מגוון מינים
חלק א- זכות קיום למגוון המינים
1. רמב”ם- מורה נבוכים,חלק ג ,פרק יב , יג: והבחינה האמיתית היא- שכל אישי מן האדם הנמצאים, כל שכן זולתו משאר מיני בעלי החיים, הוא דבר שאין לו שיעור כלל בערך המציאות כולו הנמשך- כמו שבאר ואמר: “אדם להבל דמה וגו'”, אנוש רימה ובן אדם תולעה”…וכל מה שבא בדברי ספרי הנביאים מזה העניין הנכבד, גודל התועלת בידיעת האדם ערכו. ולא יטעה ויחשוב שהמציאות היה בעבורו לבד.
ובגלל הדבר הזה הדעת האמיתי אצלי, לפי האמונות התוריות והנאות לדעות העיוניות, הוא שלא יאמן בנמצאות כולם שהם מפני האדם לבד, אבל יהיו גם כן שאר הנמצאות כולם מכוונות לעצמם, לא מפני דבר אחר.
2. קהלת פרק ה פסוק ח : וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל היא הוּא מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָד:
3. בראשית רבה (וילנא) פרשה י : ורבנן אמרי ויתרון ארץ אפילו דברים שאתה רואה אותן שהן יתירה בעולם כגון זבובין ופרעושין ויתושין אף הן בכלל ברייתו של עולם הן, ובכל הקב”ה עושה שליחותו, אפי’ ע”י נחש, אפי’ ע”י יתוש, אפי’ ע”י צפרדע.
- הרבה פעמים נשמעת הטענה של מה הצורך ביתוש הזה? או באיזה שפירית משהו.. יצור קטנטן שחי לו באיזה אי טרופי… ובאמת – מה אנחנו יודעים? מה התפקיד של אותו יצור קטנטן במערכת האקולוגית? אך כנראה שיש לו תפקיד. ואל לנו לזלזל בו.
חלק ב’ – איסור כלאים – ושימור המין
1. ויקרא פרק יט פסוק יט : אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ:
2. רמב”ן ויקרא פרק יט פסוק יט: והטעם בכלאים, כי השם ברא המינים בעולם, בכל בעלי הנפשות בצמחים ובבעלי נפש התנועה, ונתן בהם כח התולדה שיתקיימו המינים בהם לעד כל זמן שירצה הוא יתברך בקיום העולם. וצווה בכוחם שיוציאו למיניהם ולא ישתנו לעד לעולם, שנאמר בכולם “למינהו” (בראשית א), והוא סיבת המשכב שנרביע בהמות זו עם זו לקיום המינין כאשר יבואו האנשים על הנשים לפריה ורביה. והמרכיב שני מינין, משנה ומכחיש במעשה בראשית, כאילו יחשוב שלא השלים הקב”ה בעולמו כל הצורך ויחפוץ הוא לעזור בבריאתו של עולם להוסיף בו בריות…
- נושא הכלאים מתכתב היום עם נושא הנדסה גנטית, בו האדם פועל ומשנה את סדרי עולם.. לטוב ולרע.. אומר לנו הרמב”ן שלכל מין שנברא אם זה צומח ואם זה חי- יש לו מטרה- להמשיך להתקיים… ויש מקומות שהאדם צריך להרפות ולהבין שאין לו זכות להתערב בכל דבר.
חלק ג’- שילוח הקן ומגוון מינים
1. דברים פרק כב פסוקים ו–ז: כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים: שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים:
2. רמב”ן דברים פרק כב פסוק ו:כי יקרא קן צפור לפניך – גם זו מצוה מבוארת מן אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד (ויקרא כב כח). כי הטעם בשניהם לבלתי היות לנו לב אכזרי ולא נרחם, או שלא יתיר הכתוב לעשות השחתה לעקור המין אע”פ שהתיר השחיטה במין ההוא, והנה ההורג האם והבנים ביום אחד או לוקח אותם בהיות להם דרור לעוף כאלו יכרית המין ההוא:
3. ספר החינוך מצוה תקמה: מצות שלוח הקן לשלח האם מן הקן קודם שיקח הבנים, שנאמר [דברים כ”ב, ז’], שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך. משרשי המצוה לתת אל לבנו שהשגחת הא-ל ברוך הוא על בריותיו במין האדם בפרט, כמו שכתוב כי עיניו על כל דרכי איש וגו’, ובשאר מיני בעלי חיים במינין דרך כלל, כלומר שחפצו ברוך הוא בקיום המין, ועל כן לא יכלה לעולם מין מכל מיני הנבראים, כי בהשגחת החי וקיים לעד ברוך הוא על הדבר ימצא בו הקיום, ובהניח האדם דעתו על זה יבין דרכי ה’ ויראה כי המשכת קיום המינין בעולם שלא כלה ואבד אחד מכולם מביצי כנים ועד קרני ראם מיום שנבראו הכל במאמרו וחפצו על זה…
- יש לאדם אחריות להמשיך את קיום המין, ולדאוג לא להרוג את האם והבנים ביום אחד. לא רק בהמנעות מעשייה אלא גם להיות אקטיבי.