שיעור 2: פעילות לנוער – נח, פילוסופיה ואיך מונעים מבול שני /יאיר טיקטין
פרשת נח מתארת את המבול שהשמיד את העולם כולו בעוון בני האדם “ותמלא הארץ חמס”. בפעילות זו ננסה להבין מהו אותו “חמס” מקראי, איך הוא קשור לימינו ולמשבר הסביבתי ומה אנחנו יכולים לעשות על מנת למנוע מבול שני.
אוכלוסיית היעד: בני נוער בגילאי 12-18
מבנה הפעילות: הפעילות בנויה כשיעור מונחה סביב טקסטים. בני הנוער מקבלים את דף המקורות המצורף כאשר המדריך מוביל את השיעור באמצעות ההנחיה המוצעת כאן.
חלק ראשון: “ותמלא הארץ חמס”
לפני המבול, מתארת לנו התורה את הסיבה שגרמה לאל להביא את המבול על העולם:
מקור א’ – בראשית ו’ יא’ – יג’
וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי-הִשְׁחִית כָּל-בָּשָׂר אֶת-דַּרְכּוֹ עַל-הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת-הָאָרֶץ
שאלה לדיון:
מהו לפי דעתכם “חמס”?
רש”י , גדול פרשני המקרא, מסביר שהחמס זהו הגזל. דהיינו, בגלל הגזל בא המבול. תשובה זו של רש”י מעוררת מספר שאלות:
שאלות לדיון:
• האם העונש על גזילה הוא מוות? או – איך העונש מתאים לחטא?
• האם באמת כל בני האדם חטאו בגזילה?
• אם נתייחס אל ספר בראשית כאל “דברי ימי עולם” של העם היהודי – מדוע דווקא בשלב זה של התפתחות העולם התחילה תופעת הגזל ?
הפילוסוף הצרפתי, ג’אן ג’ק רוסו בספרו “על המקור והיסודות של אי-השוויון בין בני האדם”
תיאר את המעבר בין העולם הקדום (גן עדן?) לבין הציויליזציה המודרנית כך:
מקור ב’- ז’ן ז’ק רוסו, ‘היסודות לאי-השוויון בין בני האדם’, מאמרים, עמ’ 161
“הראשון שגידר לו חלקת אדמה, והעלה בדעתו לומר “זאת לי היא”, ואף מצא סביבו
אנשים תמימים דיים להאמין לו, היה מייסדה האמיתי של החברה האזרחית. כמה
פשעים, כמה מלחמות, כמה רציחות, כמה אומללויות וכמה זוועות היה חוסך מן
המין האנושי מי שהיה עוקר את יתדות הסימון ,או ממלא בעפר את התעלה, וקורא
אל אחיו: הישמרו לכם מהטות אוזן למתחזה. אבוד תאבדו אם תשכחו כי הפירות
לכולנו הם, וכי האדמה אינה קניין איש”.
שאלות לדיון:
• מהו המסר העולה ממקור זה?
• מה דעתכם על מסר זה?
• האם אמירה על חפץ “שלי היא” היא רק שלילית, או שיש בה גם צדדים חיוביים?
• כיצד ניתן לפרש את המונח “חמס” בפרשת נוח על פי רוסו?
ישנה אפשרות כי בתחילת פרשת נח, רגע לפני המבול, עם ריבוי האנושות, הבינו בני האדם שכמות המשאבים היא מוגבלת והתחילו לאגור את המשאבים לעצמם. ה”חמס” שמתואר בפרשה לא מתכון לכך שכולם היו גנבים אלא שבני האדם גילו את הרכוש הפרטי ואיתו את מלחמות הגזל. כל אחד עבר בג’ונגל ותלה על העצים שלטי בעלות, כל חקלאי התחיל לגדר קרקע ולהחליט שהיא רק שלו. בני האדם הפכו את הבריאה ממקום של חיים למקום של חפצים שניתן לרכוש או לגזול.
חלק שני: למי שייך העולם?
כנגד הנסיון “למכור את העולם” קובעת התורה את תפקידו של האדם כך:
מקור ג’ – בראשית ב’ ז-טו
“ויִּיצֶר ה’ אֱלֹוהִים אֶת-הָאָדָם עָפָר מִן-הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה. ח וַיִּטַּע ה’ אֱלֹוקִים גַּן-בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר….. וַיִּקַּח ה’ אֱלֹוקים אֶת-הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ.”
