רפואה או טבע?

רפואה או טבע?

יחידה זו בוחנת מקורות יהודיים שמראים כיצד בני האדם נוטים לפעול בניגוד לטבע, בפרט כאשר הם חווים בעיות. הטקסטים מתמודדים עם המתח בין הרעיון של א ל כל יכול שמעניק חיים ורפואה מצד אחד, לרעיון של הרפואה האנושית מצד שני. האם זה “טבעי” להתערב ולעשות שינויים בעולם הטבעי? האם ריפוי האדם הוא מעשה אנושי, או אלוקי? נלמד ביחד את המקורות שמבטאים מתח זה, ונבחן כיצד נוכל לפנות מקום לאלוקים בתוך חיינו האישיים, למרות אימוץ נפלאות הרפואה המודרנית.

חלק א: התערבות בטבע 

הטקסט הראשון שבו נעיין מופיע עם סיום סיפור יציאת בני ישראל ממצרים, מיד אחרי קריעת ים סוף.

מקור 1 : שמות ט”ו, כ”ב כ”ו –

כב וַיַּסַע מֹשֶה אֶת יִשְרָּאֵּל מִיַּם סוּף, וַיֵּּצְאוּ אֶל מִדְבַר שוּר; וַיֵּּלְכוּ שְלֹשֶת יָּמִים בַמִדְבָּר, וְלאֹ מָּצְאוּ מָּיִם. כג

וַיָּּבֹאוּ מָּרָּתָּה וְלאֹ יָּכְלוּ לִשְתֹת מַיִם מִמָּרָּה, כִי מָּרִים הֵּם; עַל כֵּן קָּרָּא שְמָּהּ, מָּרָּה. כד וַיִּלֹּנוּ הָּעָּם עַל מֹשֶה לֵּאמֹר, מַה נִשְתֶה. כה וַיִּצְעַק אֶל ה’, וַיּוֹרֵּהוּ ה’ עֵּץ, וַיַּשְלֵּךְ אֶל הַמַיִם, וַיִּמְתְקוּ הַמָּיִם; שָּם שָּם לוֹ חֹק וּמִשְפָּט, וְשָּם נִסָּהוּ. כו וַיּאֹמֶר אִם שָּמוֹעַ תִשְמַע לְקוֹל ה’ אֱלֹקֶיךָ, וְהַיָּּשָּר בְעֵּינָּיו תַעֲשֶה, וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָּיו, וְשָּמַרְתָּ כָּ ל חֻׁקָּיו כָּל הַמַחֲלָּה אֲשֶר שַמְתִי בְמִצְרַיִם, לאֹ אָּשִים עָּלֶיךָ, כִי אֲנִי ה’, רֹפְאֶךָ.

שאלות מנחות:

.1 כיצד הפכו מי מרה המרים והמסוכנים למים שאפשר לשתות? האם פעולת ריפוי המים הייתה מעשה אדם, או יד אלוקים? 

.2 מה משמעות הפסוק “אני ה’ רפאך”? כיצד הא ל (או משה)”מרפא” את המים? – האם הרעיון שעולה מן הסיפור מדבר אליכם?

.3 האם פסוק כ”ו משנה את המושג שלנו לגבי רופאים מודרניים? האם הרופא הוא בדמות א לוקים, מעין חיקוי של הא לוקים? האם זהו תיאור חיובי או שלילי? 

לב הסיפור נוגע להתערבות בטבע על מנת לשפר את הקיים. הקב”ה נותן למשה את הכוח לרפא את המים, ולהפוך אותו ראוי לשתייה. זה וודאי שינוי חיובי, שמשקף מציאות שבה אנו מוצאים דרכים לשנות את הטבע וכופף אותו לצרכי ההישרדות של בני האדם.

לאור סיפור זה, נתמקד ברעיון “אני ה’ רפאך”. בטקסט המקראי קיימות דקויות שאפשר לקרוא במספר דרכים.

