פרשת בהר פותחת במצווה שיש לקיים עם הכניסה לארץ. יש מצוות נוספות מסוג זה, הקשורות לסביבה (ונטעתם כל עץ מאכל…); לסדר החברתי (מינוי מלך); לכלכלה (שמיטת כספים) ותוחלתן יצירת חברה בריאה בארץ בריאה. פרשתנו פותחת במצוות שמיטה: “…שש שנים תזרע שדך… ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ, שבת לה’…”.
קיימות (sustainability) היא גישה כוללנית (holistic) השואפת הן בהווה והן בעתיד לעולם טוב יותר. היא מתייחסת אל הסביבה, הכלכלה והחברה, ומעודדת שיתופי פעולה. תכנון לקיימות עובד בשיטת הספירלה: מתכננים, מבצעים, ובודקים את התוצאות. אם רצוי – מתחזקים את הקיים, ואם צריך – מתכננים מחדש. חשוב בכל שלב לתכנן מראש את הצעד הבא. גישת תכנון זו מזכירה את הגישה היהודית: “מי שטרח בערב שבת – יאכל בשבת” (משנה מסכת עבודה זרה, פרק ב משנה א).
תכנון לקיימות מייחס חשיבות רבה לידע מסורתי מקומי. שנת השמיטה היא דוגמא לכלי מסורתי, מקיים שתורם לחוסן החברה בארץ ישראל. שמיטת הקרקעות מועילה לבריאות האדמה. שמיטת כספים מסייעת לאנשים להשתקם ולחזור לחיי מעשה בריאים, כפי שנראה בע”ה בפעילויות במסגרת “שמיטה ישראלית”. אך מה תורמת השמיטה לחברה בת-קיימא?
שנת השמיטה היא שנת שבתון הסוגרת מחזור של שש שנות עמל ופעילות חברתית, והיא מזמינה בדיקה של המצב הקיים כדי לתכנן את המשך העשייה. בישראל, במבנה הכלכלי הנוכחי, אפילו אם אין מיישמים שנת שבתון כללית לכלל המשק, הרי שניתן לפעול בשנה זו לחיזוק החברה בישראל. נוכל ללמוד מדברי נביאנו מה מוביל לחברה בריאה: “דרשו טוב ואל רע למען תחיו… שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט” (עמוס, פרק ה, פס’ יד’-כד). עמוס הנביא מדבר על חברה צודקת ותומכת – דבר שבא לידי ביטוי כאשר משפט צדק גלוי “בשער”.
רבות מדברים לאחרונה על השסעים שבחברה בישראל. הרב אבינר מסביר (“אהבת חינם מהי” (י’ סיוון תשע”ב)): “השונא את חברו, אינו אלא שונא את עצמו. הוא שונא את היחד הלאומי שכולנו שייכים אליו. חז”ל ביטאו זאת באומרם: “כל ישראל ערבים זה לזה”. כשם שכשרונות האדם וכוחותיו מחולקים בכל איבריו, כך כוחות עם ישראל מחולקים בעם כולו, ואינם נמצאים רק בקבוצה אחת.” ממשיך הרב אבינר: ” אהבת חינם אין פירושה, טשטוש האמת וההבדלים הקיימים בין אדם לרעהו…”.
עפ”י עקרונות של תכנון לקיימות, עלינו לבחון את הקיים ואחר כך להחליט מה הצעד הבא. דבריו של הרב אבינר מלמדים שעלינו להכיר זה את זה. לשם כך הנני מציעה תוכנית מעשית, המבוססת על כלים מעולם של תכנון בר קיימא. הכלים הם:א. התבוננות; ב. ראיון; ג. ותרגיל 4 השאלות
שלבים בתכנון לחברה בריאה בארץ בריאה:
א. התבוננות היא תצפית על הקיים. ללא שיפוט. ההתבוננות הוא השלב שבו לומדים אחד על השני. לדוגמא, מפגש בין רבנים מבתי מדרש בעלי השקפות שונות. חשוב מאוד בשלב הזה לפתוח את הלב ולשמוע באהבה זה את דברו של זה.
הצעה מעשית היא מעין “חילופי נוער” בין מרכזי תורה שונים. למשך חודש ימים, יוכלו תלמידים של ישיבות מסוגים שונים (גבוהות, הסדר, מכינות קדם-צבאיות, חרדיות) ללמוד בישיבה אחרת, בהנהלת רבנים בעלי השקפה שונה, בשיעורים הקיימים בישיבה. באופן מקביל מדרשות/מכונים לנשים יוכלו להציע פעילות דומה במקום שהדבר אפשרי.
ב. ראיון: בתכנון בר קיימא, זהו השלב שבו מראיינים את הלקוח ומבררים מה בקשותיו, צרכיו, רצונותיו, חלומותיו. הראיון איננו מוגבל על ידי מקום, מרחב, כסף, או כל דבר אחר.
שנת השמיטה היא הזדמנות לאנשים להביע את דעתם במגוון נושאים. האם היינו רוצים לשנות את סדרי העדיפויות שבחיינו? זוהי הזדמנות לחשוב מחוץ לקופסא; להעלות ולהציף אתגרים, שאלות, מאוויים שעל פי רוב מושתקים בטענות ש”לא נוח”; “אין כסף”; “החברה אינה מעוניינת” ועוד.
ג. ארבע השאלות: השאלה הראשונה היא “מה הצליח”? מדינת ישראל מתקיימת כבר 66 שנים. זכינו למוסדות חינוך לתפארת. צה”ל הוא צבא העם היושב בישראל. ירושלים הוכרה בחוק כבירת ישראל, ומשמשת כמרכז לעלייה לרגל בינלאומית. זה הזמן לבחון ולהבין את הגורמים להצלחות בתחומים החברתיים השונים.
לאור זאת נשאל “מה מאתגר?” מתוך בחינת הדברים שהצליחו, מתוך המידע שגילינו בזמן ההתבוננות ובזמן הראיון, אלו נושאים נשארו לנו לטיפול? מהם האתגרים לשש השנים הבאות?
השאלה השלישית נועדה לתמוך בעשייה בעתיד: הגדרת חזון משותף. חזון של עם אחד בארץ ישראל, חזון שיאפשר לכמה שיותר חלקים של העם להיות שותפים-אחים בעשייה העומדת בפנינו.
ולסיום שנת השמיטה, במעמד הקהל בסוכות תשע”ו, להכריז על “הצעד הבא בר השגה”. מתוך רשימת האתגרים שעלו, ייבחרו אתגר אחד או יותר שהם ברי השגה. הנושאים יהיו תלויים בתהליך שהעם יעבור בשנת השמיטה. ההתקדמות תהיה תלויה במידת שיתוף הפעולה, ובזמן שאנשים וארגונים ישקיעו.
התהליך המתואר כאן לשנת שמיטה בראי הקיימות הוא הזמנה להתמודדות. כל צעד בתהליך שיתבצע, יקדם את בריאות החברה בישראל. היציאה מהשאננות מחד והשינויים בחיי היום-יום מאידך ייצרו עולם טוב יותר, חברה בה כולנו חברים המכבדים אחד את השני.