“לא תחמוד”, האם לייצר עוד ועוד?
“ולא תתאוה בית רעך… וכל אשר לרעך” (ה,יז)
דיבר זה, היווה לחז”ל יסוד לתפיסה שלא ‘הכול סחיר’. לא הכל ניתן לרכוש בכסף. בראשית המאה ה-13 ניסח זאת בבהירות רבנו יונה מגירונדי בספרו שערי-תשובה (שער ג):
הוזהרנו בזה שלא להתעולל עלילות ברשע לקחת שדה וכרם וכל אשר לרענו, גם כי נתן מכרם. והוזהרנו על מחשבת הדבר הרע הזה שלא נסכים במחשבתנו לעשותו, שנאמר: לא תחמוד. ואם יכסוף אדם שימכור לו חברו שדה או כרם או אחד מחפציו ולא יש את נפשו למכרו, ואם יפצר בו ברוב דברי תחנונים יבוש להשיב פניו, אסור לפצור בו, כי זה כמו הכרח ואונס.
הרעיון שהכסף לא יענה את הכול, זר לכלכלה המודרנית בכלל ולקפיטליזם בפרט, שביסודם מונחת הנחת היסוד ש’צריכה’=צמיחה=קידמה. הרעיון החתרני שביטא רבנו יונה, החל לפעם במחנה הקיימוּת בשלהי המאה ה-20, ותורגם למדיניות אשתקד, בכינוס הפורום-העולמי לדיון בנושאי קידמה ואיכות-חיים(Well-Being) מטעם פרויקט ה-Measuring and Fostering the Progress of Societiesשיזמו מדינות ה-OECDבדרום-קוריאה. הכינוס נועד לדון בדרכים-חלופיות למדידת קידמה ואיכות-חיים, ולעמוד על הקשר בין המדידה למדיניות. בכינוס השתתפו גם נציגי “פרויקט ערך” למדידת איכות חיים וקידמה הפועל בישראל במטרות זהות.
מעניין, שלפחות שתיים מהמלצות הכנס, יסודיות בהלכה היהודית:
1. הרחבת מדדי-ההכנסה לתחומים שאינם במסגרת הפעילות הכלכלית (פנאי).
2. הוספת מדדים סובייקטיביים המשקפים את עמדותיהם האנשים ביחס לאיכות חייהם.
ההמלצה הראשונה, לכלול במדדי-הקידמה גם פעילות פנאי בלתי כלכלית, נוסחה במשנה כך (אבות ד,י): “רבי מאיר אומר: הוי ממעט בעסק, ועסוק בתורה”, ונפסקה להלכה במקורות רבים, וביניהם תשובת רבי כלפון משה הכהן (ראשית המאה ה-20, ג’רבה) בספרו שואל-ונשאל (ה,חו”מ,ג):
שאלה: חכם גדול שבעיר והוא בעל מלאכה שמרוויח ממנה כדי פרנסתו והותר. והקהל צריכים לו להיות להם לראש אב בית דין. והוא אינו רוצה אלא ליהנות ממלאכתו. אם חייב מן הדין לקבל עליו המשרה הנזכרת ופרס מן הקהל או לא. ואי תמצי לומר דחייב לקבל, אם חייבים הצבור לתת לו הפרס כמו שהיה מרוויח או אינם חייבים ליתן לו רק כדי פרנסתו כפי מה שהוא מוציא…
תשובה:…ודאי דחייב לקבל המינוי הזה וכן חייב לבטל מלאכתו אף שיש בה רווחים הרבה ולקחת כדי סיפוקו בפרנסתו כפי מה שהוא מוציא…
וכן מצד זה שמרוויח הרבה. הנה לפי הנראה מהחיוב של המלאכה הוא רק למצוא פרנסתו ולא ליגע להעשיר, ואם כן כיון דאם היה לו אפשרות להתקיים בהכנסה פחותה ממה שמרוויח ועל-ידי-זה ישאר לו זמן ללמוד היה בדין לחייבו לעשות כן. הוא-הדין והוא הטעם לכשיקבל המינוי שאין לו רק כדי פרנסתו שאין לו לעשות מלאכתו אף שיש בה ריווח יותר.
ההמלצה השנייה, להוסיף מדדים סובייקטיביים המבטאים תחושה אישית, נוסחה בעולם התורה בימי התנאים, ומצאה את ביטויה במשנה:
איזהו עשיר? השמח בחלקו. שנאמר (תהלים קכח): “יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך” אשריך – בעולם הזה, וטוב לך -לעולם הבא. איזהו מכובד? המכבד את הבריות. שנאמר (שמו”א ב): “כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו”.
אבות ד,א
___________________________________________________________
לתגובות: שלמה אילן, [email protected]
פורסם לראשונה בעלון ‘שבת בשבתו‘ גיליון 1333: ואתחנן י”ג באב תש”ע 24/07/2010