הדגש על הקשבה לקב”ה בחלק הראשון של פסוק כ”ו עשוי לרמוז על סיבתיות: שמיעה לתורת ה’ ולמצוותיומשמשת כוח מרפא בחיינו. במקרה זה, הפסוק עוסק בריפוי רוחני, ולא בריפוי פיסי שעומד בבסיס מקצוע הרפואה. עם זאת, ההתייחסות למחלה שהושמה על מצרים עשויה לרמוז שהפסוק עוסק במחלה פיסית וברפואה פיסית. אולי הקב”ה מוצב כאן כדוגמא לחיקוי, כפי שאנו מצווים לחקות את מידות החסד והרחמים של הקב”ה.

מאידך, אולי תפקיד זה הוא בלעדי, ואין אדם שיכול לשמש “רופא” אמיתי משום שזהו תפקידו הבלעדי של האל.

חלק ב: תפקידו הבעייתי של הרופא 

כפי שראינו בפסוקים בשמות, תפקיד הרופא תמיד היה עמום. האם הרופאים עושים מה שהקב”ה ציווה עליהם, או פועלים בניגוד לרצון האל? נעיין בתפקידם של הרופאים: לא רק רופאים שמשתמשים בידע ובכישורים שלהם כדי לרפא, אלא גם על מנת למנוע מחלות ולאבחן בעיות.

שאלות מנחות:

.1 המילה “רופא” עשויה לתאר אדם שעוסק במקצוע הרפואה המודרנית, או אדם שיודע לרפא בדרכים בלתי קונבנציונאליות. מהו ההבדל בין רופא למרפא?

נקרא קטע מתוך התלמוד על תפקיד הרופא, ובפירוש רש”י לקטע. רש”י חי בצרפת במאה ה- 11 . הוא פרשן התנ”ך והתלמוד החשוב ביותר, והמוכר בפרשנים בכל ההיסטוריה היהודית.

מקור 2 : תלמוד בבלי, קידושין פב, א

תרגום ופירוש: אבא גוריין איש צדיין אומר משום )בשם( אבא גוריא: לא ילמד אדם את בנו מלאכת חמר (מוליך חמורים), גמל (מוליך גמלים), קדר (עושה קדירות), ספן, רועה, וחנוני וטעמו של דבר שאומנותן אומנות ליסטים שכל אלה יש במקצועם צד של חוסר יושר וחשש גניבה. ר’ יהודה אומר משמו של אבא גוריא: החמרין רובן רשעים מפני שעסקיהם ברמאות, והגמלין העוברים במדבריות שהם מקום לסכנה רובן כשרין, ואילו הספנין הפורשים לים רובן חסידים שמפני שהם עוברים בים במקום סכנה יתירה מגיעים ליראת שמים, טוב שברופאים לגיהנם, ואף הכשר שבמטבחים (שוחטים) הוא שותפו של עמלק.

 שאלות מנחות:

.1 האם האמירה “טוב שברופאים לגיהנם” מפתיעה? מדוע?

.2 מה עשוי היה להוביל לאמירה כזו?

.3 חשבו על הסטראוטיפים שאתם מכירים אודות רופאים. האם רופאים הם אנשים שמשנים את הטבע

בניגוד לרצון הא ל, או שהם מסייעים לקב”ה בעולמו? אילו השלכות עולות מן הטקסט בנוגע לרפואה ולרופאים?

מקור 3: רש”י, קידושין פב, א

טוב שברופאים לגיהנם אינו ירא מן החולי, ומאכלו מאכל בריאים, ואינו משבר לבו למקום, ופעמים שהורג נפשות, ויש בידו לרפאות העני ואינו מרפא:

 שאלות מנחות:

.1 רש”י מציע מספר הסברים מדוע “טוב שברופאים לגיהנם”. אילו מן ההסברים משכנעים לדעתכם?

.2 כיצד משתווים דברי רש”י לסטראוטיפים המודרניים לגבי רופאים?

.3 הרפואה היא דרכם של בני האנוש להיאבק במחלה וכאב, שהם חלק מן העולם שברא הא ל. האם לדעתכם הסלידה שמבטא רש”י מרופאים נובעת מהאמונה שלו שהרופאים מפריעים לאופן שבו רוצה האל שהעולם יתנהל, או ממקום אחר? 

