סור מרע עשה טוב- צמצום פליטת גזי חממה

לוקחים אחריות סביבתית – מצמצמים את פליטת גזי החממה

איל ביגר – יוזמת האנרגיה הטובה

משבר האקלים או “התחממות כדור הארץ” היא תופעה פיסיקאלית שמקורה בהפרת מעגל הפחמן הטבעי הקיים בטבע על ידי פעילות אנושית. מפאת הפופולאריות של נושא זה בכל תחומי החיים בשנים האחרונות יעסוק מאמר זה בעיקר בלקיחת האחריות הסביבתית על ידי בני האדם הגורמים לה.

ראשית להסבר המדעי שבבסיס העניין: במעטפת החיצונית של האטמוספרה מתרכזים קבוצה של גזים המעכבים את מעבר החום מכדור הארץ אל החלל החיצון. גזים אלה מכונים גזי חממה – Greenhouse Gases והם אחראים על אפקט החממה הטבעי המאפשר חיים על פני כוכב הלכת שלנו. ללא גזי החממה הייתה טמפרטורת הכוכב שלנו דומה לכוכבי לכת אחרים – מינוס 30 מ”צ. הגז הראשי בקבוצה הנ”ל הוא פחמן דו-חמצני – אותו גז המשתחרר מכל פעילות מטבולית על פני כדור הארץ, והנקלט ברקמות הצמחים בתהליך הפוטוסינתזה.

עם פרוס העידן התעשייתי החלו בני האדם להפוך את מאגרי הפחמן העצומים שבקליפת כדור הארץ למקור אנרגיה זמין ומתכלה. האנרגיה האגורה במרבצי הנפט, הפחם והגז הטבעי הפכה את חיינו לנוחים ויעילים בהשוואה לחיי האנושות הקדם-תעשייתית, ברם שריפת הדלקים המאובנים (Fossil Fuels) מפרה את האיזון בין הפחמן הגזי הנמצא באוויר בצורת CO2, ובין תרכובות הפחמן המרכיבות את רקמות בעלי החיים והצמחים ומרבצי הפחמן שנאגרו על פניו. בירוא יערות מחד וזיהום האוקיינוס הקולט CO2 באמצעות צמחים ימיים תורמים גם הם להפרת האיזון. כל אלה מביאים להגדלת כמות גזי החממה באטמוספרה, ומגבירים את עוצמת אפקט החממה עד כדי סכנה ממשית לקיום החיים בצורתם המוכרת לנו. ריכוז ה- CO2 באוויר לפני המהפכה התעשייתית עמד על 280 חלקים למיליון (PPM), וכיום הוא דוהר לקראת ריכוז של 390 חלקים למיליון. כתוצאה מהתגברות אפקט החממה נגרם שינוי במערכת האקלים של כדור הארץ, והתסמינים כוללים המסת קרחונים, בצורות ממושכות לצד הצפות ושטפונות, עליית פני הים, התגברות עוצמת הסופות הטרופיות, התפשטות גורמי מחלה צפונה ודרומה מקו המשווה – ועוד.

מילים רבות נכתבו ונאמרו על שינויי האקלים והתחממות כדור הארץ. הסיבה לעניין התקשורתי ברורה – מדובר באיום הגדול ביותר על החברה האנושית במאה ה-21. מאידך, איום זה הוא בלתי נראה, חסר צבע וצורה. לו רק יכולנו לצבוע את גזי החממה שנפלטים מארובות המפעלים, תחנות הכוח, אגזוזי המכוניות ואתרי ההטמנה, היינו רואים ומבינים את גודל הבעיה שאנו ניצבים מולה. ברכה כאפקט החממה הופכת לקללה כשהיא יוצאת מכלל שליטה, ומאז המציא האדם את מנוע הקיטור וגילה את נפלאות השימוש בדלק מחצבי לפני 200 שנים בלבד, השתנה הרכב האטמוספרה באופן דרסטי, ושינוי אקלים רב עוצמה מתרחש בה.

במקביל התפתח לו משבר אנרגיה עולמי כתוצאה מנסיקת הביקושים והיעדר יכולת לעמוד בהם. השימוש בדלקים מחצביים הוא הבסיס שעליו נשענת החברה האנושית והמערכת הכלכלית שלה. שינויים במחיר הנפט מחוללים אפקט דומינו המשפיע על הגורמים הבסיסיים ביותר בחיינו: מים, מזון, מגורים, כח חשמלי ותחבורה. תשתית תומכת החיים של כדור הארץ נמצאת במגמת הידרדרות – ואנחנו אחראים על כך בעצם מעשינו. בהיותינו חפצי חיים – לא נוכל להמשיך ולהתעלם מהמציאות, ואנו מחויבים להתמודד איתה בכל האמצעים העומדים לרשותנו.

טביעת הרגל הפחמנית כמדד להשפעה סביבתית

רבות מההשפעות האנושיות על הסביבה מתנקזות בסופו של דבר לאטמוספרה. הפסולת המוצקה שלנו מתפרקת ומשחררת פחמן דו חמצני ומתאן. הדלקים הנשרפים במנועי בעירה פנימית, בתהליכי ייצור בתעשייה, בתחנות הכוח ובדוודי החימום פולטים גזי חממה שונים. המים מגיעים לברזים באמצעות השקעת אנרגיה שתורמת את חלקה לשינוי האקלים (השפעת המים גדלה עם המעבר למים המותפלים באמצעות גז). נייר וחומרי גלם אחרים מקורם במשאבי טבע מתכלים, והפיכתם ממקורות שקולטים ומקבעים גזי חממה למוצרים ולפסולת מגבירה את הפגיעה.

