משמעות מצוות השמיטה והפרוזבול

משמעות מצוות השמיטה והפרוזבול 
למול מערכת האשראי, השוק אפור והבנקאות המודרנית

הרב קובי וייס ועו”ד בקי כהן

 “אמרת עוני – אמרת חובות”

כאשר חושבים על עוני ומשפחות החיות בעוני, מזכירים בעיקר מחסור במזון, קצבאות זעומות ומצוקת הדיור. לא מדברים על אחד הגורמים המרכזיים המתלווים לחיים אלו ומקשים במיוחד על יציאה מהעוני: חובות.

לרוב המשפחות מהמעמד הנמוך הלוואות וחובות הם חלק בלתי נפרד מחייהם. קצבאות הבטחת הכנסה, לשם משל, בהגדרתם, נמוכים אפילו מרמת הכנסה שעומדת בהגדרה של קו העוני. חלק גדול מהפונים אלינו במרכז הזכויות סוחבים חובות שמקשים אליהם מאוד להגיע לעצמאות כלכלית מינימאלית. חלק גדול מהחובות אינם תוצר של הלוואה אלא של אי עמידה בתשלומים לגופים עסקיים או ציבוריים (למשל אגרת הטלוויזיה המפורסמת של רשות השידור), גם בהם הריבית והחוב צומחים במהירות. הפתרון של המשפחות כנגד ההצקות והלחצים מצד הגופים הוא לקחת הלוואה גבוהה יותר רק כדי לכסות את החוב הקיים וכך תופחים החובות עד למצב של הכרעה וקריסה של המשפחה.

איך הגענו לשוק אפור?

המוצר ששמו “הלוואה” – נמכר במחירים שונים לאנשים שונים. בצורה פרדוקסלית, עניים משלמים עליו הרבה יותר מבעלי אמצעים. הבנקים מחשיבים את ההלוואה לחסרי אמצעים כ”מסוכנת” ולכן גובים עליה ריביות גבוהות יותר. חוסר ההגינות הזו מתגמד לעומת מצבם של מי שהבנקים כלל לא מוכנים לתת לו הלוואה: “מודריי האשראי” (חסרי דירה והכנסה יציבה). האנשים הללו נאלצים לפנות לחברות אשראי חוץ בנקאיות שהחוק מאפשר להם לקחת ריבית של של עשרים אחוזים ועם חריגה לשלושים אחוזים (משלושים אחוזים  ומעלה החוק מחשיב זאת כנשך).

 ישנם לא מעט לווים שמחוסר ידיעה או בגלל שגם חברות האשראי החוץ בנקאיות מסרבות להלוות להם –  פונים לשוק האפור. למעשה, חלק מהגופים המוכרים גם הם למעשה מתנהלים כשוק אפור בגלל חוסר פיקוח. רבים מאלו שאנו מקבלים מהם הודעות סמס מפתות לקבלת הלוואה בטלפונים שלנו וחלק ניכר מעמדות המרות המטבע ה-change  שאנו רואים ברחובות הם שוק אפור הפועל באופן לא חוקי ובעל כללים עבריינים לחלוטין: הריביות רצחניות ויכולות להגיע למאות אחוזים, ה”קנסות” גבוהים ואמצעי הגבייה רצחניים, לא כמטאפורה.

משפחה שהסתבכה עם השוק האפור היא כמעט אבודה. גופי הרווחה בישראל, כולל מרכזי עוצמה, עומדים אובדיי עצות מולם. לארגוני ליווי כלכלי, על פי עדותם, אין דרך לסייע לאלו שהסתבכו עם השוק האפור.

ש’ הגיעה למרכז שלנו בחדרה וסיפרה שחיה כבר שנים מהיד לפה, מקבלת קצבת נכות ועובדת בשמירה על ילדים אחר הצהריים. לפתע לא מצאה עבודה בטיפול בילדים ולא יכלה לשלם השכירות. שום בנק לא רצה לתת הלוואה למי שמכניסה לבנק רק קצבת נכות. היא נטלה הלוואה בשוק האפור תוך שחשבה שבטח תמצא משפחה חדשה לשמור על ילדיהם בקרוב. לצערה לא מצאה עבודה מיד, ולא יכלה לעמוד בתשלומי הריבית הגבוהים, לא כל שכן לסלק את החוב. לביתה הגיעו שני גברים שהעיפו את הקביים שלה והבהירו שכדאי לה למצוא את הכסף ולעמוד בתשלומים.