רש”י מתייחס לשני סוגים של בעיות שקשורות לרופאים. בעיה מסוג אחד נובעת מהעדר של תכונות חיוביות ברופא: הרופאים הם, לעיתים קרובות, יהירים ואינם חוששים מפני המוות כמו אנשים אחרים. בנוסף, הם ממוקדים בפן הפיסי ולא בהיבטים הרוחניים, ולכן הם דואגים רק לרפא את גופו של האדם ולא דורשים מהאדם לבחון את כל ההיבטים החיוניים בחייו באופן מעמיק.

בעיה מסוג אחר היא מעשית יותר: רופאים לפעמים טועים ומביאים ליותר נזק מאשר תועלת, ורופאים, לעיתים קרובות, משרתים רק קהל שיכול לשלם. קיים מתח בין הכוח לעשות טוב, והאתגרים האתיים והמוסריים הטבועים בתפקידו של הרופא.

חלק ג: רשות ניתנה לרופא לרפאות 

מקור 4 : שמות כ”א, י”ח י”ט –

יח וְכִי יְרִיבֻׁן אֲנָּשִים וְהִכָּה אִיש אֶת רֵּעֵּהוּ, בְאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף; וְלאֹ יָּמוּת, וְנָּפַל לְמִשְכָּב. יט אִם יָּקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַחוּץ, עַל מִשְעַנְתוֹ וְנִקָּה הַמַכֶה: רַק שִבְתוֹ יִתֵּן, וְרַפאֹ יְרַפֵּא.

 שאלות מנחות:

.1 כיצד אתם מבינים את פסוק י”ט והמצווה “ורפא ירפא”?

.2 האם המצווה קשורה למקצוע הרפואה? מי צריך לגרום למי להירפא, וכיצד?

מקורות 5 ו- 6 מציעים פרשנות משלהם לפסוק זה.

מקור 5 : תלמוד בבלי בבא קמא פה, א

דתניא דבי ר’ ישמעאל אומר (שמות כא, יט) ורפא ירפא מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות

תרגום ופירוש: דתניא (ששנויה ברייתא) התנא דבי (של בית) מדרשו של ר’ ישמעאל אומר: “ורפא ירפא” (שמות כ”א, י”ט) מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות ואין אומרים שצריך לסמוך על הקב”ה בלבד.

מקור 6 : רש”י, בבא קמא פה, א

נתנה רשות לרופאים לרפאות ולא אמרינן רחמנא מחי ואיהו מסי: 

(תרגום: הייתכן שה’ מכה ואחר כך מרפא?!)

שאלות מנחות:

.1 בקריאת מקור 1  האם לדעתכם יש רשות לרופאים לרפא? מדוע? –

.2 לפי רש”י, מדוע יש צורך בהיתר לרופאים לרפא? כנגד איזו הנחת יסוד מוטעית הוא אומר זאת?

מבית מדרשו של רבי ישמעאל אנו למדים שהפסוק בשמות כ”א, י”ט הוא אישור מפורש לרפא חולים. לדעת רש”י, אילולא ניתנה רשות מפורשת בפסוק, הגישה של היהדות הייתה עלולה להיות שונה מאוד. ייתכן לחשוב שדת שמאמינה בא ל כל יכול, שנותן חיים לכל חי, ידרוש תפילה ותשובה כדרך להשגת רפואה. לעומת זאת, הטקסטים שהובאו כאן רומזים לתפקידו של האדם, ולרשות שניתנה לו להתערב בנעשה בעולם ולטפל במחלה או פציעה.

חלק ד: שותפים לרפואה 

בקשו מהמשתתפים לקרוא את מקורות 6-7 ולענות על השאלות לדיון בחברותא. חברותא היא לימוד משותף בזוג. עיון משותף מאפשר שיתוף ברעיונות ותובנות תוך כדי לימוד.

נעיין בתפקידם של המרפאים האנושיים. מקור 7 לקוח מתוך מדרש תמורה, אוסף מדרשי מאוחר שמתמודד עםהשינויים בעולם ובחיי האדם. הסיפור המובא כאן מתייחס לשני חכמים מתקופת המשנה. מקור 8 לקוח מתוך ספרו של הרב עדין אבן ישראל שטינזלץ, – The Strife of the Spirit .

