על שלשה דברים העולם עומד

“על שלושה דברים העולם עומד”
סיכום המפגש ב’זנגביל’ בנושא אתיקה, תזונה ויהדות
חלק א’

חלק א’-  אתיקה

מה שאנו צורכים פנימה לתוך הבית שלנו , הגוף שלנו- משפיע על הבריאות שלי, וכן על זולתנו וסביבת חיינו.
נושא חלק זה של השיחה- מבאר כיצד ההעדפות שלנו לגבי מזון משפיעים במעגלים רחבים . כיצד מה שאנו בוחרים להכניס לעגלת הקניות שלנו משפיע על היכולת שלנו, של זולתנו ושל צאצאנו בדורות הבאים להתקיים. נושא זה מרחיב את נקודת המבט הצרה של דאגתי הפרטית לעצמי. הוא גם נוגע לאחד היסודות של תורתנו הקדושה – “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ” (ויקרא פרק י”ט י”ח)

ביל מוליסון, מחשובי מתכנני הסביבה בזמנינו, הציג נוסחה לייצור מזון בר קיימא הכולל שלוש קריטריונים: דאגה לאדם, דאגה לאדמה וחלוקה הוגנת של עודפים:

 
יצור מזון הממוקד בתועלת וברווחים של האדם ומתעלם מהצרכים של הטבע שסביבו אינו יכול להמשך לאורך זמן. יצור המזון שאין בו גם דאגה לאדמה, למי התהום, שאר בע”ח וכו’ יגיע למבוי סתום. במצב כזה יכולת ייצור המזון תלך ותפחת. ה”דאגה לאדם” היא משהו טבעי שנולדנו איתו, ה”דאגה לאדמה” הוא משהו שבדורות קודמים ידעו. עקרון זה היה מושרש בתרבויות שקדמו למהפכה התעשייתית ואנו מחויבים לחזור ולסגל אותו לעצמנו בכדי לשרוד. לא תתכן דאגה לאדם ללא דאגה לאדמה. שימוש נכון באדמה הוא כלי בכדי לדאוג לצרכי האדם.
המרכיב השלישי באתיקה זו הוא חלוקה הוגנת של עודפים. הכוונה לכך שגם אם שני התנאים האחרים מתקיימים אבל הם ממוקדים ברווח הפרטי של קבוצה קטנה של אנשים או מדינות, על חשבון השאר, אין זו מערכת מוסרית ואין היא יכולה לשרוד לאורך זמן.

לצערנו רוב רובה של מערכת ייצור המזון הנוכחית אינו עומד בקריטריונים מוסריים אלו,
אף על פי שיש בידי האנושות את הידע והכלים לעצור ולתקן את הפגמים במערכת הנוכחית.
כ 40% מהאדמה החקלאית בעולם נמצאות במצב של התדרדרות וחולי. כ 20% מאדמות העולם יצאו מכלל שימוש חקלאי, מה שאומר הפחתה ב 15% מיכולת יצור המזון. כל שנה יוצאים מכלל שימוש כ- 80-50 מיליון דונם אדמה ברחבי העולם. הנתונים רבים ומדאיגים.

    
במקורות היהדות יש תוספת וחידוש על עקרונות הייצור הבר קיימא :
שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים:  (אבות פ’ ב’)

אם אני משאיל ממשנה זו לענייננו אפשר לצייר את האתיקה כך :

התורה היא הקשר עם בורא העולם והחוקים שהוא העמיד ביסוד הבריאה, העבודה היא היישום של התורה בחיי המעשה (וזה לענייננו כולל גם ייצור מזון), ולבסוף גמילות חסדים שהיא נתינה וחסד כלפי הזולת. אם התורה והעבודה אינם באים לידי גמילות חסדים אין העולם יכול לעמוד.
היהדות מוסיפה את העבודה הרוחנית ושמה אותה במרכז המערכת. כששורש ה”עבודה” הוא התפתחותו הרוחניות של האדם, המערכת מתקדמת בדרך של חסד ונתינה ומתרחקת מגזל וניצול. כל עוד בבסיס יצור המזון עומדים אינטרסים חומריים בלבד, המערכת תגיע למצב של פגיעה בסביבה הטבעית, לסכנת קריסה של יכולת ייצור המזון וממילא לשעבוד האדם ופגיעה ביכולתו לקיים עצמו. אותה עבודה רוחנית, המתקנת את הנטייה החומרית, אפשרית מכוח השפעתו של בורא העולם דרך התורה שניתנה לנו.
האתיקה של מוליסון אומרת כך – אם יש דאגה לאדם, לאדמה וחלוקה הוגנת המערכת לכאורה מסוגלת לשפע אמיתי בר קיימא. היהדות באה ומוסיפה לנו את ענין גמילות החסדים – רק אם כוונת יצירת השפע החומרי הוא הנתינה לזולת ועשית רצונו של מקום, רק אז העולם עומד ובר קיימא.

בחלק הבא, נראה כיצד התיאוריה שהצגנו כאן – באה לידי מעשה ב’משל התרנגולות’

____________________________________________________-

עופר שניידר למד פרמקלצ’ר עם דייב קלארק האוסטרלי, והקים את אורגניגן, גינון אקולוגי אורבאני. הוא מוסיקאי במקצועו, ומורה מזה שנים רבות.