מדד עולמי לכימות והערכה של ההשפעה על האקלים נקרא: “טביעת רגל פחמנית” – Carbon Footprint. המדד ממיר מגוון של השפעות סביבתיות לכדי נתון מספרי אחד, והוא מצביע על מגוון מקורות הפליטה. המדד המחושב מרמת האזרח הבודד ועד לרמת המדינה הוא פשוט יחסית ונוח לעבודה, והתהליך של איסוף הנתונים ועיבודם לכדי סך כולל של פליטת גזי חממה נקרא “הרכבת פרופיל פחמני”. המדד משמש כבבואה עצמית, ובאמצעותו נדע מה חלקנו בתהליך שינוי האקלים. קביעת יעדים להפחתת הפליטה ובניית תוכנית רב שנתית להשגת היעדים נסמכים על טביעת הרגל הפחמנית הנמדדת, ומסייעים ללקיחת אחריות סביבתית מעשית.

כל אזרח ישראלי פולט בממוצע 10.5 טונות של גזי חממה לשנה, ומדינת ישראל אחראית על פליטת כ-75 מיליון טון מתוך 7 מיליארד הטונות שפולטת כל הפעילות האנושית. כדי לתת למספרים הללו תחושה אמיתית נציין שטון גזי חממה נפלט משריפת 350 ליטר דלק, או 1200 קוט”ש חשמל, או 1.5 טון פסולת עירונית מעורבת המועברת להטמנה.

חושבים עולמי עושים מקומי

מדינות, ערים ועסקים בכל רחבי העולם התחילו לאמץ את אופן החשיבה החדש שכולל התייחסות לטביעת הרגל הפחמנית. הצעדים להפחתת הזיהום כוללים התייעלות אנרגטית, ייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים, הפחתת פסולת מוצקה וכו’. רבות הן הדרכים להפחתת פליטות בפועל, ועבור כולן נדרשת התייחסות רצינית, יצירתיות והתאמה מקומית. בנוסף לצמצום הפליטה במקור, ניתן לרכוש אשראי פחמני מפרויקטים מיוחדים המפחיתים את פליטת גזי החממה. נשמע קצת מוזר – לרכוש זכויות על הפחתת פגיעה סביבתית – אבל זה באמת קורה. המדינות המתועשות לקחו על עצמם התחייבויות לצמצום הפליטות עד לשנת 2012 במסגרת פרוטוקול קיוטו ומכאן התפתח השוק לזכויות פליטה בין מדינות. במקביל, התפתח השוק הוולונטרי שמתבסס על רצונם הטוב של אנשים, ארגונים, עסקים ותאגידים לקחת אחריות על טביעת הרגל הפחמנית שלהם. ארגון שלוקח אחריות על טביעת הרגל הפחמנית שלו ע”י השקעה בפרויקטים להפחתת פליטות זוכה להכרה מצד ציבור הלקוחות והמשקיעים שכמו כולם, מודאגים מהתוצאות הצפויות של התחממות כדור הארץ.

ממשבר להזדמנות

המשבר הסביבתי מחולל שינוי בסיסי ומהותי בכל רובדי החיים. את השינויים האלה אנו יכולים לנתב לטובת התייחסות אחראית יותר כלפי הסביבה והחברה. פרויקטים להפחתת פליטות גזי חממה הם דוגמא מצוינת לשינוי בסיסי בהתנהלות של ארגון. לא מדובר בתרומה לקהילה, כמקובל במגזר העסקי, אלא בנטילת אחריות על הנזק הסביבתי שנוצר כתוצאה מפעילות הארגון. זוהי דרך פשוטה, יעילה, ונראית לעין להפחית את הזיהום הסביבתי של פרט או ארגון.

אשראי פחמני עברי ומקומי

יוזמת האנרגיה הטובה היא מיזם חברתי לשינוי האקלים המבצע פרויקטים חברתיים להפחתת פליטות גזי חממה בישראל. היוזמה מפעילה את הפרויקט באמצעות מכירת אשראי פחמני – carbon credit לגופים הלוקחים אחריות על פליטת גזי החממה שלהם, מרכיבה פרופיל פחמני ומייעצת בנושא הפחתת פליטת גזי חממה במקור. ארגון המחליט לצמצם את פליטות גזי החממה באמצעות איזון חלקי או מלא בוחר מבין שלל פרויקטים המתבצעים בד”כ בשכונות חלשות, בפריפריה או בשיתוף פעולה עם העיריות.

_____________________________

איל ביגר, מקים ומנהל את יוזמת האנרגיה הטובה, חלוץ הביודיזל – הדלק האקולוגי משמן צמחי בישראל. עוסק בפרויקטים מעשיים להפחתת גזי חממה. מוסמך בהצטיינות בביולוגיה חקלאית מטעם הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ובוגר מחזור ה’ של תוכנית “עמיתי הסביבה” של מרכז השל. נשוי ואב לשני תאומים, וחי במושב אביעזר שביהודה.