הרב עדין אבן ישראל שטינזלץ מציע שנדמה את עצמנו לשותפיו של הקב”ה. הרב שטינזלץ הוא אחד ההוגים המובילים של ימינו. הוא מוכר בזכות התרגום והפירוש המשולב שכתב לתלמוד כולו, ובזכות עבודתו בתחום הקבלה.

מקור 7: מדרש תמורה, מתוך: אוצר המדרשים, תמורה, מהדורת אייזנשטיין, עמ’ 580

מעשה ברבי ישמעאל ורבי עקיבא שהיו מהלכין בחוצות ירושלם, והיה עמהם אדם אחד. פגע בהם אדם חולה. א”ל: רבותי! אמרו לי במה אתרפא? א”ל: עשה כך וכך עד שתתרפא. א”ל ומי הכה אותי? א”ל: הקדוש ברוך הוא. א”ל: ואתם הכנסתם עצמכם בדבר שאינו שלכם! הוא הכה ואתם מרפאים?! אינכם עוברים על רצונו? א”ל: מה מלאכתך? א”ל: עובד אדמה אני והרי המגל בידי. א”ל: מי ברא את הכרם?

א”ל: הקדוש ברוך הוא. א”ל: ואתה מכניס עצמך בדבר שאינו שלך! הוא ברא אותו ואתה קוצץ פירותיו ממנו! א”ל: אין אתם רואים המגל בידי, אילולי אני יוצא וחורשו ומכסהו ומזבלו ומנכשו לא תעלה מאומה.א”ל: שוטה שבעולם, ממלאכתך (צ”ל מימיך) לא שמעת מה שכתוב “אנוש כחציר ימיו” (שם /תהלים ק”ג)? כשם שהעץ אם אינו מנכש ומזבל ונחרש אינו עולה ואם עלה ולא שתה מים ולא נזבל אינו חי והוא מת, כך הגוף הזבל הוא הסם ומיני רפואה ואיש אדמה הוא הרופא.

 שאלות מנחות:

.1 מהי דאגתו של החולה בסיפור? מדוע החולה ניגש לשאול את החכמים ולא את הרופאים?

.2 מה אפשר ללמוד מתגובת החכמים על גישתם לרפואה?

.3 במטאפורה של הרופא כאיכר, מי מטפל ב”שדה” הבריאות האנושית? על אילו עוד מקבילות ניתן לחשוב? האם חכמים הם “איכרים” של הנשמה? האם כל אדם אחראי לטפח את “הגינה” הפרטית שלו?

 

שימו לב לנתק בין השאלה שנשאלה לתשובה שניתנה. על בסיס הדיון העוקב, נראה שהשואל חיפש תשובה רוחנית משום שהאמין שהקב”ה גרם למחלה שלו. לכן הוא ביקש עזרה מהחכמים, ולא מהרופאים.

מערכת היחסים האנושית עם העולם הטבעי באה לידי ביטוי לעיתים קרובות בהקשר של עצים ונטיעה. אנחנו נוטים לחשוב על איכרים כמי שאמונים על דאגה לכרם, אבל אינינו חושבים על הרופא כעל מי שאמון על טיפול בשדה של הבריאות האנושית. המטאפורה של הגוף ככרם שדורש עיבוד וטיפול מחזקת את תפקידו של הרופא בעולם. בעוד שאדמה שגדלה פרא עשויה לפרוח גם ללא מגע יד אדם, עיבוד של האדמה וודאי יניב פירות ושפע מרובים יותר. בדומה, גם הגוף האנושי יכול לשרוד ללא טיפול, אך טיפול מונע על ידי רופאים ודאגה פעילה לבריאות תספק חיים ארוכים ויעילים יותר.

מקור 8 : הרב עדין אבן ישראל שטינזלץ, “דת וכוחות מיסטיים”, מתוך: – The Strife of the Spirit

“מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל רבן יוחנן בן זכאי, וחלה בנו של ריב”ז. אמר לו:חנינא בני, בקש עליו רחמים ויחיה. הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים וחיה. אמר רבי יוחנן בן זכאי: אלמלי הטיח בן זכאי את ראשו בין ברכיו כל היום כולו לא היו משגיחים עליו. אמרה לו אשתו: וכי חנינא גדול ממך? אמר לה: לאו! אלא הוא דומה כעבד לפני המלך ואני דומה כשר לפני המלך.” (ברכות לד, ב).