בעוד שעל פי דברינו אנשי דור המבול ראו את כל הארץ כקניין פרטי (והתחילו להלחם על כל פיסת רכוש) הרי שהמקרא רואה את כל הקניין כשייך לאלוקים כאשר תפקידו של האדם הוא רק “לעובדה ולשומרה”. גישה זו מובעת במקומות שונים בתנ”ך, בין השאר בפסוקים “לי הכסף לי הזהב נאום ה’ צבאות” חגי ב,י או “והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי” ויקרא, כה, כג.
הקביעה שהאדם אינו אדון שלם לקנינו, ובעיקר לא אדון לקרקע שלו באה לידי ביטוי בחיוב כל חקלאי להפריש את ביכוריו לאלוהים ולהשאיר את פאת שדהו לעניים, בהפקרת השדות בשמיטה והחזרתם לבעליהם המקוריים ביובל ועוד.
שאלות לדיון:
• מה פרוש המילים “לעובדה ולשומרה”?
• איך מתקשרת חובת הצדקה עם האמירה “לי הכסף והזהב” ?
• מהן ההשלכות המעשיות בפסוקים של האמירה “לי כל הארץ”?
• מהו לדעתך היחס בין ציווי זה לבין הפסוק בתהילים “השמים שמים ל-ה’ והארץ נתן לבני האדם”?
חשוב לציין שהיהדות לא מתנגדת לרכוש פרטי. מסופר על האבות (אברהם יצחק ויעקב) שהיו בעלי רכוש ובכל מוצאי שבת אנחנו מבקשים “שזרענו וכספינו ירבה כחול” . מאידך, מתנגדת היהדות לתאווה ולרכושנות, מחייבת אותנו ברגש האחריות כלפי העולם, קובעת שלא הכול סחיר (לא בכל דבר ניתן לסחור) ומחייבת את האדם לחלוק את רכושו עם השכבות החלשות בחברה – זאת משום שהרכוש שייך למעשה לקב”ה.
על כך שלא הכול סחיר קיים קטע מפורסם המיוחס לצ’יף האינדיאני של האי סיאטל, כתגובה לבקשת נשיא ארה”ב דאז לרכישת אדמותיו:
מקור ד’ – מכתבו של צ’יף סיאטל (מתוך האינטרנט):
“איך אפשר לקנות או למכור את השמיים? את חום האדמה? רעיון זה זר לנו. אם אין אנו בעלי חזקה על רעננות האוויר או ניצנוץ המים, כיצד אתם יכולים לקנותם מאיתנו?כל פיסת אדמה בארץ הזאת מקדושת בעיני עמי. כל מחט אורן בוהקת, כל חוף חולי, כל ערפילי היערות האפלים, כל חרק מזמזם – קדושים הם בזיכרונם של בני עמי ובהווייתם. …
זאת אנו יודעים: אין האדמה שייכת לאדם; האדם שייך לאדמה. כל הדברים קשורים זה בזה. אולי, בסופו של דבר, כולנו אחים….היכן החורש? איננו. היכן הנשר הגדול? איננו. זהו סוף החיים— תחילת ההישרדות.”
שאלות לדיון:
• מה דומה ומה שונה בין תפיסת היהדות לבין התפיסה האינדיאנית?
• האם אתם מכירים דברים נוספים שאינם סחירים?
כשאנשי דור המבול מילאו את הארץ בחמס התגלה עליהם הקב”ה ואמר: אתם חושבים שהעולם שייך לכם, והרי “לי כל הארץ” (ויקרא כה כג.) , דייכם- שאני אמחה את כל הקיים מעל פני האדמה…. כנגד המחשבה שכל היקום הוא רכוש/חמס פרטי הראה האל ש”לו כל הארץ” וברצונו הוא יכול להחזיר את העולם לתוהו והביא עליהם את המבול.
חלק שלישי: ומה בימינו?
אחד המאפיינים הבולטים של ימינו הינו ניסיון להפוך את כל הבריאה לקניין סחיר. ניסיון זה בא לידי ביטוי בין השאר בקפיטליזם התאגידי הקיצוני החומס את משאבי כדור הארץ ומרבה את אי השוויון בין בני האדם.