המתרחש בחברה הערבית הוא המחשה טרגית עד היכן הדברים מגיעים. הציבור הערבי בישראל כמעט ואינו יכול לקבל הלוואות מהבנקים. רק שני אחוזים מלוקחי המשכנתאות הם ערבים. הסיבה העיקרית כרוכה באופן רישום המקרקעין והקושי של הבנק לרשום את הדירה או הקרקע כערבות למשכנתא או לממשה בעת הצורך. מתוך כך, השוק האפור פורח. הצעירים במגזר נכנסים למעגל העבודה בגיל 18 חסרי ניסיון ונעזרים בהלוואות שוק אפור לפתיחה של העסקים. חלק מרכזי וסביר שרוב מקרי האלימות והרציחות בחברה הערבית קשורים לשוק האפור.

החושבים שזוהי נחלתה של החברה הערבית בלבד וכי הדברים נשארים בגבולות המגזר מוזמנים להסתובב בשכונות וערי פריפריה כמו לדוגמא אור עקיבא. מעבודתנו בעיר אנו מכירים משפחות רבות מאוד שהסתבכו עם השוק האפור, ההתחככות והאלימות של משפחות הפשע המפעילות את גופי ההלוואה הללו שכיחות ביותר, מחלחלות לכל הרמות, אין תושב שלא מודע לה. הנוכחות והאווירה בעיר מדכדכים. דוחות המשרד לביטחון פנים ומשטרת ישראל מדווחים  כי כל ארגון פשע המכבד את עצמו מקיים עסק הלוואות שוק האפור כאמצעי להלבנת הון ורכישת אמצעי לחימה.

יש מה לעשות?

ראשית,  ברור שחייבים לעשות. מדינת ישראל מנסה להתמודד עם הלבנת הון ומאבק בטרור כבר שנים רבות. ישנו גם לחץ מהשוק הבינלאומי ליישר קו עם הנורמות המערביות עד כדי איום פגיעה בדירוג האשראי והמערכת הבנקאית הישראלית. נחקקו מספר חוקים והוגבלו הריביות המותרות. אולם באותה מידה ישנו כישלון מתמשך בתחום הפיקוח. נכון להיום גם גוף רשמי ומוכר שנותן הלוואות יזכה לביקורת אחת לשבעים ושתים שנה בקירוב (שישה פקחים על אלפים ומאתיים גופים). הגופים האמונים לא מסוגלים לצופף שורות וליצור הרתעה ואכיפה מספיקים. יתרה מכך, כל החוקים לא ממש רלוונטיים לארגוני הפשיעה.

כלל ניירות העמדה והדוחות הרשמיים ממבקר המדינה, משרדי ממשלה ומכון המחקר של הכנסת מצביעים על אוזלת יד של המדינה במאבק ובצמצום התופעה. המדינה נכשלת בהתמודדות עם השוק האפור ומכאן שאזרחי המדינה הנופלים ברשתו הם קורבנות של התנהלות המדינה. הקריאה המרכזית שלנו היא למדינה  שכל עוד היא מאפשרת קיום שוק אפור עליה לקחת אחריות של שיקום ועזרה לנפגעים, כולל הגברת אמצעי הסברה ובעיקר יצירת אלטרנטיבות ל”מודריי האשראי” כמו גם אמצעי חילוץ למשפחות שכבר נפלו לבור שאין ביכולתם לצאת ממנו.

למול ריביות של מאה אחוזים בשנה ומעלה, לא כולל “קנסות” על אי עמידה בזמנים – אין שום סיכוי להחזיר את הכסף. לדוגמא: חוב של 5000 שקלים יכול להגיע בקלות ל-180 אלף שקל בחמש שנים. או החזר של 7000 שקל בחודש, רק לכסות חובות של חמישים אלף שקלים.

בשנת 2016 התחייב השר כחלון להקים קרן מודרי אשראי ומסורבי אשראי בשווי חמישים מיליון שקלים, עבור 300,000 איש. הרעיון היה שהכסף ישמש כבטוחה כדי שהבנקים יוכלו לתת הלוואות בסכומים של כ-200 מיליון בריביות סבירות. (הכסף יינתן לבנקים עבור ההלוואות שלא יוחזרו)  המכרז נכשל, אף בנק לא רצה להצטרף. רק בימים אלו מכינים מכרז לגופים חוץ בנקאיים. הקורונה החמירה מאוד את המצב. בוועדת הכספים (7/12/20)  תבע ח”כ גפני מהאוצר להגדיל את הקרן ל-200 מיליון ש”ח. אך עוד אין תשובה מהאוצר בשלב זה.

