תלמוד בבלי מסכת שבת דף ל”ג עמוד ב’ (מתורגם):
ישבו תריסר שנים במערה.
בא אליהו ועמד על פתח המערה. אמר : מי יודיעו לבר יוחאי שמת קיסר ובטלה גזרתו? יצאו.
ראו אנשים שחורשים וזורעים.
אמר : מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה ? כל מקום שנותנין עניהן מיד נשרף.
יצאה בת קול ואמרה להם : להחריב עולמי יצאתם ? חזרו למערתכם !
חזרו והלכו וישבו תריסר ירחי שנה. אמרו : משפט רשעים בגהנם שנים עשר חודש. יצאה בת קול ואמרה : צאו ממערתכם !
יצאו.
כל מקום שהיה מכה רבי אלעזר היה מרפא רבי שמעון.
אמר לו : בני, די לעולם אני ואתה.
כשפנה היום לערב שבת, ראו זקן שהיה אוחז שני ענפי הדס ורץ בין השמשות.
אמרו לו : אלה למה לך ?
אמר להם : לכבוד שבת.
– ויספיק לך אחד ?
-אחד כנגד “זכור ” ואחד כנגד “שמור”.
אמר לו לבנו : ראה כמה חביבין מצוות על ישראל. התיישבה דעתם.