עיר הנדחת
ואינה מטמאה בנגעים
ואין מוציאין בה זיזין וגזוזטראות
ואין עושין בה אשפתות
ואין עושין בה כבשונות
ואין עושין בה גנות ופרדסות חוץ מגנות וורדין שהיו מימות נביאים הראשונים
ואין מגדלים בה תרנגולין
ואין מלינין בה את המת
… וירושלים לא נתחלקה לשבטים ואין מוציאין בה זיזין וגזוזטראות מפני אהל הטומאה ומשום דלא ליתזקו עולי רגלים ואין עושין בה אשפתות משום שקצים ואין עושין בה כבשונות משום קוטרא ואין עושין בה גנות ופרדסין משום סירחא ואין מגדלין בה תרנגולין משום קדשים ואין מלינין בה את המת ;

בבלי, בבא קמא, פב, ע”ב

משפט המפתח לכל הדיון כאן חבוי באמצע הגמרא: “וירושלים לא נתחלקה לשבטים“
ירושלים לא שייכת לאף שבט ובכך בעצם היא שייכת לכולם.
לאף אחד אין בעלות על המקום, על הקדושה בעיר, על המשאבים הקיימים בה.
לכולם יש אחריות על אופי העיר. לדורם ולדורות הבאים.
ירושלים היא עיר שתובעת התייחסות אחרת משאר הערים.

אתמצת את התקנות הסביבתיות שנכתבו בארבעת הברייתות[2] , ואת המשמעויות הסביבתיות שלהן [ארבעת התקנות הראשונות שמביאה הגמרא נובעות מהסיבה שירושלים לא נתחלקה לשבטים – ולהרחבה עיין שם]:

במקורות נוספים ישנם התייחסויות נוספות לאופיה של ירושלים, ואביא מקצתן:

א.    בבלי, בבא מציעא, כו, ע”א: שוקי ירושלים עשויין להתכבד בכל יום.
ב.    משנה, יומא ה,ה: שיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון, ושל מזבח החיצון על יסוד דרומי; אלו ואלו מתערבין באמה, ויוצאין לנחל קדרון, ונמכרים לגננים לזבל, ומועלין בהן. [מיחזור של הפסולת של המקדש]
ג. בבלי, ערובין קא  ע”ב :דברי רבי מאיר אמרו לו מעשה בשוק של פטמים שהיה בירושלים שהיו נועלין ומניחין את המפתח בחלון שעל גבי הפתח רבי יוסי אומר שוק של צמרים היה. [בירושלים היתה הפרדה בשווקים לפי המלאכות- מלאכה עם ריח רע וכד’ היתה מופרדת משאר המלאכות]
ד. בבלי, מגילה כו ע”א: מעשה בבית הכנסת של טורסיים [רש”י: צורפי נחושת] שהיה בירושלים… ההפרדה היתה עד כדי כך שהיה בית כנסת ששימש בעלי מלאכה עם ריח רע משום כבוד הבריות.
ה. רמב”ם מורה נבוכים: טעם העלאת הקטורת הוא, לפי שהיו שוחטים במקדש בהמות רבות בכל יום, מחתכים את הבשר ושורפים ורוחצים בו הקרב והכרעיים. לו היו מניחים אותו כך, היה ריחו כריח מקומות הבשר. מפני זה ציווה להקטיר בו קטורת פעמיים בכל יום, להיטיב ריחו וריח בגדי כל העובד בו.

מתוך עיון במקורות השונים עולה- כי בירושלים היתה הקפדה יתרה על איכות הסביבה מאשר בשאר הערים. אמת כי הסיבה הראשונה להקפדות ההלו נבעו מקדושתה של העיר.  אך לא ניתן להתכחש לתועלת החברתית והסביבתית הנובעות מהן, הבאות בתחומים שונים- תכנון, מניעת זיהומים, הרחקת מפגעים ועוד.

ומה אומרת הארכיאולוגיה?

1. מחקר ארכיאולוגי על גידול בעלי החיים:

מחקר שנעשה על ידי בוכניק, בר-עוז ורייך [3] שבדקו את הפסולת של ירושלים מימי הבית השני מעלה:
א.    הרכב המזון מן החי של תושבי ירושלים התבסס על חיות כשרות ולא נמצאו עצמות חזיר.
ב.    השיעור הגבוה של בני הבקר הצעירים מעידים כי עיקר הבקר [בהמה דקה] שהובא לירושלים נוצל לבשר, וכי לא הוחזקו בעיר פרות שנוצלו לאספקת חלב או פרים ששימשו לעבודה.
ג.     תצפיות ראשונות על עצמות הצאן מלמדות על הבדלים מורפולוגיים בגודל גופם של הפריטים שנשחטו בעיר או בקרבתה. ממצא זה עשוי להעיד, כי אל תוך העיר הובאו בעלי חיים ממקומות שונים בארץ ולא גודלו בירושלים בהתאם לתקנה האוסרת על גידול בהמה דקה.

2. קבורה:

האיסור “אין קוברין את המת בתוכה, ואין מלינין את המת בתוכה”, כלומר פינוי המתים מירושלים, נראה שבוצע הלכה למעשה מתוך האמור בבריתות “כל הקברות מתפנין חוץ מקבר המלך ומקבר הנביא” (תוספתא בבא בתרא ,א, יא). בנוסף הממצא הארכיאולוגי בעיר העתיקה ובסביבה שנכללה בתחום העיר של תקופת בית שני, מאשש את מימושה של הלכה האוסרת קבורה בעיר והרחקת הקברות מן העיר  [ראה מפה]. יתר על כן, נראה כי פונו קברים, גם מימי הבית הראשון וגם מימי הבית השני, שנתקלו בהם במהלך התרחבות העיר.  כמו כן, יוספוס [4] (בן מתתיהו, 1968, ה, 518) מתאר את השתדלותם של בני ירושלים להוציא את מתיהם מחוץ לחומה אף בימי המצור על העיר. דוגמא מפורסמת לכך היא הוצאת ארונו של רבן יוחנן בן זכאי: “..והיו מוליכין אותו עד שקיעת החמה עד שהגיעו אצל שערי ירושלים. אמרו להם השוערים מי הוא זה. אמרו להן מת הוא וכי אין אתם יודעין שאין מלינים את המת בירושלים. אמרו להן אם מת הוא הוציאוהו. והוציאוהו..”(אבות דרבי נתן נו”א, ד ).

3. אשפה בירושלים:

ממחקרם של בוכניק, בר-עוז  ורייך [3] ניתן להסיק שהתקיים בעיר איסוף אשפה מסודר ממקורות ביתיים וממקורות תעשייתיים שפעלו בעיר. דבר המעיד על שירותי התברואה המסודרים בעיר, שהובילו את האשפה המרוכזת לאיסוף והטמנה באתר המיוחד לכך. דבר המעיד על קיום ההלכות על שמירה על ניקיון העיר  ואיסוף זבלה מידי יום הן מבתים פרטיים והן מהשווקים.
בנוסף, בחפירות שערכה אילת מזר בסביבת הר הבית, מצוין שנמצאו שתי תעלות ניקוז מתחת לרחוב ההרודיאני לאורך הכותל המערבי, תעלה אחת שימשה כאמת מים לניקוז עודפי  מי הגשמים, תעלה שנייה שימשה לניקוז הביוב, עוברת בעומק של מטר וחצי בצידו המערבי של הרחוב.

“כי מציון תצא תורה ודבר ה’ מירושלים”

לאורך הדורות דבר ה’ הנשמע מירושלים נחלש. אך אם נקשיב, נתבונן, נלמד נבין כי במקורותינו מונחים היסודות לכונן חברה וסביבה ברי קיימא. במאמר זה בחנו את אופייה של ירושלים בימי הבית השני. וראינו את הדאגה ותשומת הלב לשמירה על קדושתה של העיר, על הדאגה למניעת נזקים לתושבים ולעולי הרגלים, לשמירה על הסביבה. בנוסף הממצאים הארכיאולוגים תמכו בכך והם מהווים עוגן נוסף לדברים.

בברכת בונה ירושלים, ולהחזיר עטרה ליושנה.

______________________________________________________

[1]  מאמר זה נכתב על בסיס עבודה סמינריונית שכתבתי במהל ך התואר ראשון  בתנ”ך ולימודי ארץ ישראל.
[2]  תוספתא, נגעים, ו, א-ב ; אבות דרבי נתן, נו”א, ל”ה ;  אבות דרבי נתן, נו”ב, ל”ט ;  בבלי, בבא קמא, פב, ע”ב.
[3] בוכניק, בר-עוז ורייך תשס”ה= רם בוכניק, גיא בר-עוז ורוני רייך, עצמות בעלי החיים מאשפת העיר ירושלים בסוף ימי הבית השני, חידושים בחקר ירושלים, הקובץ העשירי, רמת גן, תשס”ה.
[4]  בן מתתיהו 1968= יוסף בן מתתיהו,תולדות מלחמות היהודים עם הרומאים,גבעתיים- רמת גן, 1968