נכון לשנת 1999 למשל העריכה תוכנית הפיתוח של האו”ם כי :
• נכסיהם של שלושת האנשים העשירים בתבל רבים מאלו של 600 מיליון תושביהם של המדינות העניות ביותר.
• הונם של 358 האנשים העשירים עולם שווה להונה של מחצית מהאנושות.
• הכנסה ממוצעת של מנהל חברה ארה”ב גבוהה פי 419 מזו של עובד צווארון כחול.
וכן הלאה.
בנוגע למשבר האקולוגי – ניצול היתר של משאבי כדור הארץ והרס המערכות הטבעיות של הפלנטה הינם גורמים מרכזיים בהתחממות כדור הארץ, שאת השלכותיה קשה לצפות. תרחיש אפשרי הינו (לדוג’) המסת הקרחונים בקטבים שיובילו להצפת 40% מהיבשה בעולם במי ים (למשל את תל אביב). מעניין לראות שגם בתיאור המבול המקראי לצד הגשם שהגיע מלמעלה מתואר גם “גשם מלמטה” כאשר תהומות הארץ נפתחו והמים עלו ועלו עד שהציפו את כל האדמה.
שאלה לדיון:
• נסו לחשוב על דוגמאות “ישראליות” להרס סביבתי וחברתי בשל אינטרסים צרים.
מקור ה – ר’ יונתן זקס, לכבוד השוני, הוצאת טובי, ירושלים 2008. עמ’ 71 ועמ’ 142
“הידיעה שכדור הארץ אינו שייך לנו, שאנחנו דיירים זמניים בו, יורשיהם של אלו שבאו לפנינו ושומריהם של אלו שתורם יבוא אחרינו, מנווטת אותנו הרחק מדחף ההרסנות- הדחף למלחמה, להתערבות גנטית בלתי מחושבת או לניצול מופרז של משאבים… יתכן שקהילות דתיות הן אחת הסביבות המעטות שעדיין מחזיקות ערכים כאלו. זו כשלעצמה עשויה להיות סיבה לכך שבחלקים גדולים של העולם מתחוללת תחיה של הדת…
האדם הראשון מוצב גן עדן ל”עובדה ולשומרה”. שני הפעלים הללו רבי משמעות . “לעובדה”- כלומר לשרת אותה. האדם הוא אדון הטבע אבל גם משרתו. ואילו הפועל “שמר” משמש בהמשך התורה , בפרשת משפטים, לתאר את אחריותו של מי שמפקידים בהשגחתו רכוש שאינו שייך לו. עליו להקפיד על ערנות ומוטלת עליו האחריות לנזקים שאירעו בשל רשלנותו. צמד המילים “לעובדה ולשמרה” הוא אולי ההגדרה הקולעת ביותר לאחריותו של האדם כלפי הטבע לפי תפיסתה של התורה. אנחנו איננו הבעלים של הטבע ” לה’ הארץ ומלואה” אנחנו רק נאמניו- בשמו של אלוהים שיצר אותו ושהוא בעליו, ולמען דורות העתיד.
שאלות לדיון:
• מהי תפקיד הדת במשבר הסביבתי על פי ר’ יונתן זקס?
• כיצד הגישה היהודית לעולם עשויה להציל את כדור הארץ?
סיכום: ומה עכשיו?
בסיום המבול התחייב האל לא להביא מבול נוסף על העולם :
מקור ו– בראשית ח’ – ט’ :
וַיֹּאמֶר ה’ אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם… וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי… וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם … וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ…אֶת-קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ.
אלוקים התחייב לא להוסיף להכות את האדמה.
החשש הוא שאת המבול הבא אנחנו נביא על עצמנו…
• מה אתם יכולים לעשות כבני נוער על מנת למנוע תרחיש זה בבית, בבית הספר, בתנועה, בחברה, בקהילה, במדינה ובעולם?
