צער בעלי חיים במצוות התורה

מצוה מס’ 1: מצות פריקה

הגדרת המצוה:
כשאתה רואה חמור של מישהו שאתה שונא, אתה צריך בכל זאת לעזור לחמורו לקום.
המקור בפסוקי התורה:
שמות פרק כג פסוק ה
“כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאו,ֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ ? עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּו”ֹ: ס
טעמי המצוה:
א. כדי לאחד את האנשים השונאים זה את זה.-לטובת בני אדם (ספר החינוך)
ב. צער בעלי חיים-מניעת סבל מבעלי חיים (רש”י)

מצוה מס’ 2: איסור “אותו ואת בנו”

הגדרת המצוה: אסור לשחוט שור או שה עם בנו באותו יום
המקור בפסוקי התורה:
ויקרא פרק כב פסוק כח
“וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד”
טעמי המצוה:
א. צער בעלי חיים. בהמות סובלות מאד כאשר הן רואות את בניהן נשחטים. (הרמב”ם)
ב. כדי שנתרגל למידת הרחמנות, וכך גם לא נתאכזר כלפי בני אדם (ספר החינוך)
 

מצוה מס’ 3: מצות שחיטה

הגדרת המצוה: כאשר רוצים לאכול בעל חיים, הדרך היחידה בה מותר להרוג את הבהמה היא בדרך של שחיטה.
המקור בפסוקי התורה:
דברים פרק יב פסוק כא
“… וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן ה’ לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִך,ָ וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ:
ופירשו המפרשים: וזבחת=ושחטת.
טעמי המצוה:
צער בעלי חיים: השחיטה נחשבת לדרך הגורמת לפחות סבל אצל בעל החיים. מותר לנו לאכול בעלי חיים אך אסור לנו לגרום להן לצער מיותר. (ספר החינוך)

מצוה מס’ 4: איסור אכילת אבר מן החי

הגדרת המצוה: אסור לאכול בשר מגוף בעל החיים, כאשר הוא עדיין חי.
המקור בפסוקי התורה:
בראשית פרק ט פסוק א ופסוק ד
“וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם… אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ, לֹא תֹאכֵלוּ:”
דברים פרק יב פסוק כג
“רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר:”
טעמי המצוה:
א. צער בעלי חיים: פגיעה בגוף בעל החיים גורמת לה כאב וצער גדול.
ב. כדי שנתרגל למידת הרחמנות ולא נהיה אנשים אכזריים (ספר החינוך)

מצוה מס’ 5: מצות שילוח הקן

הגדרת המצוה:כאשר רואים קן ציפור, ובו אם הרובצת על האפרוחים או על הביצים, מצוה לשלח את האם ורק אחר כך לקחת את האפרוחים או הביצים.
המקור בפסוקי התורה:
דברים פרק כב
(ו) כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים, לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים:
(ז) שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָך,ְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים: ס
טעמי המצוה:
א. צער בעלי חיים: כדי שהאם לא תצטער כשתראה כשלוקחים את בניה
ב. כדי שנתרגל למידת הרחמנות ולא נהיה אנשים אכזריים (ספר החינוך)
ג. יתכן שלמצוה הזו אין טעם הידוע לנו, ועלינו לקיימו אף אם אנחנו לא מבינים מדוע, כי ה’ צווה כך.(הגמרא במסכת ברכות, מצוטט בתוך דברי ספר החינוך).

מצוה מס’ 6: איסור חרישה בשור ובחמור

הגדרת המצוה:אסור לחרוש עם שור וחמור ביחד.
המקור בפסוקי התורה:
דברים פרק כב
(י) לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו:
טעמי המצוה:
צער בעלי חיים: לבעלי חיים מסוגים שונים לא נוח לעבוד ולגור ביחד. (ספר החינוך)
מוסר ההשכל שניתן ללמוד מטעם המצוה, גם לגבי יחסים בין בני אדם:
לא כדאי לשים אנשים שאינם מסתדרים אחד עם השני כי זה גורם לצער מיותר.  

מצוה מס’ 7: “לא תחסום שור בדישו”

הגדרת המצוה: אסור לחסום את פיו של השור כאשר הוא דש את התבואה, אלא חובה לאפשר לשור לאכול בשעת העבודה.
המקור בפסוקי התורה:
דברים פרק כה פסוק ד
לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ: ס
טעמי המצוה:
צער בעלי חיים: הבהמה סובלת כשהיא רואה לפניה אוכל ולא יכולה לאכול. אף על פי שה’ התיר לנו להשתמש בבעלי חיים לצרכים שלנו, אסור לנו להתאכזר כלפיהם.
מוסר ההשכל שניתן ללמוד מטעם המצוה, גם לגבי יחסים בין בני אדם:
אם ה’ צווה אותנו להיטיב עם בעלי חיים, קל וחומר שעלינו להתייחס יפה לבני אדם!