מכאן אנחנו למדים על מפגש בין שני סוגי אנשים החכם הגדול והנעלה רבן יוחנן בן זכאי, ורבי חנינא בן דוסא, שניחן בסגולות ריפוי על טבעיות ותכונות פלאיות נוספות. רבן יוחנן אינו מסוגל בשום פנים ואופן לעשות את מה שרבי חנינא עושה בקלות רבה. משמעות העניין אינה שרבי חנינא הוא גדול מרבן יוחנן;

הוא ניחן בכישרון של תקשורת מיוחדת עם הקב”ה, שמאפשרת לו לחולל ניסים מעין אלו. הוא אינו שר לפני המלך, אלא עבד לפני המלך (אולי זהו אופיו של הכוח המיוחד שלו). במילים אחרות, ישנה כאן הערכה לעובדה שמהות הכוח המסתורי מגיעה אל מעבר לגבולות הטבע. בעוד שזהו כוח נהדר, הוא אינו מעניק למחזיק בהם עליונות על אנשים אחרים.

שאלות מנחות:

.1 מהי המשמעות של תיאורו של רבי חנינא בן דוסא “כעבד לפני המלך”? אילו תכונות או מנהגים הופכים אדם לעבד לפני המלך?

.2 מהי משמעות האמירה, שאדם שמרפא נוהג מעבר לגבולות הטבע? האם זוהי תכונה חיובית?

.3 כיצד המודל של רופא / מרפא שונה מן המודל שהוצג במקור הקודם?

במדרש תמורה, הרופאים הוצגו כשותפים לא לוקים: הם משמרים את הטבע ומוציאים בו את הפוטנציאל הטמון בו. לפי תיאור זה, הרופא הוא כמו “עבד לפני המלך”, בעל ענווה, משרת את הקב”ה, שהוא רופא כל בשר, בכל מאודו. משל זה שונה מן האנלוגיה שהובאה קודם, לאיכר שמעבד את כרמו; אך בשני המקרים לרופאים יש מערכת יחסים עם הקב”ה, והם מאופיינים כמי שעושים שינויים משמעותיים ובעלי עוצמה בטבע, שינויים שלשמם נדרשים כישרון ומאמץ. הרב שטינזלץ מתאר את הרופאים או המרפאים כמי שחורגים מגבולות הטבע בסגולותיו העל טבעיות; זוהי אמירה עוצמתית הרופא מוצב בה כמי שפועל נגד כוחות הטבע.

 שאלות מנחות:

.1 כיצד אתם מתייחסים לשני המודלים הללו, של רופא כאיכר, ולמרפא כעבד לפני מלך?

.2 האם אחד המודלים נשמע לכם נכון יותר? מדוע?

סיכום 

התחלנו את הדיון בספר שמות, שם הרפואה מוצגת כהתערבות חיצונית בטבע. בסיפור של מי מרה, הקב”ה הוא הרופא, והרפואה היא מודל לחיקוי על ידי הרופאים בני האנוש. בבבלי קידושין ובפירוש רש”י שם, מתעוררות בעיות שמעוררות סימן שאלה בנוגע לתפקידו של הרופא וערכיותו. התלמוד בבבא קמא ופירוש רש”י שם, מבארים את תפקידו של הרופא תוך הדגמת הרשות שניתנה לרופא לרפא: היהדות תומכת במערכת רפואית שבה אנשים יכולים לפנות זה לזה לקבלת עזרה כאשר הם חולים, ואינה מצפה שיסמכו על רפואה ישירות מידיו של הקב”ה.

המקור האחרון הציג שני מודלים שונים מאוד להבנת האופן שבו בני האדם עובדים על מנת לשמר ולשפר את חיי בני האנוש, בשילוב עם הטבע וכן בהתנהגות שהיא דרך הטבע, אך זוכה לברכת ה’.