*יאיר טיקטין
הכותב הנו רכז לימודי יהדות בתיכון יחד מודיעין, רכז הדרכה של תנועת הנוער צמר”ת
ומלמד קורס בפילוסופיה,כלכלה ומדעי המדינה במכינת עמי-חי שבישוב בכרמים)
דף מקורות לפעילות – נח, פילוסופיה ואיך מונעים מבול שני:
מקור א’ – בראשית ו’ יא’ – יג’
וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי-הִשְׁחִית כָּל-בָּשָׂר אֶת-דַּרְכּוֹ עַל-הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת-הָאָרֶץ
מקור ב’- ז’ן ז’ק רוסו, ‘היסודות לאי-השוויון בין בני האדם’, מאמרים, עמ’ 161
“הראשון שגידר לו חלקת אדמה, והעלה בדעתו לומר “זאת לי היא”, ואף מצא סביבו
אנשים תמימים דיים להאמין לו, היה מייסדה האמיתי של החברה האזרחית. כמה
פשעים, כמה מלחמות, כמה רציחות, כמה אומללויות וכמה זוועות היה חוסך מן
המין האנושי מי שהיה עוקר את יתדות הסימון ,או ממלא בעפר את התעלה, וקורא
אל אחיו: הישמרו לכם מהטות אוזן למתחזה. אבוד תאבדו אם תשכחו כי הפירות
לכולנו הם, וכי האדמה אינה קניין איש”.
מקור ג’ – בראשית ב’ ז-טו
“ויִּיצֶר ה’ אֱלֹוהִים אֶת-הָאָדָם עָפָר מִן-הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה. ח וַיִּטַּע ה’ אֱלֹוקִים גַּן-בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר….. וַיִּקַּח ה’ אֱלֹוקים אֶת-הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ.”
מקור ד’ – מכתבו של צ’יף סיאטל (מתוך האינטרנט):
“איך אפשר לקנות או למכור את השמיים? את חום האדמה? רעיון זה זר לנו. אם אין אנו בעלי חזקה על רעננות האוויר או ניצנוץ המים, כיצד אתם יכולים לקנותם מאיתנו?כל פיסת אדמה בארץ הזאת מקודשת בעיני עמי. כל מחט אורן בוהקת, כל חוף חולי, כל ערפילי היערות האפלים, כל חרק מזמזם – קדושים הם בזיכרונם של בני עמי ובהווייתם. …
זאת אנו יודעים: אין האדמה שייכת לאדם; האדם שייך לאדמה. כל הדברים קשורים זה בזה. אולי, בסופו של דבר, כולנו אחים….היכן החורש? איננו. היכן הנשר הגדול? איננו. זהו סוף החיים— תחילת ההישרדות.”
מקור ה – ר’ יונתן זקס, לכבוד השוני, הוצאת טובי, ירושלים 2008. עמ’ 71 ועמ’ 142
“הידיעה שכדור הארץ אינו שייך לנו, שאנחנו דיירים זמניים בו, יורשיהם של אלו שבאו לפנינו ושומריהם של אלו שתורם יבוא אחרינו, מנווטת אותנו הרחק מדחף ההרסנות- הדחף למלחמה, להתערבות גנטית בלתי מחושבת או לניצול מופרז של משאבים… יתכן שקהילות דתיות הן אחת הסביבות המעטות שעדיין מחזיקות ערכים כאלו. זו כשלעצמה עשויה להיות סיבה לכך שבחלקים גדולים של העולם מתחוללת תחיה של הדת…
האדם הראשון מוצב גן עדן ל”עובדה ולשומרה”. שני הפעלים הללו רבי משמעות . “לעובדה”- כלומר לשרת אותה. האדם הוא אדון הטבע אבל גם משרתו. ואילו הפועל “שמר” משמש בהמשך התורה , בפרשת משפטים, לתאר את אחריותו של מי שמפקידים בהשגחתו רכוש שאינו שייך לו. עליו להקפיד על ערנות ומוטלת עליו האחריות לנזקים שאירעו בשל רשלנותו. צמד המילים “לעובדה ולשמרה” הוא אולי ההגדרה הקולעת ביותר לאחריותו של האדם כלפי הטבע לפי תפיסתה של התורה. אנחנו איננו הבעלים של הטבע ” לה’ הארץ ומלואה” אנחנו רק נאמניו- בשמו של אלוהים שיצר אותו ושהוא בעליו, ולמען דורות העתיד.
מקור ו– בראשית ח’ – ט’ :
וַיֹּאמֶר ה’ אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם… וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי… וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם … וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ…אֶת-קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ.