דודי מו”ר הרי”מ לאו שליט”א התייחס בספרו שו”ת יחל ישראל לבעיות כשרות שאינן קשורות במישרין למזון המוגש: מלון הפתוח בשבת לקליטת אורחים, אולם שמחות שמתקיימים בו מופעים שאינם עומדים בכללי צניעות וכיו”ב. הצעתו היתה שבמקביל לדרגות הכוכבים של משרד התיירות, יינתנו בתעודת הכשרות “מגיני דוד”: לדוגמה מלון בעל חמישה מגיני דוד – האוכל בו הוא כשר “גלאט” ובמלון מורגשת אווירת השבת; ואילו מגן דוד אחד פירושו שהאוכל הוא כשר אך אין אווירת השבת והמופעים לרוח התורה: “על קביעת הדרגות ומה מסמלים מספר מגיני הדוד וכן הלאה… ועדה מטעם הרבנות הראשית עם נציגי התאחדות בתי המלון”.
גם הראש”ל הרב עמר הגיב על תעודות כשרות המתעלמות מן ההקשר של בית העסק: “האם אפשר לסמוך על אנשים אלו שרומסים את השבת בגאווה ובוז, ובאותו מקום ינהלו עסק כשר? .. יחללו שם שבת, הרי הם מכריזים על המקום הזה שהוא מתנגד לכל דבר שבקדושה, ואיך ניתן להכריז עליו כמקום כשר והרי אין לך סתירה גדולה מזו, ואין חילול ה’ גדול מזה שעל מקום כזה תתנוסס תעודת הכשר מהרבנות” (שו”ת שמע שלמה).
האם נוכל לתת תעודת כשרות למקום שבו אין הקפדה על דיני ממונות כגון: הלנת שכר עובדים, העלמת מס, גזל, הפקעת מחירים ועוד? ומה על תנאי העסקה פוגעניים כמו: שכר מינימום, ימי חופש והלנת שכר? שאלות אלה ואחרות כמעט ואינן עולות על סדר יומם של הגופים האחראים על מערכת הכשרות. לאור דעתם של הרבנים הראשיים שצוטטו לעיל ודאי הוא שמושג הכשרות מסוגל להרחיב את מוטת כנפיו למערכת מקיפה יותר הבודקת ותובעת ממקבלי התעודה שמירה קפדנית על אורחות חיים יהודיים.
מאות תשובות נכתבו בענייני כשרות הבשר אך כמעט ולא דנו בשאלת תהליך גידול הבהמה או העוף, לקראת שחיטתו, אך ידוע ומפורסם עד כמה הקפידה ההלכה לדורותיה על דיני שחיטה, כך שיצמצמו ככל האפשר את צער הבהמה הנשחטת. גדולי ישראל הוכיחו שדיני השחיטה מועילים למנוע צער הבהמה, לעומת שיטות המתה אחרות.
אמנם נראה, כי לפוסק ההלכה צפויה מלאכה לא פשוטה בבואו לנסות ולהכריע בשאלות חברתיות מזווית הלכתית. פסיקת הלכה מורכבת ממגוון רחב של שיקולים, הן כאלה שמבוססים על הספרות ההלכתית כפי שהועברה מדור לדור בספרות השו”ת הענפה, והן כאלה שמבוססים על נורמות מוסריות וערכיות של החברה.
בימים אלה, כאשר החברה הישראלית מתמודדת עם סוגיות חברתיות רבות, שיש להן גם היבטים מוסריים וערכיים שונים, ראוי לה לחברה הדתית שתרים על נס את העיסוק בסוגיות אלו מן הזווית ההלכתית והאמונית, מתוך אמונה שתורת ישראל מכילה בתוכה התייחסות לכל אותן סוגיות.
דומני שהרעיון של הרי”מ לאו אודות קביעת “מגיני דוד” בתעודות הכשרות, על פי קריטריונים שונים יכול להכיל בתוכו גם את אותם שיקולים מקיפים שאינם עוסקים ישירות בתחומי כשרות המזון. כשם שיש מוצרי מזון המכילים את תו התקן של איכות הסביבה כך יכולה מערכת הכשרות לפתח את תו התקן של כשרות מהודרת, המקפידה על מכלול ערכים בתוך שיקולי הפסיקה. כך נקבל תעודת כשרות בעלת אופי מוסרי-חברתי כלפי העובדים ובעלי החיים.
מתוך מאמרו של הרב ד”ר בני לאו
נכתב בעלון “על כל מעשיו” שבת נח התשע”ז, יצא לאור ע”י “עולמקום” ו “תנו לחיות לחיות” .