ב”ה, ז’ בתשרי, ה’תשע”א
שלמה אילן
דרש רבא: מאי דכתיב “לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל” (איוב י”ב)?
מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח אותם, ואמר להם דברים שהם קשים כלפידים, והיו מבזין אותו.
אמרו לו: זקן! תיבה זו למה?
אמר להם: הקדוש ברוך הוא מביא עליכם את המבול.
אמרו: מבול של מה? אם מבול של אש – יש לנו דבר אחר ועליתה שמה. ואם של מים הוא מביא, אם מן הארץ הוא מביא – יש לנו עששיות של ברזל שאנו מחפין בהם את הארץ, ואם מן השמים הוא מביא, יש לנו דבר ועקב שמו, ואמרי לה עקש שמו.
אמר להם: הוא מביא מבין עקבי רגליכם, שנאמר “נכון למועדי רגל” (סנהדרין ק”ח:).
אדישות, כידוע, היא אחת מהרעות החולות של התרבות המערבית המנוכרת, אך די לנו בחוסר התעניינותם של בני דור-נוח באזהרותיו ובמעשה בנין התיבה, כדי להיווכח שימי האדישות כימי עולם. כדי לנסות ולסדוק את אדישותו של העולם-היהודי לאזהרות המומחים ולדיווחי החוקרים אודות שינויי-האקלים, הכחדת מיני בעלי-חיים, זיהום מי-השתייה במקומות שונים בעולם (ובישראל) וסוגיות-סביבתיות נוספות, התכנס בירושלים לפני כשלוש שנים פורום של העוסקים ביהדות וסביבה. הפורום, שכונס ביוזמת גב’ עינט קרמר וגב’ חיה לייבה, קיבץ למעלה ממאה אנשים שהתעניינו בשילוב זה. לבד מהיות פורום זה הקרקע בה נבט המדור “דעת-המקום”, הבשילה בו ההחלטה להקמת עמותת “טבע-עברי”, הקוראת לאחריות סביבתית-יהודית. העמותה פועלת במספר אפיקים:
• הנגשת חומרים, מידע, בעלי-מקצוע ויוזמות העוסקים ביהדות וסביבה;
• תכניות-מנהיגות לרבנים, מורים, מנחי-קבוצות, מדריכי-טיולים ועוד;
• בתי-מדרש, ימי-עיון וקבוצות לומדות;
• ליווי ויעוץ לגופים, קהילות ומוסדות המבקשים לעסוק בנושא;
• קשר עם התפוצות סביב הנושא של אחריות סביבתית-יהודית;
• קידום התודעה והשיח הסביבתי-יהודי בישראל באמצעות הוצאת עלון מקוון הנושא גם הוא את השם “דעת-המקום”, קיום כנס שנתי בנושא “קיימות-ישראלית”, פרסומים בתקשורת, ואימוץ היוזמה שעלתה בפורום הירושלמי לציון שבת פרשת “נח” כ”שבת ברית–עולם”, ולהקדשתה לעיסוק באחריות סביבתית-יהודית.
הבחירה בשבת “נח”, למטרה זו, אך טבעית. הפרשה העוסקת בהשחתת הארץ בעקבות מעשי החמס האנושיים, המונעים ונשלטים על-ידי תאוות חומריות ורצון לרכוש הון נוסף, מזמנת עיסוק ביחס התורה לסוגיות סביבתיות אקטואליות:
הכחדת מיני בעלי-חיים, בחירת הקדוש-ברוך-הוא להצילם ולשמרם, וציווי האדם לעמול למענם;
משבר האקלים הנובע מרדיפת חמס, והתנאים שרק בהתמלאם התחייב הקדוש-ברוך-הוא למנוע את השחתת הארץ, במסגרת ההדדית של “ברית עולם בין אלהים ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ” (ט’, ט”ז);
משמעותו לסביבה ולאדם של היתר אכילת הבשר הזמני, כדברי הראי”ה קוק: “…רק אחר שבאו בני נח, אחרי המבול, הוא שהותרה להם “כירק עשב נתתי לכם את כל”… אותו ההיתר שיצא אחר המבול להתיר בשר לאכילה כבר הוכן שמצד ההערה השכלית הגנוזה בעמקי תורה לא יהיה נוהג בפועל לעד ולעולם, כי איך אפשר למצב מוסר נכבד ונאור שיהיה חולף כולו ומתבטל אחרי שכבר היה נוהג”? (“חזון הצמחונות והשלום” – “אפיקים בנגב”, ו’)
שבת זו, והימים הסמוכים לה, מוקדשים בבתי-כנסת, במתנ”סים, במוסדות-ציבור, בארגוני-סביבה ובקהילות רבות, לדיון ולתיקון-סביבתי מתוך עולמה-של-תורה, באמצעות פעילות, דברי-תורה, ערבי-לימוד, עשייה-סביבתית, יריד-אקולוגי ועוד, מתוך תקווה שצעד זה יהווה פתיח לשינוי אמתי במחשבותינו ובהתנהגותנו.
כחלק מההכנה לשבת זו, הפיקה העמותה חוברת “שבת ברית-עולם”, המהווה אכסניה מכובדת למקורות, שיעורים, רעיונות, הגות-יהודית ופעילויות לשבת זו, עבור מגוון גילאים רחב. מובן, שחומרים אלה ראויים לשמש כל ימות-השנה (וכך אף רצוי!).
לתגובות ולהצגת יוזמות קהילתיות-מקיימות נוספות, ניתן לפנות בדוא”ל: [email protected]
פורסם במדור “דעת המקום” בעלון “שבת בשבתו”