במקביל להקמת קרן ייעודית להלוואות כדי למנוע נפילה לשוק האפור. יש להשתמש בכספים למתן הלוואת חילוץ למשפחות שהסתבכו כבר עם השוק האפור. כהשלמה, אנו קוראים לעמותות ולקהילות ישראליות לעזור ליצור קרנות מתרומות או הפעלת גיוס המונים שיופנו להלוואות חילוץ של משפחות. ניתן לראות זאת כ”פדיון שבויים”. בעבר קהילות התגייסו לפדות משפחות מהפריץ, לאחר שזרק את בני המשפחה לבור עד שישלמו את “החוב” לשכירות בית המרזח. השוק האפור מסוכן לא פחות. ישנם משפחות רבות שעברו שיקום וליווי משמעותי בלשכות הרווחה, הן יודעות ומסוגלות להתנהל נכונה, בני הזוג נכנסו לשוק התעסוקה ומביאים כבר הכנסה יפה, אבל ללא החילוץ מהחובות של השוק האפור הן להן שום דרך לצאת. לעיתים הלוואה של כמה עשרות אלפי שקלים הם ההבדל בין הצלחה לבין קריסה מוחלטת. רק קרנות מדינה ולמצער גופי חברה אזרחית בעידוד המדינה יכולים להמציא הלוואה. אמת, חלק מההלוואות בסיכון ואולי לא יחזרו אבל זה עדיף על תרומה של צדקה.

מה מלמדת אותנו מצוות השמיטה?

המקרא דוגל בסיוע כלכלי בצורה הלוואות : “אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ” המקרא מודע לכך שההלוואת (ובוודאי ללא ריבית) הם נטילת סיכון משמעותי למלווה שהרי השמיטה משמטת את החובות, אבל זוהי ליבת הצדקה המקראית: לתת הלוואה, לקחת סיכון וליצור מתן אמון בלווה. נתינת תרומה ללא ציפייה להחזר פועלת בצורה ההפוכה ויוצרת תלות. אמנם כמלווים אנו עלולים לא לקבל את כספינו, אז נראה זאת כצדקה ותרומה. אנו מצויים גם לא להגיע למצב שההלוואה הופכת לנשך ונושכת וגורמת לקריסה של הלווים.

מאידך, הלל תיקן את הפרוזבול כדי למנוע “נעילת הדלת בפני לווין”, בזאת אנו קוראים למדינה להקמת הקרן למודרי ומסורבי אשראי שתתן הלוואות בריבית סבירה, שהרי סירוב מערכת הבנקאות והאשראי לתת הלוואות בריבית נמוכה היא היא “נעילת הדלת” של העת החדשה.

לסיכום, ישנם כלים נוספים למאבק בשוק האפור המיושמים במדינות רבות, רובם משמשות בעיקר למניעה, כמו: פרסום והסבר של הסכנות בשוק האפור, הקמת קו מידע אנונימי “מלשינון”, שנועד לאפשר ללווים להתגבר על הפחד ולתת פרטים מזהים על המלווים, סגירת אפליקציות או אתרים שמפעילים שוק אפור.

כל אלו הינם כלים חשובים שהחברה האזרחית יכולה לתרום בהם וראוי לעודד אותם בסיוע כספי מהמדינה, אנו סבורים שכדי להתמודד עם ליבת התופעה וכדי להישיר מבט ללבן בעיניים של העוני יש לצאת בקריאה ציבורית תקיפה למדינה להקים רגולטור ייעודי, להגדיל את מנגנוני הפיקוח והאכיפה, לקחת אחריות על המחדל של אפשור גדילת השוק האפור בארץ למיימדים מפלצתיים. ליצור תנועת מלקחיים של יצירת חלופה הוגנת למודרי אשראי יחד עם מנגנוני חילוץ כלכליים ולעגן את הפעולות הללו בחקיקה ובתקציבים הולמים.
             

טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט

הרב קובי וייס ועו”ד בקי כהן קשת הם ממחלקה לצדק חברתי בארגון “רבנים למען זכויות האדם”