אחד המאפיינים היפים של חגי ישראל הוא היותם רב־שכבתיים. כל חג מתחיל מהחיבור לטבע, לאדמה, לעונה החקלאית שבה הוא חל. לרובד הטבעי־חקלאי מצטרף הרובד המיוחד לישראל – הזיכרון הלאומי שאותו אנו מציינים, וכמובן שורת ההלכות, המצוות והמנהגים הנהוגים בחג זה.
החיבור בין החג ובין העונה הוא מקסים, ומאפשר למהות החג להגיע אלינו בדרך בלתי אמצעית דרך הגוף, החושים, הנשימה והנשמה. בדורנו, המתועש והמנותק מן הטבע, החיבור הזה חשוב אף יותר. אם בעבר חיינו בטבע ודרכו הרגשנו את מהות החג, הרי היום רבים מאיתנו “חיים ברשת”, ובא החג ומזכיר לנו שאנחנו חיים בארץ ישראל, ושיש טבע בחוץ ועונות משתנות, ומאפיינים לכל עונה, שמחברים אותנו למהות החג.
ומכל החגים שמזכירים לצאת לטבע, ומכל הטבע שמזכיר שחג – הכי אני אוהבת את פסח. כי בפסח יצאנו מעבדות לחירות, ובפסח הטבע כולו יוצא לחירות בצבעים מרהיבים וריחות משכרים המקיפים את כל מי שמתכבד ויוצא מביתו.
ראשונים תוקפים אותנו הריחות, כבר ליד הבית. ריחות ההדרים הפורחים בעונה זו, המתערבבים בריחות צמחי הנוי הנמצאים בגינות הפרטיות, והופכים את אוויר והאווירה לקסומים ובשומים.זה הזמן להביט, להריח ולברך יחדיו את ברכת האילנות המיוחדת לראש חודש ניסן.
למי שמרחיק מעט מן האזור הבנוי מצפים גם המראות – מרבדים של פרגים אדומים אדומים ולצידם חרציות, תגיות, אחירותם, קחוונים, אירוסים בשלל צבעים וכמובן הרקפות שעדיין בשיא פריחתן. בניסן, כל יציאה אל הטבע נראית כמו פסיעה אל תמונת נוף מרהיבה, כפי שכולנו רואים בהחלפות התדירות של תמונות הנושא בפייסוש. ולצד הריחות והצבעים ישנם הקולות, הבריאה כולה אומרת שירה, הנשמעת לנו בציוץ ציפורי השיר הנמצאות בלב מסעות החיזור שלהן, המלווה בזמזום הדבורים והמיית מגוון החרקים החוזרים לחיינו מן השקט של החורף.
ובדיוק אז, בעונה שבה הטבע כולו משתחרר מאסוריו ומתפרץ בצבעים, בקולות ובריחות, יצאנו גם אנו ממצרים, אל החירות המיוחלת. ונחשו מה? באותה עונה מופלאה ממש, אנו חוגגים את היותנו בני חורין גם היום, ובכלל את המושג “חירות” הנוכח בחיינו ומאפשר לנו ליהנות מכל השפע הזה.
אז מה עושים כשהטבע בשפע ואנחנו בני חורין (וגם הילדים בבית)? חוגגים יחד את החירות ביציאה משותפת לטיולים בחיק הטבע.
לאן? האמת היא שלא משנה, הכל מקסים עכשיו, מצפון ועד דרום, ממזרח ועד מערב. אולי יש אפילו איכות מיוחדת בלא להרחיק אל אותם מסלולים מוכרים המשגרים את כולנו אל הפקקים ואל העצבים (הילדים איתכם באוטו, כבר אמרתי?), אלא למצוא את פינות החמד שליד הבית, אלו שילוו אותנו גם בעונות האחרות. ובכך, ביציאה אל הטבע, אל שירת הבריאה, נוכל להתחבר גם לשירת הטבע הנצחית של עמנו, כמו שהיא מופיעה בשיר השירים, שם האוהבים מזרזים זה את זה:
“נצא לשדה, נלינה בכפרים, נשכימה לכרמים, נראה אם פרחה הגפן, הנצו הרימונים”.