קניות ללא ארעיות

קניות ללא ארעיו”ת
סיכום המפגש ב’זנגביל’ בנושא אתיקה, תזונה ויהדות
חלק ג’

בחלקים הקודמים דיברנו על משולש האתיקה של המזון וכן על ההבדלים בין מזון מקומי ובין מזון תעשייתי. בחלק זה נקבל טיפים לצרכנות מקיימת – קניות ללא ארעיו”ת.

קניות ללא ארעיו”ת

לאור כל הנתונים על מצב הסביבה ותעשיית יצור המזון, קל ליפול לחוסר אונים ויאוש ולחשוב שאין בעצם מה לעשות. אבל למעשה הכח של הצרכן גדול מכפי שנדמה. היצרנים מאד קשובים לתנודות בהרגלי הצריכה שלנו. אם נצביע באמצעות הארנק ועגלת הקניות שאנו מעדיפים מזון שאינו מכיל רעלים ואינו פוגע בסביבת החיים – התעשייה תשתנה. ואם כלקוחות נעדיף את הנוחות שבהרגל וב’ראש הקטן’ התעשייה תמשיך בכיוון ההרסני.
השיקולים בבחירת מוצר זה או אחר הם רבים. הצעתי לכם מדריך קצרצר לצרכן מתוך הספר “יש תורה בסביבה” של טליה שניידר :
   ללא אריזות
   ללא רעלים   
   ללא עיבוד
   ללא יבוא
   ללא ותאגידים

אריזות :

להעדיף אוכל שאינו ארוז. להביא אריזות מהבית ולקנות במשקל.
לדוגמא סדר מהפחות רצוי ליותר רצוי : 1. לקנות תה כשכל תיון ארוז בשקית פלסטיק נפרדת 2.  בשקית נייר נפרדת 3. התיונים אינם ארוזים בנפרד אלה הרבה תיונים באריזת קרטון 4. לקנות תה בתפזורת ארוז בקופסת פח 5. לגדל צמחי תבלין בעציץ או בגינה ולחלוט…
עדין ניתן להשיג את רוב המוצרים היבשים בתפזורת ובמשקל. צריך רק לרצות.
אם ציבור גדול יפסיק לקנות מוצר מסוים מכיוון שהוא ארוז בפלסטיק תוך זמן קצר המפעל יעבור לחומר גלם ממוחזר.

רעלים :

להעדיף אוכל ממקור אורגני וממקור בר קיימא. לבדוק שיש את מרכיבי המוצר ולבחור את המוצר שיש בו כמה שפחות מרכיבים וכמה שפחות חומרים תעשייתיים.

עיבוד :

מזון לא מעובד. ככל שמזון רחוק יותר ממרכיביו הגולמיים הוא פחות מזין. ככל שמוצר עבר יותר תהליכים תעשייתיים ומכיל יותר מרכיבים מחירו הסביבתי גדול יותר. כולנו מכירים את העוגיה הקטנה העטופה אריזה עבה ומנצנצת שבקושי יש מקום על העטיפה לכתוב את המרכיבים שלה, והמחיר שלה הוא כמה אגורות. אבל המחיר הזה הוא אשליה המחיר האמיתי של אותה עוגיה הוא הרבה יותר גבוה והוא יתבע ע”י הטבע בבא הזמן. היום מזון מעובד זה לא רק פיצה למיקרו אלא גם בשר ופירות עברו עיבוד לפני שנמכרו לנו לשפר את צורתם, להעלות את משקלם, את חיי המדף שלהם ולהוזיל את מחירם. מאחר והם אינם טריים וטעמם גם נפגם מפצים על כך בכל מיני תוספים.

יבוא :

לקנות מקומי. לפתח את העצמאות הכלכלית במדינה. להפחית בעלויות הסביבתיות של השינוע. לקשור קשרים עם חקלאים בסביבתנו הקרובה, לתמוך בהם. כך לא רק שהפחתנו בפליטת גזי חממה, גם קבלנו אוכל טרי יותר וזול יותר.

ותאגידים :

הכוונה לענקי “מזון” כמו קוקה קולה, נסטלה ויונילוור ולרשתות השיווק הגדולות (במיוחד לבין לאומיות). כשאנו קונים מזון מתאגידים ומרשתות גדולות אנו מחזקים אותם על חשבון הכלכלה המקומית, מקומות עבודה ותנאי העסקה של עובדים. היום לא תמיד פשוט לאתר את המזון.
לקנות מקומי. לקנות ממשקים משפחתיים, קטנים ומקומיים. להכיר את החקלאי. לצור איתו קשר.

בהצלחה!

____________________________________________________________

עופר שניידר למד פרמקלצ’ר עם דייב קלארק האוסטרלי, והקים את אורגניגן, גינון אקולוגי אורבאני. הוא מוסיקאי במקצועו, ומורה מזה שנים רבות.